ז

אבל זה בודאי אמת שזה הנפטר יצחק טארטיקאווסקע יש לו אחות בטשערקאס וגם משפחה וששם זקינו ר' יצחק מהראדישץ ושם זקינתו שרה והם היו אנשים חשובים אשר מכ"ז נתוודע בבירור שהאחים שבפה הם אחים מהאב לבעלה הנפטר ומחוייבים לחלוץ לה הן אמת דהאחים שבפה מכחישין אותה ואומרים שהיא משקרת ואומרים שלא שמעה זאת מפי בעלה שיש לו אחות ומשפחה בטשערקאס רק היא בעצמה בדתה זאת מלבה וא"כ הם אינם אחי בעלה הנפטר הנ"ל ואינם רוצים לחלוץ לה ואומרים שאינם מחוייבים בדבר. אבל באמת הדברים מוכיחים שלא בדתה זאת מלבה שהרי הרב הנ"ל דסוואסטאפיל מסייע לה ג"כ שהיה לו אחות בטשערקאס והבילעט מהשרים והמושלים מסייעים לה וכנ"ל חוץ מה שיש לה גב"ע מב"ד שבעלה היה שמו יצחק בן זאב:

ותוכן ענין המעשה היוצא מגב"ע הנ"ל אשר מההמ"צ דק"ק סוואסטאפיל ומההמ"צ דעיר צערקאס שבגובערנא קייעוו שאיש ששמו יצחק טארטיקאווסקי נשלח מצערקאס לפאסיליעניע לסוואסטאפיל והיה שם רעסטאנט כמה שנים בסוואסטאפיל ואח"כ הוחפש מן רעסטאנטין וניתן לאנ"ח בסאוואסטאפיל בראבאצע איקיפאז 81 איקיפאז. ושם נשאת לו האשה חיה בת שלמה והעידו שני עדים מ' נטע בן צבי מוה' זלמן בן הירש ליב בת"ע כד"ת לפני ההמ"צ דסוואסטאפיל ושנים עמו ששמעו מהאיש יצחק הנ"ל בעלה של חיה ששם אביו היה נקרא וואלף טארטיקאווסקי. ונפטר האיש חיל יצחק טארטיקאווסקי הנ"ל בלא זרע של קיימא בעיר סוואסטאפיל הנ"ל רק שיש כאן ריעותא שזאת האשה חיה בת שלמה הנ"ל בבואה מסוואסטאפיל לצערקאס לחפוש אחר חליצה הביאה שטר ראיה מהשו"ב דסוואסטאפיל וחד דעימיה איך שבעלה המנוח שחל"ח ביום כ"ז תמוז בשנת תרט"ו ונקבר בו ביום בעיר הנ"ל רק בו נכתב שמו יצחק בן אברהם. וכאשר ראה הרב דק' רוואצק ששם האחים של בעלה את הגב"ע שסותר למה שידוע שאביו של יצחק הנ"ל הנשלח מצערקאס היה שמו מאיר זאב כתב לסוואסטאפיל והגיע משם מהשו"ב הנ"ל שטעה וששם אביו היה מאיר זאב. כמבואר בהגב"ע נומר 1 ונומר 2 וכן הגיע מהמ"צ שם כמבואר בנומר 3 ועתה הוא השאלה אם מהני חזרה שלו או דילמא לא מהני חזרה שלו וא"כ יהיה זה כדין שנים אומרים שהמת הוא יצחק בן אברהם שא"כ אין זה בעלה. ושנים אומרים שהמת הוא יצחק בן וואלף טארטיקאווסקי שזהו הוא בעלה זהו שאלה א':

השאלה הב' לענין מה שזקוקה לקבל חליצה מאחי המת. והנה האשה חיה הנ"ל אומרת ששמעה מבעלה יצחק הנ"ל כמה פעמים שיש לו אחות מהאם בעיר טשערקאס וגם יש לו שם משפחה אנשים חשובים ושם זקינו היה ר' יצחק מהראדישץ ושם זקנתו שרה. וגם המ"צ דסוואסטאפיל מעיד שכתב בעצמו כמה מכתבים לבעלה יצחק הנ"ל לאחותו לטשערקאס. א"כ ברור שבעלה יצחק טארטיקאווסקי הנ"ל יש לו אחות בעיר טשערקאס כמבואר כ"ז בגב"ע נומר 5 ונומר 6 ובאת האשה חיה הנ"ל לטשערקאס לחקור אם יש לו אח מהאב לחלוץ לה. וחקר הדבר הרב דטשערקאס ר' שמואל יוסף ונודע שאביו של יצחק הנ"ל היה מתושבי ק' טיראהוויצע ונשא אשה פה טשערקאס שמה פעסיא גאלדע בת ר' יצחק הראדישצער ושם אמה שרה והוליד עמה זה הבן יצחק הנ"ל. וגירש אותה וחזר לבית מולדתו עיר טירהאוויצע ולא נודע לנו אם הוליד שם עוד בן גם שמו לא נודע לו והפאמילייע נכתב ע"ש חותנו רק זאת אמרו שאביו של יצחק הנ"ל היה נקרא דער באבע לאהש זון מטירהאוויצע ר"ל בן של האשה הנקראת באבע לאה. וכדומה לה שהיה נקרא בשמו וואלף בער עכ"ד הרב מטשערקאס. ובדברי הרב מוה' משולם זוסמן שבעיר רוואצק בגובערני חערסאן משמע בבירור שהבן של הבאבע לאה מטירהאוויצע ושיש לו אחות מהאם בטשערקאס יש לו אחים מהאב שהם עכשיו בעיר רוואצק ומחוייבים לחלוץ לה והיינו כי האחים הנ"ל הם בני הבן של הבאבע לאה כמבואר בדבריו בהגב"ע נומר 5 רק טענת האחים שברוואצק הוא שהם אומרים שהיא משקרת ולא שמעה זאת מפי בעלה שיש לו אחות ומשפחה בטשערקאס. רק היא בעצמה בדתה זאת מלבה וא"כ הם אינם אחי בעלה הנפטר הנ"ל ואינם רוצים לחלוץ לה וע"ז כותב הרב מרוואצק שהדברי' מוכיחים שלא בדתה זאת מלבה שהרי הרב דסוואסטאפיל מעיד שהיה לו אחות מהאם בטשערקאס שכ' לבעלה מכתבים כמה פעמים לאחותו לטשערקאס כנ"ל. ועכ"פ מבואר מדברי האחים שאילו האמת היה כדבריה שיש לבעלה אחות ומשפחה בטשערקאס ושאביו היה בן הבאבע לאה מטירהאוויצע אז האמת שהן אחי בעלה מהאב כי הם בני הבן של הבאבע לאה. וא"כ הרי לבד עדות הרב דסוואסטאפיל. הרי גם הרב דטשערקאס מעיד ע"ז שזה יצחק טארטיקאווסקע הנשלח מטשערקאס לסוואסטאפיל הוא בן בן הבאבע לאה ויש לו משפחה בטשערקאס כמבואר בהגב"ע נומר 4. ובמכתב הרב דרוואצק מבואר שגם אחותו שבטשערקאס ואנשי עיר טשערקאס מעידים שאחיה יצחק טארטיקאווסקי הוא הנשלח בפאסילעניע מטשערקאס לסוואסטאפיל וכבר מבואר במכתב הרב דטשערקאס שיצחק הנשלח הנ"ל אביו הוא בן של הבאבע לאה מטירהאוויצע. ומזה מוכרח שהאחים שברוואצק הן אחי בעלה:

והנה ביבמות פרק החולץ (דף ל"ט ע"ב) גרסי' ואשתמודעינהו דאחוה דמיתנא מאבא נינהו כו' פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים (שצריך להביא שני עדים שהוא אחי המת מאביו) וחד אמר אפי' קרוב ואפי' אשה והלכתא גלוייא מילתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפי' אשה. ופי' גילוייא מילתא בעלמא היא כתב הרי"ף שם דלאו אמילתא דאיסורא קא מסהדי ולאו אממונא מסהדי אלא מילתא בעלמא הוא דמגלו כו' ודוקא היכא דליכא חששא דחשדא כו' ע"ש. עי' במרדכי דיבמות פ' מ"ח סי' נ"ח ובהריב"ש סי' קפ"א. ובכנה"ג בסי' קס"ט בהגהת הטור אות כ"ו כ' וז"ל אין אשה וקרוב נאמנים בשעת מעשה אלא דוקא שלא בשעת מעשה מהריב"ל ספר ב' סי' מ"ט עכ"ל ושם מבואר שכתב כן ע"פ דקדוק תשו' הריב"ש הנ"ל מדברי רב אלפס. והביא ג"כ שהריטב"א בחידושיו בנדה חולק על זה דאפי' בשעת מעשה יכולין להעיד האשה או הקרוב. ובש"ע סי' קס"ט סעיף ח' ובסדר חליצה סעיף כ"ד ובפי' ס"ח שם אות ל"ח לא נזכר תנאי זה דבשעת מעשה אין נאמנין. ובסה"ת סי' קל"ג ואח"כ יעידו לפניהם שזהו אחיו של מת כו' ובעדות זו אפי' קרוב או אשה סגי כדמשמע פרק החולץ הרי בהדיא דאפי' בשעת מעשה סגי בקרוב או אשה ושלא כהריב"ש. ועי' באו"ת סי' מ"ט סק"ד. אך בנד"ז א"צ לכ"ז כלל כי המ"צ דסאוואסטאפיל אינו מעיד כלל מענין האחים כ"א שיש לו אחות בטשערקאס ומזה מובן ממילא שהוא בן הבן של הבאבע לאה ושהם אחיו וא"כ גם לשיטת הרי"ף הוא נאמן ועי' בבית מאיר סי' קס"ט ס"ח דע"י כתב ג"כ מהני בזה גם הרב דטשערקאס מעיד על כ"ז. וא"כ יש כאן שני עדים שהם אחיו מן האב ולקמן נדבר בזה:

ומתחלה נדבר בענין ההיתר להחזיקה שבודאי מת בעלה כי לכאורה יש לחקור שמא ה"ל כתרי אומרים לא מת שהרי אומרים שהמת הוא יצחק בן אברהם. וידוע שבעלה הוא יצחק בן זאב וואלף. ושנים אומרים מת. והגם שהיא אומרת ברי לה שמת בעלה לא תנשא. אך יש להעיר בזה כמה הערות לקולא. א' יש לומר שהגב"ע שחתומים עליו שני עדים שמת בעלה אין לזה דין עה"ח עהש"ט כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי. שהרי זהו כמו שהעדים שולחין עדותן בכתב. כי עיקר שטר זהו בשטרי ממון שנעשה בין אדם לחבירו כמו שטרי קנין או שטרי ראיה ואע"ג דגבי גט נמי אמרינן עה"ח עהש"ט כמי שנחקרה עדותן בב"ד נמי היינו שהגט הוא ג"כ שטר שבין האיש להאשה. ועד"ז שטר קדושין כשמקדשה בשטר. אבל ענין זה שמעידים שמת בעלה זהו רק ענין עדות ולא דוגמת שטר. וא"כ ה"ל מפי כתבם. ולכן אע"ג דמהני להתירה מ"מ יוכל העד לחזור בו כיון שעדיין לא נחקרה עדותו בב"ד. וראיה לזה מהירושלמי שהביא הרי"ף פב"ת דיבמות מצאו בשטר כתוב וחתום מת איש פלוני נהרג איש פלוני ר' ירמיה אמר משיאין את אשתו ר' בון בר כהנא אמר אין משיאין אשתו. מתניתא מסייעא לדין ולדין מסייעא לר' ירמי' דתניא ע"פ עדים ולא ע"פ כתבם ולא על פי תורגמן ולא על פי עד אחד ועכשיו הלא משיאין על פי עד א' ועל פי עד מפי עד ודכותה ע"פ כתבם ועל פי תורגמן משיאין מתניתא מסייעא לר' בון דתניא יפה כח העדים מכח השטר שהעדים שאמרו מת פלוני נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתוב בשטר מת פלוני אין משיאין את אשתו ויפה כח השטר מכח העדים שהמלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים וע"י עדים גובה מנכסים בני חורין. הרי מזה מבואר דאף אם הוא שטר גמור כתוב וחתום בשני עדים דומיא דהמלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים אפ"ה ס"ל להברייתא דאין משיאין את אשתו משום דנחשב מפי כתבם ומ"ד דמשיאין את אשתו זהו משום דמשיאין את האשה ע"פ עד אחד ועד מפי עד. הרי מזה מבואר דעדים החתומים עהש"ט שמת איש פלוני אין זה כדין עה"ח עהש"ט דחשיב נחקרה עדותן בב"ד. וכן מבואר בהדיא בהגמ"ר דיבמות פ' שלישי סעיף ק"ד וז"ל וי"ל דהתם השטר נעשה במצות הלוה והמלוה ויש תורת שטר עליו אבל שטר שהעד עושה מאליו אין תורת שטר עליו והוי מפיהם ולא מפי כתבם כו'. ודקדק מהא דאמרינן ועכשיו משיאים עד מפי עד ודכוותה על פי כתבם משיאין משמע הא אין משיאין עד מפי עד גם ע"פ כתבם אין משיאין ואמאי לא יקיימו חתימתן אלא כה"ג לאו שטר הוא עכ"ל. מיהו שם בהגמ"ר פרק רביעי הביא ד' הרי"ף ספ"ג דיבמות הני מילי היכא דאיתא לשטרא תותי ידא דסהדי כו' אבל אם נפיק מתותי ידיה דבע"ד ה"ל עדות ולא מפי כתבם דבעידנא דחתימי בשטרא ויהיבי למאריה לא מצי אהדורי בהו וה"ל כמי שנחקרה עדותן בב"ד עכ"ל א"כ בנד"ז שמסרו העדים בשטר עדותן להאשה לראיה שמת בעלה ה"ל עדות מעליא ולא מפי כתבם. ומ"ש בירושלמי מצאו כתוב וחתום בשטר צ"ל דמיירי כשאינו יוצא מיד האשה וכיון דאינו יוצא מתותי ידיה דבע"ד נחשב מפי כתבם. מיהו בספר המלחמות להרמב"ן ספ"ג דיבמות הביא הירושלמי הנ"ל ופי' הטעם משום דלא ניתן ליכתב השטר שמת בעלה דלמה הוא נצרך הרי כשאמרו לה מת בעלך היא עצמה נאמנת בלא שטר ותנשא. וא"כ כיון שאין נצרך שטר לכן אפילו נתנו לה בשטר נק' מפי כתבם. כן משמע שם בדבריו. וקשה דהא אע"פ שהיא עצמה נאמנת מ"מ שני עדים עדיפי טפי לכמה ענינים הן לענין הכחשה הן לענין שתהא הנאמנות ביותר ואולי יש מי שיחוש וירצה להחמיר שלא לסמוך על נאמנות שלה. ובכנה"ג בח"מ סי' כ"ח בהגהת הב"י אות ל"ח כ' דמהר"ם אלשיך בתשו' סי' מ"ם כ' דכל שטר קדושין אמרינן מפיהם ולא מפי כתבם בין בקדושי שטר בין בשטר על ראיית קדושי כסף כיון דהרמב"ם ורש"י והרשב"א והמרדכי בשם הרבנים שבימיו ורבינו אביגדור סברי הכי כוותי' הכי נקטינן עכ"ל וראיתי תוך תשו' מהרמא"ל סי' הנ"ל שמתרץ קושיות הרי"ף פד"א ע"פ דעת הרמב"ם דשטר לא מהני מד"ס והיינו בממון ולא בעדות קדושין. וזה אינו נכון דהא גבי גט אמרינן בגמרא דאמרינן עה"ח עהש"ט כמי שנחקרה עבב"ד אלמא שזהו מדאורייתא ולא מדרבנן. גם דברי תשו' הרשב"א שהביא הוא כנגדו דכתב משום שלא נכתב השטר קדושין מדעת המתקדשת. משמע הא אם נכתב מדעת המתקדשת ה"ל עדות גמור ולא מפי כתבם. ועיין מזה בש"ע ח"מ סי' כ"ח סי"ב ובש"ך שם ס"ק י"ד ובתומים ס"ק ט"ז ובקצה"ח שם סק"ו ובסי' מ"ו ס"ק י"ח ובסי' ס"א סק"ח ועיין בב"ש הל' קדושין סי' מ"ב ס"ק ט"ו ובחמ"ח שם ס"ק יו"ד י"א. ועיין בית מאיר סי' י"ז סי"א. ובמרה"צ ס"ק ל"ח. שיש פנים לומר דיכול העד לחזור בו אע"פ שמסרו ליד האשה ועי' בתשו' עה"ג סס"י ל"ח גבי שטר הרשאה דשליח הגט כ' שקרוב לומר דבשטר כזה לא אמרינן דעה"ח עהש"ט כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי. מיהו אין לסמוך ע"ז יעו"ש דעל טעם הרמב"ן כ' דבשני עדים י"ל ניתן ליכתב כמש"ל ועל טעם הריב"א דה"ל שטר שהעד עושה מאליו י"ל דמאי שנא משטר הודאת קרקע פז"ב (דף כ"ט סע"ב) דאמרינן והלכתא כותבין. כיון שאין שום ריעותא מזה להמודה וה"נ הרי אין שום ריעותא לבעלה המת ממה שיכתבו לה שטר ראיה שהוא מת:

הערה ב' להקל בנד"ז הוא ממ"ש הרז"ה והר"ן רפ"ק דר"ה בשם הירושלמי דעה"ח עהש"ט נאמנין לומר שהשטר מוקדם. אע"ג דעה"ח עהש"ט כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי זהו שאין נאמנים לומר לא חתמנו אבל כשאומרים ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו ר"ל שלא דקדקו בהזמן נאמנים. וא"כ לפ"ז י"ל שכמ"כ נאמנין לומר שטעו בשם אבי הבעל כמו שנאמנים לומר שטעו בהזמן ולא שמו אל לבם ענין הזמן רק גוף ההלואה כמ"כ יכולים לומר ששמו אל לבם רק להעיד לאשה זו המוציאה כתב זה שמת בעלה. ובפרטי שמות אבי בעלה לא דקדקו. ומ"ש מהרי"ט בזה בתשו' ח"ב חי"ד סי' כ"א דהשמות מדקדקים בהם יותר מבהזמן זהו משום לתרץ הירושלמי עם הש"ס שלנו פ"ב דכתובות דקיי"ל מעלין משטרות ליוחסין. אבל באמת אשתמיטתי' דקיי"ל דאין מעלין משטרות ליוחסין לכן לפ"ז אין הכרח לומר דבשם אבי הבעל ג"כ מדקדקים יותר מהזמן. לכן להירושלמי י"ל שנאמנין לומר ג"כ על זה לא חתמנו. ועיין בתשו' הר"ן סי' ע"ז. ועם היות שיש הרבה פוסקים חולקים ע"ז וכתבתי מזה על המשנה פב"ת דשביעית. ובתשו' דאשה מעניא מצאסניק שנשאת במקום רחוק משם לאיש והביאה משם שט"ר שנתגרשה מבעלה וכתוב בו לראיה ביד האשה העניא המוכ"ז אם נאמנים העדים לומר טעינו בהשטר ראיה. מ"מ בנד"ז שיש עוד טעם להאמינם משום דמוכח טובא שטעו בשם אבי הבעל כיון שידוע שבעלה של זו האשה חיה בת שלמה הי' שמו יצחק טארטיקאווסקי שנשלח מעיר טשערקאס שבגובערני קיעוו לעיר סוואסטאפל. כאשר ע"ז מעידים הרבה עדים והרב דסוואס' והרב דטשערקאש. וידוע ג"כ ששמו הי' יצחק בן מאיר זאב. א"כ ע"כ מוכח שטעה בכתיבת שם אבי בעלה. ובדיש הוכחה מעליא יכול לחזור בו כמ"ש פ"ב דב"מ (דף כ"ח ע"ב) גבי מסתברא לא מייתי אינש חובתא לנפשי' ובש"ע ח"מ רס"י כ"ט. והכא יש תרתי הוכחות חדא דלא מייתי חובה לנפשיה וחדא דמוכח שטעה:

הג' כמ"ש בתשו' הרא"ש סי' מ"ה סכ"ה כיון דעל כרחך טעה או בימי החדש כו' תלינן הטעות במידי דשכיח יותר לטעות בזה. וה"נ טעה באחד משני דברים או שטעה בשם אבי בעלה של זו או שנאמר שהמת הוא איש אחר לא בעלה של זו ושמו יצחק בן אברהם וטעו ונתן השטר ראיה לאשה זו. וא"כ ודאי זה הטעות השני לא שכיח כלל. ועוד דהרי האשה נאמנת לומר שמת בעלה. א"כ אם לא מת בעלה כ"א איש אחר לא היתה לוקחת השטר ראיה. והגם שי"ל שאע"פ בלא השטר ראיה היתה נאמנת לומר שמת בעלה עכשיו שהביאה שט"ר וכתוב בו שמת יצחק בן אברהם אינה נאמנת לומר שמת בעלה. כעין מ"ש בשו"ת צ"ץ סי' ק"י ובעה"ג סי' ל"ח על שליח הגט כה"ג. מ"מ כל זה מסייע עכ"פ לומר שהטעות הוא רק בשם אבי בעלה. ועוד הרי השו"ב דסוואסט' גם עכשיו מעיד בכתבו השני שנתן השטר ראיה לאשה זו חיה בת שלמה וע"ז ודאי נאמן שהרי בזה אין כאן חזרה מכתבו הראשון שהי' מבואר בו ג"כ שנתן השט"ר לאשה זו. וא"כ כיון שנתן השט"ר לאשה זו שע"ז ודאי נאמן. א"כ ממילא מוכרח שהטעות היה בשם אבי בעלה. וע"כ בצירוף הנך ג' טעמים י"ל שהעה"ח עהש"ט ראיה נאמנין לומר שטעו בשם אבי בעלה:

הד' דאין כאן שנים אומרים לא מת דהא אדרבה הן ג"כ מעידין שמת בעלה של זו האשה חיה בת שלמה כמו שמעידי' הרב דסוואסט' בהמעב"ד. וגם השו"ב דסוואסט' כותב עכשיו שנית שנתן השט"ר לאשה זו חיה בת שלמה שבעלה מת וכנ"ל. וא"כ כולן כל העדים והרבנים שוין שמת בעלה ואין שום הכחשה בזה כלל מלבד שהיא ג"כ נאמנת בזה. רק ההכחשה נפל בשם אבי הבעל. וא"כ אף את"ל שאין השו"ב נאמן לחזור בו ה"ל דין שתי כיתי עדים שמעידים שוה בעצם העדות רק מכחישי' זא"ז בבדיקות כמ"ש בתשו' הר"ן סי' מ"ז ד"ה ובודאי. וז"ל וה"נ כיון שכל העדים מסכימים שלא הי' לו למשה דקשטריש זה אלא אח אחד אע"פ שזה אמר שהיה שמו אברהם ואלו אמרו שהיה שמו שמואל אין זו הכחשה פוסלת עכ"ל והיינו שנחשב הכחשה בבדיקות. ואף שהתם העד שהעיד על מיתת האח של משה שאמר שהי' שמו אברהם הוכחש משנים שאמרו שהי' שמו שמואל והם לא העידו שמת היבם הכשיר עדות העד הנ"ל כש"כ הכא שכולן מעידים שמת בעלה של זו והם שוים כולם בגוף העדות וההכחשה בשם אבי הבעל היא הכחש בדיקות. ואפילו אם היה זה הכחש בחקירות היה נ' דבשתי כיתי עדים י"ל עדותן קיימת וראי' לדבר ממחלוקת רב ור' יוחנן בירושלמי פט"ו דיבמות אמתניתין אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג. ופסק השו"ע אה"ע סי' י"ז סעי' ט' כרב. ומוכרח הוא ג"כ מהש"ס פז"ב (דף ל"א). ורב מחלק בין כת אחת המכחישין זא"ז ובין שתי כיתי עדים. ועכ"פ בעדות אשה שמת בעלה ודאי י"ל כן אף לענין הכחש בחקירות וכמ"ש מזה בתשו' אחת והכחשה בשם אבי הבעל קיל מהכחשה דבתשו' הר"ן דהיינו בשם היבם עצמו:

החמישי הנה בספר שער משפט על ח"מ סי' כ"ט סק"ב העלה בשתי כיתי עדים המכחישים זא"ז ואח"כ הודו כת אחד לכת הב' ואמרו טעינו. דיכולים לחזור בהן יעו"ש. לכן אף אם לא נעמיד יסוד על דבריו זהו בהכחשה ממש בגוף העדות. אבל בהכחשה כי הך שאין ההכחשה בגוף העדות שאדרבה כולם העידו בשוה שמת בעלה של אשה זו חיה בת שלמה. רק ההכחשה הי' בשם אבי הבעל שאינו הכחשה בגוף העדות ממש אזי כאשר אח"כ אומרת כת אחת טעינו ע"ז נאמר שיש לסמוך ע"ד בעל שער משפט שאין לדון זה כתרי ותרי. כש"כ היכא שמוכח שטעו. ועוד דכאן מוכרח שטעה שהרי ע"ז לא הכחיש גם בתחלה שבעלה של זו הוא יצחק הנשלח מטשערקאס לסוואסט'. אף שלא העיד שכן הוא. אבל לא העיד ג"כ שאינו כן. וא"כ מה שבמכתבו השני מבואר שבעלה הוא טארטיקאווסקע דהיינו הנשלח מטשערקאס ע"ז ודאי נאמן שהרי לא אמר תחלה בהפך. וא"כ אם הוא זה יצחק הנשלח מטשערקאס ע"כ הוא יצחק בן זאב ולא יצחק בן אברהם א"כ ממילא מוכרח שטעה. והנה יש ג"כ סיוע מה שאשה זו יש לה ג"כ בילעט מהשרים ומושלים שבעלה יצחק טארטיקאווסקי מת. א"כ אין ע"ז שום הכחשה שבעלה הוא יצחק טארטיקאווסקי והוא הנשלח מטשערקאס וממילא מוכרח דמ"ש בשט"ר דהשו"ב שבעלה יצחק בן אברהם מת ע"כ טעות הוא ושהוא באמת יצחק בן וואלף. וא"כ בכה"ג ודאי נאמן כשאומר שטעה. היוצא מזה דאין כאן שום הכחשה שבעלה של זו מת וע"ז מעידים כל העדים. והאשה עצמה. והבילעט מהשרים ומושלים. רק היה הכחש בבדיקות דהיינו בשם אבי בעלה. ומלבד שהכחשה זו שבין תרי ותרי אינה מבטלת העדות כיון שלדברי כולם עכ"פ מת בעלה והוא כ"ש מתשו' הר"ן סי' מ"ז. אך עוד זאת כיון שעכשיו השו"ב דסוואסט' צווח ככרוכיא שטעה וששם אבי בעלה הוא כפי האמת. נאמן ע"ז. משום דמוכח שטעה. וביש הוכחה נאמן לחזור בו אפילו בלא תרי ותרי. וכ"ש בתרי ותרי שיש לצרף סברת שער משפט. ועוד דהכא מוכרח שטעה כיון לדברי הכל בעלה הוא הנשלח מצערקאס. וגם יש לצרף לסניף שלפ"ד הרמב"ן אין הכתב של השו"ב ודעימי' דין שטר גמור עד שלא יוכל לחזור בו:

ומה שיש לחוש עוד מ"ש הרב דק' רוואצק ששם אבי האחים שבפה הפאמילייע שלו היא זאלאטקאוויץ. והפאמילייע של בעלה הוא טארטיקאווסקי. א"כ מוכח שאינם אחיו מהאב. והגם דלענין שמת בעלה אין זה נפקותא. דהא עכ"פ ברור שבעלה של זו מת. כי לו יהא שאינם אחיו עכ"פ הוא בעלה מת ושמו הי' יצחק טארטיקאווסקע. אך הנפקותא הוא לענין החליצה אם מהני חליצה שלהם. אך באמת גם זה אינו דהא מתבאר מהגב"ע נומר ז'. אשר אם אמת שהנפטר יש לו אחות בטשערקאס. ושאביו הי' הבן של הבאבע לאה מטירהאוויץ ושנשא שם אשה בת ר' יצחק מהראדישץ. אזי ודאי האחים שברוואצק הם אחיו של בעלה שהוא בנו של הבן של הבאבע לאה. והרי ידוע ברור שכן הוא כמבואר בגב"ע נומר ד' ונומר 6. וא"כ מאחר שנתברר שכן הוא. וגם כותב הרב דטשערקאס שמה שנקרא זה היצחק טארטיקאווסקי הוא שנכתב ברויזיע עם חותנו של אביו. וא"כ אין זה סותר למה שהאחים הפאמילייע שלהם היא זלאטקאוויץ וזהו הפאמילייע של אביהם דאף שזה היצחק הוא ג"כ אחיהם מהאב. הא הפאמילייע שלו נקרא ע"ש זקינו חותנו של אביו. והרי זה עדיף ממ"ש בתשו' הר"ן סי' ל"ט דכל שיש עדות המספיק בדבר שבעלה של זו מת אלא שנולד ספק בשם זה אין לחוש לפי שקריאת שמו בענין זה הוא כסימן העשוי להשתנות שהרי הועד בפניכם שהוא אמר כשיצא מעירכם שירחיק נדוד וישנה שמו כו' וכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מסימן אחר שנראה ממנו שאינו הוא. ואותו סימן הוא עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי שהוא עתיד להשתנות עכ"ל וא"כ אף אם ענין שהפאמילייע שלו טארטיקאווסקי לא הי' ידוע לנו ברור שזהו על שם חותנו של אביו. רק הי' הדבר ספק הי' לנו לומר כן כיון שמבלעדי זה יש לנו עדות מספיק שהוא בנו של הבן של הבאבע לאה מטירהאוויץ. א"כ זה השינוי בהפאמילייע חשוב סימן העשוי להשתנות לומר שנק' ע"ש זקינו. ואף שבתשו' א' כתוב שהראי' של הר"ן מהסוגיא פ"ט דב"ב אינו מוכרח וגם שיש קושיא ע"ז מהסוגיא פ"ק דחולין דטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אע"פ שנתעסק באותו המין כל היום כולו (לאחר טבילה) לא עלתה לו טבילה. הרי דהספק מוציא מידי ודאי שהוא כעדות המספיק. מ"מ קושיא זו זהו כשיש חזקת איסור א"א ממש לנגד כמו גבי טבל ועלה שהי' בחזקת טומאה. אבל הכא לענין זקוקה לחליצה אין כאן חזקה גמורה לאיסורא. זולתי אחים אלו. לכן בכה"ג ודאי יש לסמוך על תשו' הר"ן. ועוד הכא אין זה ספק כלל כי הרי הרב דטשערקאס כותב בפשיטות שהפאמילייע שלו טארטיקאווסקי הוא על שם חותן אביו. א"כ פשיטא שאין זה מטיל ספק בהעדות המספיק שהאחים הנ"ל בני הבן של הבאבע לאה מטירהאוויץ הן אחיו מהאב. לכן אם הענין כמו שנראה מהגב"ע שהפאמילייע שלו טארטיקאווסקי זהו מפני שנכתב ע"ש חותנו של אביו בן הבאבע לאה. היא ודאי מותרת לשוק ע"י שיחלוץ לה אחד מן האחים בני הבן של הבאבע לאה והם מחוייבים לחלוץ לה ובתנאי אם יסכים לזה רומע"ל והמ"צ דטשערקאס שאתם בפנים בהענין: