ב

אך אם נדמייה לדין נמצא א' מהן קרוב או פסול דכשר בשלא נצטרפו יחד בהגדה שם מחולקים רש"י ותוס' פ"ק דמכות. דהנה משנה מפורשת ספ"ק דמכות לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת כו' וכמ"כ אם נמצא א' מהשניי' קרוב או פסול אין נפסל כת האחת כמ"ש בתוס' ד"ה הרי דהזמה הוי כנמצא א' מהן קרוב או פסול. וכ"כ בחידושי הריטב"א שם ועי' בהרמב"ם פ"ד מה"ע סוף הלכה א' הוא והן נהרגין כו' ולא נתבטל עדות השנייה ובפרק עשרים מהלכות עדות דין ג' כ' היו העדים כו' מאה כו' אם הי' הפסק בין זל"ז יותר מכדי דבור כו' הרי נחלקה העדות והשנים שהוזמו נענשים כו' ואעפ"י שבטלה העדות כולה מפני שהן כת אחת הואיל ונפסלה מקצתה נפסלה כולה. והראב"ד השיגו למה תבטל עדות הכת האחרונה כו'. וע"ש בכ"מ ובמל"מ שהחילוק בדין זה לדין שכתב פ"ד סוף הלכה א' הוא דשם בפ"ד סוף הלכה א' כיון דהשתי כיתי עדים לא ראו אלו את אלו הם שתי כיתי עדות לגמרי לכן לא נתבטל כלל עדות כת האחת מחמת שהוזם כת השנייה או מחמת שנמצא בהכת השנייה קרוב או פסול אבל בפ"כ ה"ג מיירי שראו כולם יחד ונצטרפו בראיה להיות כת אחת רק (כיון) שההגדה הי' אחר כדי דיבור ס"ל דע"י שהוזמו כת האחת נפסלה גם הב' ועי' תוספות פ"ק דמכות (ד"ו ע"א) ד"ה אמר רבא לכך נראה דלא קאי רק אדין דעדים זוממין כו' אבל לאו לענין נמצא א' מהן קרוב או פסול כו' ור"ל דקאי על דינו דר' שמעון שבמשנה ולא על דינו דרע"ק מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול כו' וכ"כ עוד סד"ה שמואל אמר. וא"כ ס"ל כהרמב"ם בחדא לענין נמצא א' מהן קרוב או פסול ה"ל ככת אחת אף שהעידו אחר כדי דבור כיון שנצטרפו יחד בראיה. אבל לענין נמצא אחת מהן זוממת ה"ל כשתי כיתי עדים. אבל רש"י לא ס"ל כן אלא דאף לענין נמצא א' מהן קרוב או פסול ה"ל כשתי כיתי עדים כשלא נצטרפו יחד בהגדה. וכמ"ש התוס' ג"כ בשמו ועיין תוספות פרק חזקת (דמ"א ע"ב) ד"ה נחלקה הקשה ריב"א כו' דהוי נמצא כו'. ולשטת רש"י לק"מ דבשתי כיתי עדים לא נפסל כלל הכת א' עבור שנמצא קרוב או פסול בכת הב' אף אם נצטרפו יחד בראיה כיון שלא נצטרפו יחד בהגדה וכן תירצו התוספות עצמן פרק זה בורר (דל"א א') ד"ה שבית שמאי תירצו כן וז"ל אי נמי לא אמרינן נמצא א' כו' אלא בבאו בב"א תכ"ד דאז חשיבי עדות אחת והכא שבאו שתי כיתי עדים זו אחר זו כו' עכ"ל וכוונתם דאף שנצטרפו בראיה יחד מ"מ כיון שהעידו אחר כדי דבור ה"ל שתי כיתי עדות גם לענין קא"פ וזה כסברת רש"י. ויש להביא ראיה לשטה זו דהנה התוספות לשיטתם דלעיל הוכרחו לומר דרבא קאי רק על דינו דר' שמעון שבמשנה שם ולא על דינו דרע"ק וא"כ נתנו חומר בדין דרע"ק יותר מבדינו של ר' שמעון. ובגמ' פ' היו בודקין משמע דדינו דר' שמעון פשוט יותר מדינו דר' עקיבא שם (דמ"א ע"ב) גבי כמאן דלא כרע"ק ופרש"י דרע"ק אית ליה נמי הא דר' שמעון ומוסיף איהו והתוספות שם כתב דר' שמעון לא ס"ל הא דר' עקיבא בדין נמצא א' מהן קרוב או פסול כו'. וכ"מ לכאורה ביבמות פי"ב (דק"ה סע"ב) גבי ר' שמעון ור' יוחנן הסנדלר מכשירין בשלשה ונמצא א' מהן קרוב או פסול. וא"כ כיון דינו דר' שמעון פשוט יותר מהא דרע"ק נמצא א' מהן קרוב או פסול איך כאן לגבי דינו דר' שמעון נחשבו כשתי כיתי עדים ולגבי דינו דרע"ק נחשבו ככת אחת. ולמעשה כבר נתבאר שהתוס' ס"ל כהרמב"ם לענין נמצא ביניהם קא"פ עדותן בטלה וכמ"ש ג"כ בב"י בח"מ סי' ל"ח סעי' י"ד אבל לענין הזמה פליגי על הרמב"ם וס"ל כהראב"ד. ונשוב לענין דידן דדין עדים המכחישים זא"ז בחקירות כשנצטרפו יחד בראיה ולא נצטרפו יחד בהגדה אם נדמייה לדין נמצא א' מהן קרוב או פסול. א"כ באנו למחלוקת רש"י והתוס' פז"ב (דל"א א') אי נמי עם התוס' פ"ק דמכות (ד"ו ע"א). דלרש"י חשוב זה כשתי כתות לכל דבר משא"כ להתוס' והרמב"ם חשוב זה כת א'. אך י"ל דעדות המכחישים זא"ז בחקירות יש ללמוד יותר מדין הזמה דעדים. ממה שנלמוד מדין נמצא א' מהן קא"פ והיינו משום דהחומר שיש בעדים המכחישים זה את זה בחקירות יותר מכשמכחישים זא"ז בבדיקות הוא רק מפני שהזמה תלויה בחקירות ולא בבדיקות כדפרש"י פז"ב (דל"א סע"א). וכיון שכל חומר החקירות הוא מצד שהזמה תלויה בהן א"כ יש לדון מדין הזמה. וכבר נתבאר שבהזמה מודו התוס' דכשלא נצטרפו יחד בהגדה חשיבי ב' כיתי עדים. וכ"ד הראב"ד. א"כ גם לענין הכחשה בחקירות י"ל הדין כן. והתומים כתב טעם אחר דלענין הכחשה בחקירות י"ל כל שלא נצטרפו יחד בהגדה אף שנצטרפו בראי' חשיבי שתי כיתי עדים:

קיצור. בהעידו אחר כ"ד ס"ל לרש"י דה"ל כשתי עדיות לכל דבר ולהתוס' ה"ל כשתי כתות לענין הזמה וככת א' לענין נמצא א' מהן קרוב או פסול. ובסנהדרין (דל"א) תירצו התוס' ג"כ כשיטת רש"י אבל אם בשעת ראיית המעשה לא היו רואין זא"ז ה"ל כשתי כתות עדות לכל דבר וכ"פ הש"ך סי' ל"ו סק"ט. ובדין עדים המכחישים זא"ז בחקירות י"ל שיש לדמותן לדין הזמה ולכן כל שלא נצטרפו יחד בהגדה חשיבי כשתי כיתי עדים וכ"פ התומים מטעם אחר: