ד

עוד יש לצרף לסיוע מה שנשתקע שמו ואבד זכרו זה ארבע שנים ואיתא בפסקי מהרא"י סס"י קל"ט דבזמנינו זה הוי אומדנא גדולה שמת יעו"ש. ועיין בתשובת הב"ח סס"י ע"ט שכתב ומאחר שאין תקנה לעגונה זו אלא ע"י עדות אלו אם באת להחמיר כו' יעו"ש שכוונתו שבכה"ג יש לצדד להקל. ובסי' ע"ג דף נ"א סע"ב הביא סמך לזה ממ"ש רש"י סוף יבמות (דף קכ"ב ע"א) ד"ה בשעת הסכנה. עוד יש צירוף דהנה בתשו' הנ"ל בספר מקור מים חיים סי' ג' הביא שחכמי ק"ק ווילנא שבשנת תקס"ב רצו להתיר מהאי טעמא שהנהר ווילייקע שנטבע בו איש הליכתו בתוך העיר בין מקום ישוב בתים סמוכין לה משני צדדין עד שנופל לתוך הווילייא. והווילייא ג"כ הליכתה בתוך העיר סמוך לבתים במקום שרואין בכן לפי הסברא אין לחוש שמא יצא והלך לו בתוך העיר במקום ישוב בני אדם הרבה ואיך אפשר ששום אדם לא ראה אותו רק אפשר שנטבע עד חוץ לעיר ומשם יצא למרחקים וא"כ הי' בודאי במים יותר מג' שעות. והמחבר בעל מנחת אהרן כתב ע"ז אני אומר לא ראינו אינו ראיה. ועי' באה"ע סי' מ"ז עכ"ד. הרי דעת החכמים הנ"ל שמה שלא ראה שום אחד מבני העיר איש נטבע ניצל ויוצא חשוב כמו עדות שלא יצא עכ"פ בהמשך הנהר בהעיר והיינו כשהנהר הולך בין מקום ישוב בתים משני צדדים. ואפשר יש ראיה לדבריהם מהא דאמרינן סוף יבמות (דף קכ"א ע"א) דרב אשי הוי ס"ל דגבי צורבא מרבנן אמרינן אי איתא דסליק קלא אית ליה ואע"ג דמסיק ולא היא לא שנא כו'. זהו בההפרש בין שאר אינשי לצורבא מרבנן דאין זה דבר מסויים לחלק ביניהם וכמ"ש מהרא"י סס"י קל"ט דלכתחלה אין לחלק בגזרת חכמים. אבל בנד"ז לחלק בין נטבע בנהר שאין שם ישוב בני אדם. ובין נטבע בנהר תוך העיר שיש שם בתים משני צדדים ודאי הוא חילוק מסויים ושפיר י"ל אם איתא דסליק בתוך העיר קלא אית ליה. ומה שהביא המנחת אהרן ראיה מהא דש"ע אה"ע רס"י מ"ז אינו דומה כלל דשם יש שני עדים שנתקדשה ואין כח להכחיש העדים בלא ראינו כיון דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא. אבל הכא הוא להפך שאין עדים שיצא מהנהר ואדרבה מדאורייתא הוא בחזקת מת לגמרי כיון שבמקום טביעתו וסמוך לה שהו עליו כשת"נ כמה שעות ורק חששא דרבנן הוא ולכתחלה לבד ולא בדיעבד וגם זה שיהי' ניצול מהנהר אין דרך שיהי' צנעא כמו דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא ואדרבה הצלת הנטבע מהנהר יש לו קול עצום כו'. ע"כ לדחות החששא דלכתחלה שמא עלה י"ל שיש לסמוך על לא ראינו דכה"ג. ויש לדמותו למ"ש הב"ש שם ריש סי' מ"ז וז"ל ועי' בח"ה סס"י ל"ה במנהג אמרינן לא ראינו יש ראיה. ויש להעיר מהא דאיסי בן יהודה בב"מ ס"פ האומנין (דף פ"ג ע"א) ועי' מזה בח"מ סי' קפ"ז סעיף אב"ג ונצטרך לומר דבכה"ג דאיסי הוה לא ראינו ראיה וכ"כ הש"ג בב"מ ר"פ הפועלים גבי חזקת ישוב דלא שמעו דידהו הוי שמיעה כו' מהא דאיסי בן יהודה. וע"כ צריך לחלק בין הא דאיסי למ"ש במשנה פי"ב דזבחים וחכמים אומרים לא ראינו אינו ראיה. ונד"ז שהנהר הולך בין מקום ישוב בתים משני צדדים סמוך לנהר וגם עצם החשש הוא חששא דלכתחלה יש לדמותו להא דאיסי דבכה"ג הוי לא ראינו ראיה. ואע"ג דמבואר בטוש"ע ח"מ סי' רצ"ד ס"ג דדוקא במידי דשלטי בה עינא כגון מעביר חבית בשוק וכיוצא בו. אבל מילתא דעביד דמיתרמי דלא שלטי ביה עינא כו' נראה דזה שהאדם הנטבע לגמרי בנהר גדול ועמוק כמו הדנעסטיר ואחר שחיפשו אותו ולא מצאו זה שיזדמן שיצא מן הנהר חי אצל בתי העיר זה ודאי אי אפשר שלא ירגישו בו שום אדם ואינו דומה כלל למילתא דמתרמי דלא שלטא ביה עינא ואע"ג דאיתא בגמרא ס"פ שנים אוחזין (דף כ' ע"ב) דאיסורא מממונא לא ילפינן יש לומר דהיינו באיסורא דאורייתא או גם באיסור דרבנן שאסרוהו בהחלט אבל איסור דמשאל"ס שהוא רק איסורא דלכתחלה אפשר לומר דיש ללומדו מממונא דהא התוס' שם הקשו דאדרבה חמור ממונא מאיסורא דאין הולכין בממון אחר הרוב ובאיסור הולכין אחר הרוב כו' וכיון דמצינו צד חמור בממון אפ"ל דאיסור משאל"ס יש ללומדו מממון. אך לפ"ד הש"ע סעי' ל"ב דבמשאל"ס בעינן ג"כ סימן מובהק ולא סגי סי"ב א"כ הא חמור מממון דהא באבידה סמכינן על סי"ב. מיהו יש חולקים על הש"ע בזה. וגם י"ל אבידה שאני דתקנת חכמים היא. אבל מממון שביד הנתבע הרי ילפינן איסורא מממונא פט"ו דיבמות (דף קט"ו סע"ב) והקשו בתוס' שם וא"ת היכי פשיט רבא איסורא מממונא כו' וי"ל דמדמה רבא ממונא היכא דהוחזקו לאיסורא דלא הוחזקו והיינו אפילו באיסור אשת איש דאוריי' יעו"ש. לכן הכא גבי משאל"ס דרבנן י"ל דילפינן מממונא דאורייתא. ומ"מ למעשה לא נסמוך ע"ז. בשגם כי הרמ"ה בטור ח"מ סי' קפ"ז ס"ל דהא דאיסי בן יהודה אינו רק בשבועת השומרים וע"ש ובשבועת השומרים דכיון דחייב שבועה דאורייתא הרי מצינו מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם לכן י"ל דמחמרי עליו לשלם במקום רואין. אך הב"י כ' דהרמב"ם לא ס"ל כהרמ"ה ועי' לח"מ פ"ג מהל' שכירות. מיהו הב"ח שם חילק דבמקום שיש ודאי רואין כמו בבהכנ"ס כו'. ועוד הכא העיקר כיון דרב אשי הוי ס"ד להקל בת"ח אע"ג דליתא להא דרב אשי. מ"מ בנד"ז שפיר יש לצדד כן.. רק הנה המהלך בתים הוא ערך ב' שלישי מיל מ"מ צירוף וסיוע קצת מיהו הוי לצרפו להגדת ר' אברהם בן בנציון הנ"ל... מה שהיה מקום לחוש קצת דכיון דלא תומ"י ממש הלך אחר הנטבע שמא קדמו הנטבע ומיהר לשוט תחת המים ויצא ליבשה דעכ"פ הי' נראה זה בהמשך בתי העיר בשגם כי האשה אומרת שזה הר"א בן בנציון הנ"ל רץ תומ"י לטביעת בעלה והלך עם חוף הנהר כנ"ל. וגם יש לצרף לזה הסימנים בבגדים לפי דברי האינם יהודים שאמרו שמצאו איש נטבע ואמרו הבגדים שהי' מלובש בו פרטיהם ואמרה האשה שכן היו בגדי בעלה בשעה שנטבע בהם יש לצרף זה ג"כ לסניף לכל הנ"ל דאע"ג שיש קצת פקפוק בהגדה זו. מ"מ לסניף אפשר לצרף:

קיצור. מהרא"י סס"י קל"ט. הרדב"ז ח"א סי' קכ"ו. כשהנהר הליכתו בתוך העיר לא ראינו אינו ראיה מ"מ י"ל אם איתא דסליק תוך העיר קלא אית ליה. גם מהא דרס"י מ"ז היינו נגד שני עדים וגם משום דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא ועוד ראיה מהא דאיסי בן יהודה ס"פ האומנים (דף פ"ג ע"א) דאלמא לפעמים לא ראינו הוי ראיה ואע"ג דאיסורא מממונא לא ילפינן שאני איסורא דמשאל"ס דהוא רק איסורא דרבנן ואלכתחלה ומ"מ אין לסמוך ע"ז. רק יש לצרף זה לאיזה סניף וכן יש לצרף הסימנים בבגדים. לכן אם המעשה הוא כמו שהגידה האשה אשת הנטבע שמ' אברהם בן בנציון הלך תומ"י להטביעה עם הנהר מהלך חמשה ווייארסט והביט וראה על הנהר ולא ראה שיצא שום איש מהנהר משך ג' ווייארסט הנ"ל. היינו אונ מיא האט אים ניט גיפונין אונ ניט גיזעהין ארויף קומין אונ ארויש קומין כמ"ש בגב"ע. נלע"ד שיש להתירה להנשא לכל גבר דיתייצבין ובתנאי שיסכימו לזה עוד שני רבנים וכ' רומע"ל מרא דאתרא: