א

סימן פא

כשתלך למקום פלוני. זהו ל' הרמב"ם. ועי' לקמן סעיף י"ט שהצריך שמו ושם עירו. והוא גם כן ל' הרמב"ם והוא מהתוספתא. וכ' המ"מ דאיתא בתוספתא שמו ושם אביו ושם עירו ואפשר מ"ש הרמב"ם שמו היינו ג"כ עם שם אביו. וא"כ צ"ל מה בין שני דינים אלו. ודין זה דשתלך למקום פ' הוא מסוגיא דיצחק ר"ג שבגמרא. ולכאורה א"א לומר דכשתלך למקום פ' היינו לומר שמקום פ' הוא שם עירו. דא"כ היינו הדין דלקמן סי"ט. ואפ"ל שהרמב"ם מפרש דמ"ש שלחו משם יצחק ר"ג הוה קאזיל מקורטבא כו' אין ר"ל שמודיעים שיצחק ר"ג הדר בקורטבא מת דאפשר בכה"ג לא הוה אמר אביי דחיישינן לתרי יצחק. ועוד דא"כ אמאי לא מותבינן על אביי מהתוספתא הנ"ל דמעידין בשמו וש"א וש"ע. ולא חיישינן לתרי כיון שלא הוחזק עוד א'. ואין לומר דהתם מתירין ע"י בדיקה דהתם תנא אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פ' מחפשין באותה העיר כו' מכלל דברישא א"צ פשפוש ובדיקה כלל (ועמ"ש מזה בתשו' המתחלת יצחק ר"ג. אות א'). לכן י"ל דפלוגתא דאביי ורבא בעובדא דיצחק ר"ג מיירי שהודיעו מאספמיא שיצחק ר"ג שהלך מקורטבא לאספמיא מת אבל אין יודעים אם היה דר בקורטבא או ממק"א בא לקורטבא ומשם יצא לאספמיא ואעפ"כ ס"ל לרבא כיון שידענו שבעלה של זו ששמו יצחק ר"ג היה בקורטבא ויצא לאספמיא אין חוששין שמא יצחק ר"ג אחר ג"כ יצא. או אפי' לא היה דר שם רק שידענו שהלך ממקום דירתו לקורטבא. והיה ניכר שם בשם זה יצחק ר"ג ולא הוחזק אחר שם בשם זה. וידוע בקורטבא שיצא לאספמיא. לכך כששלחו לקורטבא שיצחק ר"ג שיצא מקורטבא לאספמיא מת. הרי ידוע לנו בעלה של זו בשם זה. וז"ש הרמב"ם הואיל ואנו יודעים פלוני הידוע בשם זה אשתו מותרת ואין חוששין כו'. ר"ל דכאן יש לחוש שמא גם יצחק ר"ג שני בא מאיזו עיר שבעולם לקורטבא ומשם יצא לאספמיא. ואפ"ה ל"ח. ובהכי א"ש דלק"מ על אביי דחייש לתרי יצחק מהתוספתא דשאני התם דלא הוחזק אחר בעיר דירתו וחזקה כי האי מילתא היא. שבמקום דירה שהאדם שם קבוע ודאי היה נודע אם היה שם דר אדם בשם זה. ומדלא הוחזק ה"ל כהוחזק דליכא. וכה"ג איתא גבי לא הוחזק באחין עי' בתשו' שב"י חאה"ע סי' מ' בשם תשו' מהריט"ץ ובתשו' אאזמו"ר רבינו הגאון ז"ל מנד"ז. משא"כ מה שלא הוחזק בקורטבא אורח שני בשם זה האי לא הוחזק לא הוי כהוחזק שלא היה אורח משום דמי יודע באורחים כ"כ. ול"ד כלל ללא הוחזק דדירה כנ"ל. ורבא לא חייש אפי' בכה"ג ואפי' שכיחי שיירתא שהרי לא הוזכר בגמרא דדוקא בלא שכיחי מיירי. וצ"ל דס"ל דבכה"ג נמי לא הוחזק מילתא היא מאחר דשלחו מהתם שיצא מקורטבא. א"כ כיון שנקראת יציאתו על שם קורטבא מסתמא נתעכב שם עכ"פ זמן עד שהיה ידוע בעיר שיהיה שייך לומר שמשם יצא. וכיון שלא הוחזק בעיר עוד יצחק כזה שהיה שם ושיצא מקורטבא. ה"ל כמו לא הוחזקו שני יצחק ר"ג בעיר א' דלא חיישינן והא דקשה מגט הנמצא דס"ל לר' זירא דבשיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו אין מחזירין י"ל כמו שתירץ הרא"ש פ' כל הגט סי' ג' דבגט החמירו לפסוק דלא כרבה משום דאפשר לכתוב גט אחר ועיין בההמגי"ד פ"ג מהל' גירושין ה"ט דפי' דעת הרמב"ם דהלכתא כרבה ג"כ גבי גט אלא שמשום חומרא פסק שם כר' זירא. ועמ"ש עוד מזה לקמן ליישב בענין אחר וגם כתבתי מזה במ"א בתשו' המתחלת יצחק ר"ג הנזכר לעיל. וכאשר כתבתי כן פי' הרא"ש בתשו' כלל נ"א סי' א'. פלוגתא דאביי ורבא דלא מיירי שהעידו שדר בקורטבא רק שיצא משם. וגם הרב שהשיג עליו שם סי' ב' משמע דמודה לו בזה רק דחלק על הרא"ש משום דעכ"פ שם היה ידוע דהוה אזיל מקורטבא לאספמיא ובאותו הפרק לא היה שם מי שהלך מקורטבא לאספמיא זולת יצחק ר"ג בעלה של זו. ועיין בחמ"ח סי' י"ז ס"ק ל"ח. מה שפי' בדעת הרא"ש ועיין בתשו' מהרי"ט חאה"ע סי' ל' שכתב וז"ל והנדון של הרא"ש ז"ל במכלוף בן מלול זה מיירי בידוע שבעלה של זו הלך לפאס או לסביבותיה ושם היה ואע"פ שהעד אינו מעיד שזה הנהרג הוא בעל של זו וגם לא אותו שיצא מפאס. מאחר שידענו שהוא היה בפאס ולא הוחזק מכלוף (כצ"ל) בן מלול אחר בעיר של פאס והכי דייק לשון הרא"ש שכ' דכיון שידוע שהיה שם בעלה של זו מכלוף. ואין מכלוף בן מלול אחר בעיר נ"ל דאתתא שריא. וכבר נתקשה הרב מהריב"ל בלשון הזה שלא הוה ליה למימר אלא שלא נתחזק מכלוף אחר בעולם. אלא שהלשון הזה מורה באצבע שלא הוחזק מכלוף אחר בעיר פאס ולכך אמר שלא נחוש שמא מכלוף אחר הוא דאתי מעלמא והוכיח יפה מעובדא דיבמות דבלא הוחזקו אע"ג דשכיחי שיירתא כרבא וכפסקו של הרי"ף ז"ל עכ"ל מהרי"ט. ור"ל דלא הוחזקו דגבי יצחק ר"ג היינו ג"כ רק עד"ז דלא הוחזק מכלוף בן מלול אחר בפאס. דהא קורטבא לא היה מקום דירתו רק דאיקלע להתם דרך אורח שהגיע לשם ממקום דירתו. ומשם יצא לאספמיא. ואעפ"כ כיון שלא הוחזק עוד יצחק ר"ג בקורטבא עד"ז לא חייש רבא. כמ"כ כיון שהוחזק בעלה של זו שבא לפאס. ולא הוחזק שם מכלוף אחר לא חיישינן. ולפ"ז א"ש מה שמביא הרא"ש בתשובה הנ"ל ראיה לדבריו מהרמב"ם. ועיקר הראיה דבכה"ג נמי שלא הוחזק אורח שני נמי מילתא היא כלא הוחזק דדירה וכנ"ל דזה מוכח מהרמב"ם דמ"ש כשתלך למקום פ' כו' אינו מוכרח שמקום זה הוא דירתו רק י"ל שהיה אורח שם זמן מה ויצא משם למקום שמת ואפ"ה כיון שלא הוחזק שם אורח אחר מהני (ועי' בתשו' מהר"מ אלשיך סי' קכ"ו מענין זה ודבריו נוטים לדעת מהרא"י שהביא החמ"ח ס"ק ל"ח בהג"ה אבל עכ"ז אחר המחילה דבריו שם בלתי ברורים ובפרט בסוף התשובה ע"ש). אמנם מהרי"ק שרש קפ"ד כתב דממ"ש הרמב"ם כשתלך למקום פלוני אמור להם כו' מוכיחים הדברים שאותו יצחק בן מיכאל שמת הוא העומד באותו העיר שזה הולך שם דאי לא תימא הכי למה תלה שליחותם בהליכת אותו מקום ומשום כך אשתו מותרת דאיכא למימר דאי הוה יצחק בן מיכאל אחר באותו העיר היה כבר ידוע לאנשי העיר עכ"ל מבואר דמפרש דברי הרמב"ם דמקום פלוני דנקט היינו מקום דירתו ממש דיצחק ההוא וא"כ אין מזה ראיה לדינו של הרא"ש אפי' לפי' מהרי"ט בהרא"ש משום דלא הוחזק שבנדון הרא"ש אינו דומה ללא הוחזק בעיר דירתו דה"ל כחזקה אלימתא משא"כ בפאס שאינו מקום דירתו. וכ"ש לפמ"ש מהרי"ט שהעד אינו מעיד שהנהרג הוא אותו שיצא מפאס. והובא מחלוקת זו שבין הרא"ש ומהרי"ק בדברי הרמב"ם בלח"מ פי"ג הכ"ד ולכאורה גם הה"מ שם מפרש דברי הרמב"ם כמ"ש מהרי"ק שהרי משמע מהה"מ שמשוה שיטת הרמב"ם עם פרש"י בגמרא שם ורש"י מפרש דקורטבא היה מקום דירתו של יצחק ר"ג. ובספר לב שלום על הרמב"ם העיר על דברי הרמב"ם מספר שו"ת שאגת אריה וקול שחל דל"ח ע"ב ואין הספר תח"י:

קיצור. הרא"ש לפי' מהרי"ט התיר כשידוע שבעלה של זו הנק' יצחק בן מיכאל עד"מ היה בפאס אף שאינו עיר דירתו כיון שלא הוחזק שם יצחק בן מיכאל אחר ופי' שכ"ד הרמב"ם. אבל לפי' מהרי"ק שרש קפ"ד בהרמב"ם אין ממנו ראיה כלל לדינו דהרא"ש. ולכאורה ד' הה"מ נוטים כסברת מהרי"ק: