ב

והנה באגודה כתב יש גאונים פסקו כרבא ואחריו היש"ש פסק כרבא ואפשר הם ג"כ מפרשים כפירוש הרשב"א דאין מוכרח שהפסתא דידא הוא מאיש אחר ע"כ ס"ל לפסוק כרבא דבכה"ג ודאי מסתבר טעמיה. והנה לפ"ז יש לומר דברי רבא מ"ש ועוד הא גברא חרוכא משמע לכאורה דסגי בהאי ועוד לחוד וכן סגי בהא דקאמרה ח"ג ח"ג דכיון שראתה שהאש אוכלתו וא"א לו להנצל וגם ראו שלא יצא משם איש אמרינן ודאי נשרף וכן במציאת גברא חרוכא לחוד סגי כיון שידוע שזה היה שם בשעה שנתלה נורא בגנני' ואחר לא היה שם וראו שהתחיל מעט האש לשלוט בו אף שלא הגיע לגדר שהאש אוכלת בו ולא יצא אדם משם סגי כדברי הב"ח (ויש להעיר לזה מדין הנז' בגמרא פ"ב דגיטין (די"ט) גבי מזוזתא בי דני לא שכיח ובש"ע סי' קל"ו ס"ה דאמרינן שזה שזרק הוא שנמצא) הגם שמצינו בכתובות פרק הכותב (דפ"ה ע"ב) ועוד הא קיהיב סימנא וכ' התוס' אין לפרש ועוד אפילו אמיד כו' אלא יש לפרש דהני תרי טעמי אין מועילין זה בלא זה. מ"מ הרי פ"ק דכתובות (דף י"ד ע"א) ועוד האמר רב יהודה כו' משמע בגמ' שם דהנך שני טעמים אין צריכים זה לזה. מיהו פירוש הר"ן ועוד היינו לא שהוא מכחיש אלא דליתא קמן יעו"ש. ועד"ז י"ל ועוד הא גברא חרוכא כו' לא בשלא ידענו כלל שנתלה בו נורא. אלא דלא צריך לומר חזו גבראי שהאש אוכלתו דמשמע שכבר אחזה האש בראשו ורובו ואוכלתו דדי בזה לבד אף שלא חפשו למצוא גברא חרוכא רק שראו שלא יצא אדם משם כנ"ל אלא סגי כשראו שהתחיל קצת האש לשלוט בו וראו שלא יצא משם איש ונמצא גברא חרוכא. גם בפרק הכותב שם (דפ"ה ע"ב) חלק הר"ן על התוס' וז"ל ואיכא מ"ד דהני תרי טעמי צריכי להדדי כו' (והוא דעת התוס' כנ"ל) ולא נהירא דאע"ג דמשום לא אמיד בלחוד לא מהדרינן משום סימנא כי איכא עדי פקדון מפקינן כו' וכ"כ הה"מ פ"ו מהל' שאלה ופקדון הלכה ד' בשם הרמב"ן והרשב"א. נמצא מבואר דמפרשים דטעם ועוד הא קיהיב סימנא סגי בלי טעם הראשון כלל א"כ גם כאן אפ"ל ועוד הא גברא חרוכא מהני גם בלתי אמירת חזו גבראי חזו גבראי והיינו כשידענו שהיה עומד שיהי' האש אוכלתו ע"י דאיתלי נורא בי גנני וגם ראינו שלא יצא אדם משם ונמצא במקום גננא גברא חרוכא אמרינן דודאי זהו וכנ"ל מענין מזוזתא בי דני לא שכיח שוב ראיתי במרה"צ ס"ק ס"ו דמ"ו ע"א ד"ה ומה שדקדק כתב ג"כ בענין ועוד הא גברא חרוכא דשפיר מצינו לפרש ועוד שהוא טעם בפני עצמו בזולת טעם הראשון דאמרה חזו גבראי וכמו שהוא הסוגיא ברוב המקומות עכ"ל. וכן ראיתי בתשו' גבעת שאול סס"י ט"ו כ' ג"כ וז"ל אבל לטעם הב' דרבא רצה להתיר אפילו לא אמרה חזו גבראי כדמשמע מלשונו דקאמר מי דמי התם לא קאמרה כו' ועוד הכא כו' עכ"ל משמע גם דע"י ועוד גברא חרוכא כו' יש להתיר אפילו בלא חזו גבראי. וזה ע"ד שנת' בשם תשובת הב"ח. ומ"מ באמת זהו דוחק גדול כיון דלרחב"א גם צירוף ב' הטעמים יחד היינו ח"ג שהאש אוכלתו וגם שנמצא גברא חרוכא עכ"ז חיישינן ולא מהני איך לרבא יהי' מהני ע"י דנמצא גברא חרוכא לבד ודאי אפושי פלוגתא לא מפשינן. לכן צ"ל ענין ועוד הא גברא חרוכא היינו הכל כדי לדחות דברי רחב"א או אפ"ל דחזו גבראי מהני בפ"ע לרבא משום דפי' חזו גבראי היינו כמ"ש באגודה ח"ג דמית ח"ג דמית. וכמ"ש בשמו הב"ח וא"כ ועוד היינו לסניף אבל לא לסמוך על הא גברא חרוכא לבד אם לא אמרה ח"ג ח"ג. ע"כ לפירוש הרשב"א וסיעתו א"א להעמיד קולא זו דהב"ח גם מה שהרשב"א פוסק כן בפירוש דדוקא משום דאמרה חזו גבראי כו' הא לאו הכי לא. אלמא ס"ל בפשיטות דהאי ועוד הא גברא חרוכא אינו היתר בפ"ע. והב"ח והתשו' גבעת שאול לא ראו דבריו:

קיצור. האגודה והיש"ש פוסקים כרבא ואפ"ל שמפרשים כפי' הרשב"א. ואפ"ל שהפוסקים כרחב"א זהו משום שמפרשים כפי' הרמ"ה. לפ"ז לפי' הרשב"א י"ל דהאי ועוד הא גברא חרוכא מספיק להתיר בפ"ע גם בלא טעם הראשון וכסברת הב"ח. ועי' פ"ק דכתובות (דף י"ד ע"א) ועוד הא אמר רב יהודה. ואף בפרק הכותב (דפ"ה ע"ב) מחולקים התוס' עם הר"ן והה"מ. בפירוש ועוד. דלהר"ן והה"מ סגי בהאי ועוד לבד. וכ"כ בתשו' גבעת שאול סס"י ט"ו. ובמרה"צ ס"ק ט"ו. אך הרי הרשב"א כ' בפירוש להפך דלא סגי בהאי ועוד כ"א תרתי בעינן וטעמו ונמוקו עמו כיון דלר"ח בר אבין גם הני תרתי טעמי יחד לא מהני. די לומר דלרבא מהני התרי טעמי יחד ואפושי פלוגתא לא מפשינן. וגם הרי הב"ש הכריח כן מהדין דסעיף ל"ב.וגם הרשב"א דימה שני ענינים אלו להדדי: