ב

והנה בענין משאל"ס פרש"י (דקט"ו סע"א) ואע"פ שיש עדים כשרים שטבע שמא צף מתחת המים ויצא ובפב"ת (דק"כ ע"ב) ד"ה מן הארכובה כתב הואיל ומשאל"ס חיישינן שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר ולא ראהו לכאורה הפירוש שמא צף פרסה או יותר תחת המים ושם יצא א"כ מוכח דחיישינן שיצוף אפילו פרסא תחת המים. שבתשו' פנ"י חאה"ע סי' ז' חקר בזה שי"ל דאע"ג דאפשר לחיות בשתי שעות בתוך המים מ"מ לשוט שם אי אפשר כיון דכבר תש כחו תחת המים ושוב העלה שאין לחלק. ולכאורה מוכח כן ממ"ש רש"י ועלה ברחוק פרסה ומיהו י"ל כוונת רש"י היינו ששם עלה לגמרי על היבשה. אבל י"ל שגם מקודם הרבה הוציא ראשו מתוך המים וצף על פני המים וכ"כ בתשו' הב"ח סי' ע"ט וז"ל ועוד נראה מדפי' רש"י במתניתין (דקכ"א ע"א) הא דמים שאין להם סוף אשתו אסורה משום דחיישינן שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראהו עכ"ל דלא הי' צריך לפרש שמא יצא לאלתר כו' אלא משום דקשה במים שאין להם סוף נמי אם שהה תחת המים בכדי שתצא נפשו ולא ראהו אמאי אשתו אסורה ולכן פרש"י דה"ט שיש לחוש שמא יצא לאלתר מרחוק פי' לפירושו שמא יצא לאלתר קודם שתצא נפשו מתוך המים יצא ע"פ המים למרחוק בשיעור שלא ראהו אז כשיצא ע"פ המים ומשם ואילך הי' שט ע"פ המים עד חוף המים ויצא ליבשה והכי משמע בגמ' כו'. שהרי בהך עובדא דרב שילא פרש"י דהוה מדמה להו למים שיש להם סוף שאינו יכול לשוט על פניהם למרחוק כו' אלמא דמשמע דבמים שאין להם סוף דאשתו אסורה טעמו משום דיש לחוש דשמא יכול לשוט ע"פ המים למרחוק כו' עכ"ל הב"ח. עכ"פ הב"ח מפרש דלא חיישינן שמא שט פרסה עד"מ תחת המים ושם יצא דזה ודאי אי אפשר שישוט כ"כ תחת המים אלא דחיישינן שמא יצא מהמים קודם השיעור שתצא נפשו בשיעור שלא ראהו אז כשיצא ושוב שט על פני המים למרחוק ושם יצא. אמנם בתשובת פנ"י סי' ס' חש שמא שט תחת המים פרסא ויותר. דהיינו שחש שמא שט תחת המים כשיעור מהלך שתי שעות והב"ח בתשו' הנ"ל חלק על ראיותיו ע"ש גבי והרב הגדול מוה' יהושע שי' הקשה ע"ז כו' עד אבל בנפל תחת הקרח אינו יכול לעלות כלל ומת מיד עכ"ל ואף שכתב כן במים שתחת הגליד ה"ה כשאין גליד כשאנו רואים במשך הנהר שלא הוציא ראשו הרי הוא נחשב מת בודאי ואין צריך שתי שעות וכבר כתבתי שמהירושלמי הנ"ל יש קצת ראיה לשטת מהרי"ט. ואף שכתבנו ליישב גם לדעת הריב"ש יש ליישב עוד באופן אחר להריב"ש והוא שי"ל דלהריב"ש ג"כ רק במקום הטביעה ממש וסמוך לה צריך שיהוי ב' שעות אבל כולי האי שישוט תחת המים ב' שעות כולי האי לא חיישינן כמו שעלה סברא זו על דעת הפנ"י ג"כ כנ"ל וכמו שיובא לקמן אות ג' טעם לחלק בין מקום הטביעה וסמוך לה ובין רחוק ממקום הטביעה. והנה מפרש"י אין הכרח להפנ"י דאדרבה הב"ח מביא ראיה להיפוך מפרש"י (דקכ"א א') וכנ"ל:

קיצור הב"ח ס"ל דלא חיישינן שמא שט הרבה תחת המים כשיעור פרסה עד"מ דבשיעור זה א"א שיחיה כ"א חיישינן שמא בשיעור שלא ראוהו הוציא ראשו ושט הכל על פני המים. ובתשו' פנ"י סי' ז' חושש שמא שט פרסה ויותר תחת המים ממש היינו ששט תחת המים שיעור ב' שעות ולכאורה מהירושלמי יש ראיה לנגד הפנ"י. ומ"מ אינו מוכרח: