ו

אמנם זהו לר"ש ב"ס בירושלמי אבל לרבי אחא שם דס"ל כרשב"ל א"כ הפונדקית לא היתה מסל"ת כלל ואעפ"כ אמר ר' אחא עשו אותה כחיה שנאמנת על אתר בקדושין (דף ע"ג). ופי' בקה"ע דהטעם משום שהראתה פנים לדבריה שהוציאה להם מקלו וכו' א"כ משמע כהמ"ב. אלא שאין כן סוגית הש"ס דידן. אך לפע"ד פירושו דחוק דא"כ מה ענין זה לחיה דנאמנותה הוא משום שמעידה על אתר דהיינו לאלתר כל שלא יצתה וחזרה כדאיתא בקדושין (דע"ג ב'). ומה ענין זה לפונדקית. ואם הכוונה דמצד ההוכחות נתנו לה נאמנות כמו שנתנו לחיה נאמנות א"כ כך היה יכול לומר שנתנו לה נאמנות כמו למסל"ת. דהוא מענינינו יותר מענין חיה. ע"כ צ"ל דיש לה שייכות לדין חיה. דהנה הר"ן כ' גבי חיה שאין החי' נאמנת אלא מפני שעל הרוב אי אפשר בלאו הכי. ולעיל מיניה כ' דאין הנאמנות מדינא אלא מפני כו'. הובא ב"י באה"ע סי' ד' ועיין מזה ג"כ במל"מ פט"ו דהא"ב דין י"א. ומש"ש אבל בד' נשים כו' שהרי הוחזק כו' צ"ע שהרי אדרבה הר"ן כ' שם לעיל מיניה דזהו גילוייא מילתא בעלמא הוא דמגלי כו'. ולהירוש' י"ל דה"ט דנאמנות החיה משום שהוא על אתר דוקא וכמ"ש בגמ' שלנו בקדושין (דף ע"ג ב') בד"א כשלא יצתה וחזרה אבל יצתה וחזרה אינה נאמנת והטעם דבכה"ג רגלים לדבר יותר שאומרת אמת. וכמ"ש כה"ג בירושלמי פ' הגוזל ומאכיל גבי מכאן יצא נחיל זה ובפורח ובלבד על אתר אבל אם יצאו וחזרו אני אומר לא אמרו אלא מפני היראה ומפני הפתוי. ולפ"ז י"ל דעל אתר כאן כולל ב' ענינים הא' לאלתר לאפוקי לאחר זמן הב' שלא יצאו ג"כ ממקום זה וכיוצא בזה פי' התוס' פ"ק דברכות (דף י"א) על אתר פי' מיד באותו מקום. ואע"פ שענין על אתר דבפ"ג דגיטין במשנה המביא גט ואבד הימנו מצאו על אתר צ"ל להירוש' ג"כ דהיינו לאלתר לבד. מיהו כאן י"ל כנ"ל. ולכן גבי פונדקית הגדתה הוא באמת על אתר בפרט אחד דהיינו שבמקום זה הניחוהו חולה. וכיון שבחזירתם דהיינו מסתמא בזמן סמוך לא נמצא שם. א"כ רגלים לדבר דמת דאם נתרפא מסתמא היה ממתין עליהם שהרי הלכו לצוער ע"ד לחזור מיד. ע"כ כיון שבמקום שהניחוהו חולה ושהניחוהו אצלה והיא אומרת שמת. הרי היא כמעידה על אתר והגם שאין זה לאלתר ממש ע"ז אומר עשו אותה כו' על אתר. ועוד דגם עכ"פ העידה לאלתר כשראתה אותם. ועיין במל"מ פט"ו דהא"ב דין ל"ב בשם הריטב"א דס"ל דפעמים חיה נאמנת אפילו לאחר זמן וכ"ד הט"ז באה"ע סי' ד' ס"ק ך' ובבית מאיר שם ססע"י ל"ה דלא כעצ"א. וצ"ע אם זהו סוגיית הירושלמי הנ"ל דאומר רק על אתר:

קיצור. ולר' אחא בירושלמי לא היה לה דין מסל"ת כלל כ"א שעשו אותה כחיה שנאמנת על אתר:

ועתה נשוב לנ"ד די"ל ג"כ דהוי כעל אתר וגם קצת מסל"ת מדין ערכאות וא"כ לשני האמוראי' שבירוש' מהני. עי' מרה"צ סס"ק מ"ט שהביא ראיה מהש"ס דב"ק (קי"ד) דמסל"ת נאמן אף במקום שיש אמתלאה במשאל"ס דרבנן כו'. ועוד אף אי מדלית מהכא הגדת העו"ג עכ"פ הרבה עדים כשירים מעידים על רנ"מ בעלה של זו שהי' מסוכן קודם שמסרוהו ללאזארעט אשר כמה וכמה אנשים מאופן כזה מתו כי זה הי' בהתחלת המחלה חאלערי' ר"ל שהמיתה בתוקף ובסכנה מאד כי עדיין לא הי' נודע תרופה נכונה למחלה זו עכ"ל. והנה בענין מסוכן נ' דלא דמי לסתם חולה שרובן לחיים כ"א הוא ספק השקול אע"ג דל"ד לגוסס שרובן למיתה וכמ"ש ברשב"ם פ"ט דב"ב (דף קמ"ו ע"ב) ובהרא"ש שם סי"ח וכמ"ש במ"א על המשנה פ"ג דגיטין והניחו זקן או חולה כו'. וכיון שמסרוהו ללאזארעט ואחר ב' שבועות לא נמצא שם רק הבילעט נשאר ומסתמא הוגד שם שמת. וא"כ אומדנא דמוכח הוא שודאי מת ע"ד מ"ש התשב"ץ ח"א ססי' פ' בנדון שלו והשתא בנדון הזה יש לנו אומדן דעתא שזה מת בלי ספק כו' ולא נשאר צד של חיים אלא רחוק מאד כו' ועם מה שנשתקע שמו ואבד זכרו מורידין קרוביו לנחלה כו' ע"ש. ונ"ד עדיף דהכא ידוע שהי' מסוכן משא"כ התם ליכא שני עדים אכה"ג. ועי' עוד כה"ג בתשו' שבסדר אלי' סי' ג' דף כ"א עמוד שני אבל בנ"ד דקושטא דמילתא ובירור הדברים לפנינו שפלוני זה נהרג מצד המל' כאשר נאסר במגדל כו' ושוב לא נמצא שם וחסר לפנינו ודאי גמור הוא שנהרג שאם היה שהוציאוהו והוליכוהו למק"א כו' קלא אית ליה עכ"ל וכ"ש הכא שיברח ויעלים גם מכל היהודים מיודעיו שבריגא ודאי רחוק מאד וה"ל אומדן דעת עצום שבודאי מת. וראיה דהנה אביי ורבה פליגי פ"ט דב"ב (דף קנ"ג ע"ב) אי אזלי' בתר חזקה דהשתא לגבי חולה ויש פסקו כאביי מיהו אע"ג דקיי"ל כרבה י"ל דהיינו דוקא בחולה דרובן לחיים אבל במסוכן י"ל כאביי. וכיון שכן גם אומדנא הנ"ל הוי כחזקה. לכן י"ל דהוי בחזקת מת מדאורייתא וגבי יצחק ר"ג פי' הרמב"ן דאזלי' בתר חזקה דכנכ"ה אפילו מדרבנן. ואין לומר דלא ילפינן מהא דאביי ורבה דהוי ממונא לנ"ד דהוי איסורא דהא הר"ן בתשו' סי' ס"ו הוכיח דילפינן בנדון הנ"ל ע"ש. וכ"ש בצירוף מה שנשתקע שמו ואבד זכרו אח"כ יש מקום לומר דבלא שום הגדת העו"ג אם נשאת לא תצא למהרא"י סי' קל"ט ועי' ב"ש וח"מ ססע"י ט"ו דבכה"ג י"ל כדבריהם. ועכ"פ עם הגדת העו"ג אף את"ל דיש בזה אמתלא וחששא נוסף על שאינו מסל"ת. כיון דבלא"ה הוא בחזקת שמת י"ל דמצטרף הגדתו. וזכר לדבר ממה שמצינו דאפי' לענין ממון האמינו ע"א כשיש רג"ל טובא כמ"ש במשנה רפ"ו דסוטה אלא אפילו עבד כו'. דאין לומר דה"ט משום דנאמן שלא תשתה וממילא א"א לה ליטול כתובתה כמ"ש בית הלל בפ"ד דסוטה לענין מתו בעליהן עד שלא שתו דאין נוטלות כתובה מה"ט. דזה אינו דא"כ אף בחמש נשים המעידות נימא הכי. ומדוע תנן בהן לא לפוסלה מכתובתה כו'. וגם מצינו גבי גילוייא מילתא בעלמא נאמן אפי' קטן גבי אשתמודעינהו ועי' תשב"ץ ח"א סי' פ"ג משום דגילוי מילתא בעלמא עדיף ממלדעל"ג יעו"ש וכ"ש הכא שי"ל דכל הצירופי' הנ"ל מהני לענין שלא להוציא מבעלה. וגם הכא יש לומר שאין האמתלא גדולה כיון שגם מקודם הגידו לו השרים עש איז אפילו אלץ פאר שריבען כו':

(עוד בענין הנ"ל) ההמ"ץ דבאריסעוו שלח לכאן אשה עגונה זו עם שני תשובות בדבר שהשיבו לו ע"ז הרה"ג מוה' יעקב נ"י והרב המפורסם מוהרי"א נ"י סג"ל וביקש ממני חוות דעתי ג"כ. ע"כ אמרתי לשולחה למחניכם לכת"ר אולי יוכלו להסתייע מה עוד מר"מ בהר"ל לזכותה גם שיחוו מע"ל דעתם אף בקצרה כי הנה מ"ש הה"ג הנ"ל דנד"ז שהי' מסוכן דומה למ"ש הרמב"ם פ"ז מה"נ ה"ג אם העידו בדברים שחזקתן למיתה כו' (צע"ג דהתם מיירי בטבע במשאל"ס דחזקתו למיתה יותר אפילו מדברים שרובן למיתה. דהא הנך תלת דר"א בן פרטא בגיטין (כ"ח) ג"כ רובן למיתה כמ"ש בהגמ"ר דקדושין סי' תקס"ח מהגמ' פ"ט דב"ב (דף קנ"ג ע"ב) ואפ"ה נותנין עליהן חומרי חיים. משא"כ בטבע במשאל"ס בחזקת מת הוא וכמ"ש ריא"ז בש"ג פ"ג דגיטין שם לחלק בין ספינה שאבדה בים לטבע במשאל"ס ע"ש. נשמע דאפי' דברים שרובן למיתה לא דמו לדברים שחזקתן למיתה שבהרמב"ם שם. ומצינו חזקות כאלו דעדיפי מרובא בקדושין (דף פ') ובהרמב"ם ספי"א מהא"ב הי"ט ך'. ולכן גם גבי גוסס פסק הרמב"ם וש"ע סס"י קמ"א דהוי ספק מגורשת. ואף שי"ח בגוסס. אך מסוכן לא דמי לגוסס. דאע"ג דלא דמי ג"כ לסתם חולה שרובן לחיים. מ"מ ל"ד לגוסס שרובן למיתה. ע"כ ודאי אין לדונו רק כספק שקול מדאורייתא ממש. ומ"מ) נ"ל שאפשר להסתייע בזה מר"מ הנ"ל שאם אמר יאמר שבריגא בעת תחלת החאלערי' היו רוב החולאי' המסוכנים במחלה הנ"ל רובן למיתה מפני שלא נודע עדיין תרופה להחולאת כנז' בגב"ע רק שלא נז' שהי' רובן למיתה. אבל ר"מ הנ"ל יוכל להיות שידע מזה. כיון שהי' ממונה על הלאזערעט. ואם הדבר כן יש לצדד להקל מחמת צירוף האומדנא דמהרא"י סי' קל"ט מה שנשתקע שמו וכו' ועם שאר אומדנות והוכחות שיש בנד"ז לומר שיצתה בזה מאיסור תורה. אף לדעת הרדב"ז ח"א סי' תקכ"ו החולק עליו כהובא במרה"צ ססע"י ט"ו ס"ק נ"ח:

גם נדון מ"ש הרב מוהרי"א נ"י נידון כתיבת הניירות וכו' שאין כאן שום עדות כלל לא מסל"ת ולא ע"פ שאלה. לכאורה הדין עמו דהכא יש אמתלאה עצומה שע"י לחץ הממשלה מוכרחי' לכתוב כו' משא"כ ע"י שאלה כ' מהרא"י סס"י קל"ט דיש מ"ד בירושלמי להקל הגם דלא קיי"ל כן מ"מ צירף זה בנדון שלו. אבל באמתלא הנ"ל י"ל דלא חזו אפילו לאצטרופי. וכדין חמש נשים שאין נאמנות להעיד. ומ"ש הה"ג מוהרי"ע נ"י להתיר ע"פ מה שראה ר"מ בבוך ספר זכרון החיים והמתים אשר נכתב כבר לא למענו. זה ודאי הי' היתר ברור. אבל מאחר שר"מ העיד כ"ב טבת דהאי שתא שמה שהגיד באולע איז מהנמצא בכתבים. י"ל דהיינו רק מהכתבים שנתנו לו ממה שכתבו הכותבים החדשים והוא נאמן לפרש דבריו. וזה יוכל להתברר גם עתה במחניכם ממנו אם ראה גם הבוך שממנו העתיקו הכותבים או לא. ואם לא אם עכ"פ ידוע לו שהכותבים לא עשו דבר מחדש רק שחפשו ומצאו מה שכבר כתוב בזורנאל. ואם גם זה א"א לו לידע. אפשר להסתייע ממנו שעכ"פ מסתמא הגידו לו מקודם בעל פה שהכ"ד אנשים הבלתי נמצאים בשפיטאל כולם מתו ונקברו. א"כ יהי' כאן הגדת עו"ג ע"פ שאלה עכ"פ: