א

סימן פב

איש אחד ושמו ר' זאב בן ישראל אבוהב מקאלאניע מזערעץ בא למארפול. וקרא את ר' יעקב בר' יוסף עשקין לשתות טייא ערך שעה אחר חצות לילה בטראקטיר במאראפול הנ"ל. ושאלתי ממנו אם יש לו מעות והראה לי המעות כמדומה ערך שנים עשר רו"כ והטראקטירשציג ראה אמר בזה"ל כמה מעות יש אצל היהודי למחר סיפר לי ר' זאב הנ"ל איך שנשכר ליסע עם ארבעה א"י לטאהענרה. והמקח איני זוכר ברור אם חמשה עשר רו"כ או ששה עשר רו"כ. ועמדתי בשעה שנסע משם עם שני אינם יהודים ועוד שני אינם יהודים הוא צריך ליקח במאריונסק סמוך לעיר מאראפאל הנ"ל ליסע עמהם לטאהענרה. און סוסים זיינען גיווען שלשה אחד קנה ר' זאב הנ"ל אצלי אווראנער. השני היה אטשאלע. הג' היה גם כן אווראנער. המלבושים שהיה עליו אנאגילנע פעלץ שערותיו לבנות. תחת פעלץ זה לבש פעלציל קטן. הכובע היה של עורות כבשים ששערותיה שחורות. העגלה האט ניט גיהאט קיין ייאשציק שלא כדרך שאר העגלות. עוד העיד רי"ע הנ"ל איך ר"ז הנ"ל הנאבד היה לו אשוארצע בערדיל ובקומה ממוצע. ושער הזקן נקרא טעמי שחורה (היינו פינסטער שווארץ והפי' שטארק שווארץ) ע"כ עדותו של רי"ע בר' יוסף עשקין בתורת עדות:

עוד העיד ר' אברהם זאב בר' יהודה אבוהב מקאלאניא הנ"ל שלערך חמשה או ששה שבועות אחר חנוכה. נסע לדרוש ולחקור אחר הנאבד ואמר בזה"ל שבא לפסטייאל ציפלאווקי והתחלתי לשאול ציא איז ניט גיפארין א בע"ג א איד מיט אזעלכע פערד אונ אזא פורהאן הא-ט זיא מיר גיענטפערט יוא דא איז גיפארין איך גידיינק ניט וויא זיא האט אים אן גירופין צי ליווקע צו אולקע בלשונם נקרא כך ואמרה איך קען אים ער איז דורך גיפארין דא מיט פיר ערלים זייא האבין בייא מיר גינעכטיגט דער חאדזייען פון דעם טראקטיר האט גזאגט א סימן אז דער ווראנער סוס איז חולה אונ דאש ווייש איך אז דער יהודי וואש איז גיפארין מקודם מיט אים פון טאהאנעראה קיין מארפאל ובעת אז ער איז גיקומען אין קאלאניא האט ער פאר ציילט אז בייא אים איז אווראנער סוס חולה גיווארין אסימן האט זיא גיזאגט אז זיא קען אים גיוויש דער אייגענער יהודי איז גיפארין מיט מיר אין טעהאנעראה בעת שנסעתי לחקור אין טאהאנעראה האט זיא גיזאגט דאש איז דער אייגינער יהודי וואש איז גיפארין מיט אים קיין מאראפעל בזה הלשון אמר ר' אברהם זאב בר' יהודה הנ"ל מקאלאניא הנ"ל ור' חיים בר' ניסן גיסו של הנאבד דאסהיד ברעסטאוו אסהיד קדמנא בעת גביית העדות הנ"ל שבכפר ציפליקעווע דר שם חיים סנדלר וסיפר ר' חיים סנדלר הנ"ל שהכותית מן הטראקטיר דשם אמרה לו בזה הלשון וואש מען פרעגט נאך דעם אידין וואש ער איז גיפארין מיט דיא פיר ערלים האט זיא פאר שטאנען אז זיי זיינען רוצחים זיא האט אים גיוואונקען נאר ער האט ניט פאר שטאנען עוד העיד ר' דובער בר' אלכסנדר מקאלאניא הנ"ל שר' חיים בר' ניסן הנ"ל היה אצלו על ברית מילה והגיד לפניו בבירור שראה אצלו זייגעריל אך ר' חיים הנ"ל שכחו כ"ז אמרו בפנינו הנקובים הנ"ל בת"ע ומה ששמענו כתבנו וחתמנו:

עוד העיד ר' משה בר' שמשון האפפין אזו וויא איך בין אראטמען אין מאהיסטראט האט מען גיבראכט צווייא פון רוצחים וואש האבין גיהארגעט דעם ערל לייסאאוו. האט זיך איינער פון זיי ער הייסט פעטער חארצווקע מודה גיווען אז ער האט גיהארגעט דעם ערל הנ"ל. אונ האט זיך מודה גיווען אויף אנדערע גניבות וגזילות וואש מען האט בייא אים גאר ניט גיפרעגט לסוף האט ער זיך מודה גיווען אז ער האט גיהארגעט א קאלאניסט. אונ האט גיזאגט אז אזו איז גיווען דיא מעשה. בשנת 7581 איך ווייס ניט ציא דיא אנדרע וואך צי די דריטע וואך אין פאסט פלופאווקע זיינען פיר מענטשין פון אונזער חברה זיינען מיר גיווען אין מאראפאל אין דעם טראקטיר האט אונז גיזאגט דער טראקטירסציק ער איז אערל אז צוא אים איז פאר פארין איהודי א קלאניסט אויף דרייא פערד מיט א פורהאן אונ ער האט אסך געלט האבן מיר אים גידונגען אז ער זאל אונז אפ פירין אין טאהענעראג זיינען מיר מיט אים גיפארין ביז דער טייך מיוס. עס איז גיווארין נאכט בין איך גישטאנען בייא די פערד אונ האב גיזעהן וויא זיי האבין אים גיהארגעט זייא האבין אים דער ווארגין. אונ האבין אים אריין גיווארפין אין טייך מיוס אונ מיר זיינען פון דארטין אוועק גיפארין אונ מיר זיינען גיקומען אין ראסטאוו האבין מיר פאר קויפט די פערד אופין מארק צו פופציג רו"כ אפערד אונ דעם פורהאן האבין מיר פאר קופט א ראסטאווער דווארניק. אונ געלט האבן מיר בייא דעם נהרג גיפונען קט"ו רו"כ אונ אזילבערנעם זייגעריל. די פערד זיינען גיווען צווייא פון זייא שווארצע בלשון רוסיא ווראנע און איינער אשטאלי. דער נהרג איז גיווען אן גיטאן אין א נאגולנעם טולופ דער מענש איז גיווען סרעדניה ראסט ער האט גיהאט איין שווארצי בערדיל ארום פערציג יאר אלט בזה הלשון אמר הרוצח לר' משה הנ"ל בל' רוסיא והוא אמר לנו בל' אשכנז כנ"ל. גם ר' חיים בר' ניסן אחי אשת הנאבד העיד ג"כ כנ"ל והוסיף עוד שדיבר עם הרוצח במשך איזה שבועות אח"ז ואמר לו הרוצח שהפורגאן לא היה לו ייאשציק מאחוריו כדרך שארי פורגאנעס והיה מלובש בפעלץ בלתי מכוסה בל' רוסיא נאגולנע טולופ בשערות לבנות ותחת זה הפעלץ היה הנהרג מלובש בפעלץ קטן אונ זיין היטיל איז גיווען ארודע אין גאנצין פון שווארצע שמויסין גם אמר לו הגזלן שמקח השכירות ששכרו הנהרג איני יודע בבירור אם ט"ו או ט"ז רו"כ ואמר לפנינו ר' חיים הנ"ל בתורת עדות בעונש כו' שהוא היה עם גיסו ר' זאב וואלף הנאבד במאראפל בעת נסעו משם ושכרו אותו ארבעה ערלים במקח ששה עשר רוכ"ס להביא אותם לטאהענעראג והיה מלובש באלו הבגדים אשר דיבר הרוצח בסימניהם וסימני הג' סוסים כאשר דיבר הרוצח וגם הפורגאן לא היה לו ייאשציק מאחוריו. כ"ז אמרו בפנינו הנקובים הנ"ל בתו"ע והוגבה כדת ומה ששמענו כתבנו וחתמנו:

תשובה הנה בעיקר ההיתר אשר העיר כת"ר מעובדא יצחק ר"ג ע"פ שיטת הרמב"ם פי"ג מהל' גיטין הלכה כ"ד זהו טוב ויפה לפי שטת הרא"ש בתשו' כלל נ"א סי' א' ולפירושו בדברי הרמב"ם. ויעויין בתשו' מהרי"ט חאה"ע סי' ל' שכתב וז"ל והנדון של הרא"ש ז"ל במכלוף בן מלול זה מיירי בידוע שבעלה של זו הלך לפאס או לסביבותיה ושם היה. ואע"פ שהעד אינו מעיד שזה הנהרג הוא בעל של זו וגם לא אותו שיצא מפאס מאחר שידענו שהוא היה בפאס ולא הוחזק מכלוף (כצ"ל) בן מלול אחר בעיר של פאס והכי דייק לשון הרא"ש שכתב דכיון שידוע שהיה שם בעלה של זו מכלוף ואין מכלוף בן מלול אחר בעיר נ"ל דאתתא שריא וכבר נתקשה הרב מהריב"ל בלשון הזה שלא היה ליה למימר אלא שלא נתחזק מכלוף אחר בעולם. אלא שהלשון הזה מורה באצבע שלא הוחזק מכלוף אחר בעיר פאס ולכך אמר שלא נחוש שמא מכלוף אחר הוא דאתי מעלמא והוכיח יפה מעובדא דיבמות דבלא הוחזקו אע"ג דשכיחי שיירתא כרבא. וכפסקו של הרי"ף ז"ל עכ"ל מהרי"ט. א"כ עפ"ז הדמיון יפה לנד"ז כמ"ש כת"ר. אמנם מהרי"ק שרש קפ"ד כתב דמ"ש הרמב"ם כשתלך למקום פלוני אמור להם כו' מוכיחים הדברים שאותו יצחק בן מיכאל שמת הוא העומד באותה העיר שזה הולך שם דאי לא תימא הכי למה תלה שליחותם בהליכת אותו מקום ומשום כך אשתו מותרת דאיכא למימר דאי הוה יצחק בן מיכאל אחר באותו העיר היה כבר ידוע לאנשי העיר עכ"ל:

מבואר דמפרש דברי הרמב"ם דמקום פלוני דנקט היינו מקום דירתו ממש דיצחק ההוא. וא"כ אין מזה ראיה לדינו של הרא"ש אפי' לפירוש מהרי"ט בהרא"ש משום דלא הוחזק שבנדון הרא"ש אינו דומה ללא הוחזק בעיר דירתו דה"ל כחזקה אלימתא. משא"כ בפאס שאינו מקום דירתו והובא מחלוקת זו שבין הרא"ש ובין מהרי"ק בד' הרמב"ם בלחם משנה פי"ג מה"ג הכ"ד. ולכאורה גם הה"מ שם מפרש ד' הרמב"ם כמ"ש מהרי"ק שהרי משמע שם דמשוה שטת הרמב"ם עם שטת רש"י. ורש"י מפרש דקורטבא היה מקום דירתו של יצחק ר"ג. והנה שטה שניה היא רש"י ותוספות דמפרשים דקורטבא היה מקום דירתו של יצחק ר"ג ולא הוחזק יצחק ר"ג אחר בקורטבא דמ"מ לאביי חיישינן ויש בזה ג"כ ב' שטות התוספות ביבמות (קט"ו) מדמים פלוגתא דאביי ורבא לפלוגתא דרבה ור"ז גבי גט הנאבד ונמצא. וא"כ רבא כרבה ואביי כר"ז. וזהו קצת דחוק שיחלוק אביי על רבה רבו מובהק ולא יקשה הגמ' עליו מרבה. והתוס' דב"מ (די"ח ע"ב) ס"ל דאביי ג"כ סבר כרבה דגבי גט שאני כיון שזה האיש אבד כאן גט דלא חשדינן ליה דמשקר וכיון שאבד כאן גט י"ל שזהו שאבד זהו שנמצא. משא"כ גבי יצחק ר"ג לא שייך טעם זה שהרי יצחק ר"ג רק נעלם מן העין ע"כ חיישינן שהוא חי ומה ששלחו יצחק ר"ג מת חיישינן שמא היינו יצחק ר"ג אחר מעיר אחרת ששמה ג"כ קורטבא ולא כמרה"צ דאאזמ"ו חולק ע"ז וכדבריו משמע בפסקי מהרא"י סי' קס"א. ואעפ"כ רבא פליג על אביי וס"ל דלקורטבא אחרת לא חיישינן גם לרבה. וא"כ לפ"ז י"ל בנד"ז חיישינן גם לרבא דדוקא כשאמרו יצחק ר"ג הדר בעיר קורטבא לא חיישינן לקורטבא אחרת. אבל בנד"ז שאותו מהר"ז אינו דר במארינפול חיישינן שמא מהר"ז אחר בא לשם אלא י"ל כיון שהיהודי מוה' יעקב בר' יוסף עשקין מעיד שבפניו נסע מהר"ז זה עם שני אינם יהודים. ושלא רחוק משם היו עוד שנים. וכן אומר הא"י ושהם הרגוהו א"כ לכאורה ליכא לספוקי באחר. רק עכ"ז י"ל שמא עוד ר"ז אחר בא לשם למחר והוא נסע עם ד' אינם יהודים אלו והוא הנהרג ור"ז נסע עם ד' א"י ולא הרגוהו הגם שי"ל איך יזדמן ששניהם נסעו עם ארבעה א"י ושנים מהם יסעו עמו ממאראנפול ושנים הנותרים יתחברו עמם באם הדרך. אך באמת בהגדת הא"י הרוצח לא נזכר זה שרק שנים נסעו ממארינפאל ושנים היו על אם הדרך כ"א סתם שארבעה אנשים מחבורתם נסעו עמו וכ"ש לאביי דחיישינן לקורטבא אחרת י"ל דחייש בכה"ג רק עכ"ז יש בנד"ז עוד ראיה משום שהפונדקית שבדרך מלון ציפליוקע אמרה לר' חיים סנדלר שהבינה שהארבעה א"י שנסעו עם ר"ז הם רוצחים ואיך שרמזה לאיש ר"ז הזה שהארבעה א"י שנוסע עמהם הם רוצחים. והוא לא הבין רמיזתה. א"כ הרי יש כאן הוכחה שר"ז זה נסע עם ד' רוצחים. ומ"מ אין זה עדות כי י"ל הם לא הרגוהו כ"א ד' אחרים נסעו עם יהודי אחר והרגו אותו. ואין ללמוד זה מעובדא דיצחק דשם יש שמו וש"ע ובר אחתיה דרב ביבי לא גרע משם אביו ולא הוחזק שם אחר בשם כזה מה גם לפמ"ש כת"ר בשם הראב"ד שהי' ריש גלותא ממש כפשטא דגמרא. וכ"כ הריטב"א ונוסף ע"ז יש שם מקום ההליכה ומקום היציאה משא"כ כאן ליכא לא שמו ולא שם אביו וש"ע. אם לא מפני שכת"ר ציוה לבדוק בסביבה הנ"ל דמארינפול ולא נפקד שם איש:

והנה נידון מה שהעיר כת"ר משטת הרמב"ן הנה אעתיק לכת"ר מה שמ"כ אצלי מזמן כביר. דהרמב"ן מיישב פסקי הרי"ף משום דהכא י"ל כאן נמצא ומכאן היה. והרשב"א הקשה ע"ז דרב אשי לית ליה כנכ"ה. אך לפרש"י ותוס' פ' המדיר שמואל ס"ל כנכ"ה ומסקנא דשמעתא כשמואל. אבל הרשב"א ס"ל דשמואל מצי סבר כרב אשי. אך בלא"ה קשה דהב"י סי' ל"ט בבד"ה כ' דלא סמכינן על כנכ"ה רק לענין כתובה ולא להקל לענין שא"צ גט וכ"כ בשט"מ וכן מוכרח לחד שינויא בתוס' (דע"ו א') וכן הסכמת כל האחרונים וכ"ש לדעת הרשב"א דבהוצאת ממון מחזקתו לא סמכינן על כנכ"ה דכ"ש דלא סמכינן ע"ז בגופה של עדות דחמורה ערוה מממון הקל כמ"ש רש"י ותוספות ביבמות (דקט"ו סע"ב) ועוד קצת ראיות נגד סברא זו. לכן אין לתרץ אלא עפמ"ש הריטב"א. דגם הרמב"ן לא קאמר אלא היכא שגם בלאו האי טעמא דכאן נמצא ומכאן היה הוה רק חששא ולא ספק עד שי"ל דלרבה דמיקל בלא הוחזקו לחוד שריא בלא"ה כאן דחשוב ג"כ לא הוחזקו תרי יצחק ורק משום דר"ז בעי תרתי. וע"ז סמכינן כשי"ל כאן נמצא ומכאן היה. וז"ל הריטב"א ואיברא דהכא כשהיו השיירות מצויות ולא הוחזקו שני יוסף בן שמעון לא בקורטבא ולא במקום אחר ואביי סבר כר' זירא דהתם שחוששין לשני יוסף בן שמעון ולב' עיירות אע"פ שלא הוחזקו וכמאן דחייש התם לשתי שוירי כו'. ורבא סבר דאפי' למאן דחייש התם הכא ליכא למיחש דהתם הוא בגט שנמצא חוץ למחיצתו אבל כל שנמצא במחיצתו ובעיר המוזכר בגט אני אומר כאן היה וכאן נמצא. והכא הרי יש עדים שראו ריש גלותא שמת שיצא מכאן ויש לנו בכאן חד ריש גלותא ואין לנו לתלות באדם אחר כלל. ואביי סבר דלא אמרינן כאן נמצא וכאן היה וכבר הזכרתי דהריטב"א מפרש שהיה ריש גלותא ממש:

אמנם כת"ר לא נטה להתיר רק משום צירוף עוד סימנים ובפרט סי' דמנין אשר הרה"ג דק' סלוצק שי' תמך דעת המ"ב ואעתיק ג"כ מה שמ"כ אצלי מכבר בזה וזהו הלשון הנה הט"ז בסי' י"ז ס"ק ח"י חלק על המ"ב דהמ"ב בתשו' סי' מ"ד וסי' מ"ג פסק דמנין הוי סי"מ. והט"ז חלק עליו בתרתי חדא דמוכח בגמ' דמנין באבידה הוי רק סי"ב. עוד כ' סס"ק הנ"ל וז"ל תו נראה דאינו דומה כלל סי' מנין לענין אשה לענין אבידה דלענין אשה מה סי' שייך במנין האנשים דמ"מ יש חשש שנחלפו קצת מהם כמו שזכרנו לעיל כו' עכ"ל. הרי לפ"ז מבואר דס"ל דמנין בעדות אשה לא חשיב אפי' סי"ב. והמרה"צ ס"ק ס"ה הקשה דהמ"ב עצמו הביא דברי מהריב"ל דבעינן מנין עם מקום הליכה משמע דמנין לחוד לא מהני וכ"כ בהדיא המ"ב סס"י ס"ג דשם כ' דמנין סי"מ הוא ואעפ"כ לא מהני רק עם מקום הליכה או יציאה. ועי' בבית מאיר סעיף י"ז שהקשה ג"כ על המ"ב מסוגיא דב"מ (דכ"ח) גבי תכריך של שטרות. ומ"מ כ' שי"ל מפרש"י ביבמות דמנין עם מקום הליכה הוי סי"מ וא"כ היינו כדעת המ"ב סי' ס"ג. ולכן אפשר ליישב דעת המ"ב דאע"ג דבפרק אלו מציאות מוכח דמנין הוי רק סי' בינוני. היינו במנין מטבעות או מחרוזת של דגים דשכיח קצת שגם אחר יניח מטבעות במנין כזה. אבל מנין אנשים שנהרגו דבר גדול הוא מאד. כי אפי' איש אחד שיהיה נהרג לא שכיח כ"כ וכ"ש מספר שנים או יותר. לכן כיון שידוע לנו שני אנשים שנעלמו מן העין ולא נשמע עוד שני אנשים אחרים שנעלמו ונמצאו שני הרוגים במקום שהלכו שני אנשים שנעלמו הוי זה סימן מובהק. ותדע דבלא"ה לא כל המנינים שוים לפמ"ש התוס' רפט"ו דיבמות (דקט"ו ע"ב) ע"כ אין להפליא אם מנין אנשים שנהרגו חשיב סי"מ עם מקום הליכה. ומה גם לפמ"ש בתשו' אדמו"ר נ"ע דהא דחשיב סימן היינו מצד צירוף האבידה כו'. משא"כ בפקדון כו'. א"כ לא דמי כלל צירוף האבידה דמטבעות דשכיח לאבידה דהריגת אנשים דלא שכיח כלל. ומצאתי ג"כ ראיה לזה מדברי הרמ"א בד"מ בח"מ הל' אבידה ומציאה סי' רס"ב סק"ג שכ' ליישב על קושיית הב"י שם ססעי"ף ט"ו שכ' וגם לפרש"י יש לתמוה שני בדים אמאי חייב להכריז דילמא דרך נפילה כדאמרינן במצא שני מטבעות עכ"ל ור"ל ובדרך נפילה אין המנין סי' שאינו ידוע שנפלו בבת אחת כמ"ש התוס' פא"מ (דכ"ד ע"א) בד"ה אבל שנים. וע"ז תירץ בד"מ וז"ל דאין כל הדברים שוים דשאני מטבעות דכל אדם יש לו מעות אצלו ודרכו לאבד דרך נפילה כו'. אבל מחטין ויתדות וכיוצא בהן אין דרכן של בנ"א לשאת אותן אם לא הצריכים לכך וכל הנושא אצלו מאלו הדברים יודע מנינן ומדקדק בכך וע"כ מנין הוי' סי' עכ"ל. וא"כ אם רמ"א חילק בין שני מטבעות לשני בדי מחטין לענין סימן דמנין מכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו שיש לחלק בין שני מטבעות ושני בדי מחטין ובין מנין שני אנשים שנהרגו שדקדוק מנינן הוא דבר גדול מאד מאד ולא שכיח כלל ע"כ י"ל דבזה הוי המנין קרוב לסימן מובהק והיינו בצירוף עוד דבר נחשב סימן מובהק. והנה גבי אורך החוט שהגט קשור בו בב"מ (דכ"ח ע"א) לפי' הר"ן ומהר"ף הובאו בשט"מ משמע דהוי סי' מובהק כשמצמצם מדת ארכו. א"כ הא דמנין אינו סי"מ כ"א סי"ב צ"ל דלא דמי לאורך החוט. א"כ י"ל היינו מנין מטבעות. משא"כ מנין אנשים שנהרגו כיון שמנין אנשים כזה נעלם מן העין ולא נשמע כלל עוד שנעלמו אחרים י"ל דה"ל סי' מובהק. וקרוב לזה הוא דעת מהרא"ם בתשובה סי' ע"ד הובאה בק"ע סעיף צ"ו וז"ל אבל יש לסמוך על מנין האנשים שהיו שלשה והמקום שיצאו מירושלים דומיא דששים בנ"א שהיו מהלכים לכרכום ביתר עכ"ל כן היה נראה ליישב דעת המ"ב. אבל המעיין בדבריו יראה שא"א לומר כן שמקור יסוד דבריו הוא משום דמשמע פ' אלו מציאות דגבי אבידה חשוב מנין סי' מובהק ולא סימן בינוני לבד וע"ז ודאי יפה השיגו הט"ז דנהפוך הוא וכ"ד כל האחרונים ובנד"ז ודאי לא שייך טענה זו שהרי הנהרג היה איש א' רק מנין חמשה היינו עם ארבעה הרוצחים א"י שנסעו עמו אך מ"מ סי"ב מיהו הוי ובצירוף מקום היציאה ומקום ההליכה והסימנים שבהאיש הנאבד י"ל דמספיק להתירה ע"פ דעת הרמב"ם פי"ג מה"ג הלכה כ"ו וש"ע ססעי"ף י"ז. אמנם כ"ז לפי' הרמב"ם במעשה שבגמרא פב"ת דיבמות (דקכ"ב ע"א) בקולר של בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכיא כו' וכ' הה"מ סוף הלכה כ"ה שהעובד כוכבים אינו מכירן ואינו יודע שמותיהן. וא"כ לפ"ז ע"כ צ"ל שמצד צירוף סימנין התירו וכן מבואר מתשו' הר"ן והריב"ש שהביא הכ"מ דהני שלשה עובדי דציידן ואנטוכיא וביתר מיירי שהעובד כוכבים אינו מזכיר שמותיהן. ולפיכך הצריך הרמב"ם ג"כ לומר וקברתיו ואף שנחלקו עליו בענין וקברתיו דמעשה שהיה כך היה. מ"מ נראה שמסכימים עמו בזה שהעובד כוכבים לא הי' מכירן ואינו מזכיר שמותיהן. ככתוב בתשו' הר"ן סי' ג'. אבל בשאלתות פ' תבא בעובדא דציידן פי' שהעו"ג הזכיר שמו. וז"ל ת"ש דתניא אבא יודן איש ציידן אומר מעשה בישראל ועו"ג שהיו מהלכין בדרך ובחזירתו היה אומר חבל על איש פלוני יהודי שמת וקברתיו ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את אשתו עכ"ל. ובודאי דפי' פלוני ר"ל שמו ושם עירו ולא כהסד"א שפי' דבשמו סגי דה"ל שתי הוכחות. וכ' בסד"א שמהר"ם אלשקר בתשו' סי' כ"ה כ' בשם ר"ח וא"ז דההיא דקולר של בנ"א ודששים בנ"א היה העו"ג מזכירם בשם ואומר פלוני ופלוני שאני מכירם בטוב מתו. וכ"כ רי"ו נכ"ג ח"ג. אבל אם אומר אוי לפלוני שהיה הולך עמי בדרך כו' ומת בדרך וקברתיו עכ"ל דאע"ג שנזכר רק לפלוני הוא ע"ד מ"ש בגמרא טבע חסא דעל חסא הידוע להם קאמר כמ"ש בק"ע בשם מהרי"ט. וכן משמע מלשון פלוני ופלוני שאני מכירם בטוב דודאי על פלוני הידוע לנו אומר. והסד"א ד"ך ע"ד פי' דבשמו לבד סגי משום דאע"ג דקולר הו"ל כמו סי' בינוני לבד בהצטרף לזה שמו סגי דה"ל כההיא דר' ירמיה דלא חיישינן לדילמא אתרמי שמא כשמא כו' וכן בההיא דציידן תו ליכא למיחש לשנפרד ממנו האיש הראשון ושוב נתחבר עמו אחר ששמו כשם הראשון. ולפע"ד אין דבריו נכונים בדעת השאלתות ור"ח וא"ז ורי"ו דלא נחתו להכי כלל. ודין זה שלו ג"כ אין לו מקום כ"א לפ"ד הרמב"ם והמגיד והר"ן. והנה בספר סדר אליהו רבא הנ"ל דף כ"ו עמוד שני ודף כ"ז ע"ג כ' וז"ל גם מהרי"ו סי' ע"ט פסיקא ליה מילתא לצרף מה שנמצא חלל באותו הדרך שהיה הולך עם סימני כלים וגופו אף כי גרועים המה עכ"ל וכ"כ עוד שם עמוד רביעי וז"ל וזהו טעמו של מהרי"ו שהתיר ע"י שנמצא חלל באותו הדרך שנודע לנו דודאי שהיה הולך אותו פלוני עם צירוף סימנים גרועים דגוף וכלים דכל שנמצא חלל באותו הדרך הוי הוכחה גמורה שהוא הוא אלא שעכ"ז ראוי לנו לחוש שמא אחר הוא. ויספיק להתיר ספק גרוע כזה סי' גרועים דכל כי האי לא אתרמי שבא איש אחר באותו הדרך ואנחנו לא נדע והיו בו כל אותן הסימנים הידועים לנו באותו האיש עכ"ל וא"כ לדברי מהרי"ו כ"ש בנד"ז דהוי ודאי שנמצא חלל באותו הדרך שהרי אחד מהארבעה רוצחים הנ"ל אמר בפירוש בלי שום שאלה שהשלשה הרגו זה היהודי. ועדיף טובא מיניה משני טעמים הא' דכאן מוכח ומראים הדברים מהגדת הרוצח הנ"ל שהרגו את היהודי בעל אשה זו ממש. משא"כ בנידון של מהרי"ו ההוכחה היא רק שמצאו חלל באותו הדרך. השני ששם לא נמצא לצרף להוכחה רק סימנים גרועים לא כן בנד"ז יש ודאי ג"כ סימן בינוני אחד הוא הסימן מנין האנשים. ואפשר גם סימן שנסע עמהם על ג' סוסים בעגלה טובה שחסר הייאשציק שמאחוריו. והסוסים שנים מהם מראה שלהם ווראנע והשלישי טשאלע נחשב זה סי' בינוני אחד אף שמורכב משני דברים היינו אחד עגלה טובה חסר הייאשציק השנית ג' סוסים מ"מ כיון שהכל בענין אחד עגלה שנושאים אותה ג' סוסים י"ל מצטרף להיות נחשב סי' בינוני א'. וזכר לדבר מהא דנקב יש בו בצד אות פלונית דהוי ג"כ כעין צירוף שני דברים וא"כ לדעת האומרים דשני סי"ב נפרדים אין מצטרפין להיות סי"מ א"כ אמאי הכא נחשב זה סימן מובהק והרי מורכב משני דברים הא' נקב והשני היותו בצד אות פלונית. אעכצ"ל כיון ששניהם בדבר א' נחשב הכל דבר א' ונחשב סי' מובהק א'. כמ"כ קרוב הוא ענין ג' סוסים שהם טעונים בעגלה א' טובה חסר ייאשציק י"ל נחשב זה סי' בינוני א' כ"ש בצירוף שאר הסימנים בגופו ומלבושיו אף אם הם גרועים מ"מ מצטרפים לשני סי"ב הנ"ל. ומצטרפים לענין הראשון שנראים הדברים מהגדת הרוצח שהרגו היהודי בעל אשה זו כנ"ל. ולכן אף למש"ש הסד"א דף כ"ח עמוד שני שמדברי מהרא"ם בתשו' סי' ע"ד נראה חולק על מהרי"ו ולהקת הרבנים דקיימי בשיטתו י"ל שעכ"ז בנד"ז יש להקל כמבואר מדבריו בתשו' הנ"ל שהובאה בק"ע סעיף צ"ו שכתב אבל יש לסמוך על מנין האנשים שהיו שלשה והמקום שיצאו מירושלים כו' ע"ש. וכמ"כ בנד"ז יש סי' מנין עם עוד סימנים אף שהמנין דשם הוי סימן יותר מסימן מנין דנד"ז כמו שנכתב לעיל. מ"מ בנד"ז יש נגד זה עוד הוכחות יותר. בפרט לעיקר ההיתר שהעיר כת"ר מסוגיא דיצחק ר"ג אזיל מקורטבא. ע"כ מכל הטעמים הנ"ל הנני מצטרף גם כן לדעת כת"ר. אך זה עומד לנגדי שבגב"ע מבואר שהרוצח אומר שהשלשה זולתו חנקוהו והשליכוהו לנהר והוא עמד אצל העגלה מרחוק. א"כ יש לחוש שמא לא ראה אם הרגוהו לגמרי או לא. וראיתי בקונטרס כת"ר מפלפל מזה. ע"כ אניח זה על כת"ר: