ה

ומעתה נשוב לפי' הירושלמי. שבמרה"צ ס"ק מ"ו דל"ו עמוד שני ד"ה וראיתי להב"ח פי' מ"ש עשו אותה כמסל"ת וכ' התוס' דמזה משמע שלא היתה מסל"ת. וא"כ איך עשו אותה כמסל"ת דאין לומר ע"י הסימנים א"כ מאי מקשה מרשב"ל. ואפ"ל כמ"ש בחידושי הריטב"א בענין הפונדקית וז"ל ולמ"ד לעיל דמשיאין ע"פ העובד כוכבים דנתכוין להעיד אתיא הא מתניתין כפשטה דאע"ג דלא בכתה מקמי דאמרי לה איה חבירינו משיאין על פיה ואע"ג דכיוצא בזה נתכוין ומיהו לית הלכתא כוותיה עכ"ל. וא"כ י"ל שדעת ר"ש בן סוסרטא בירוש' הוא כדעת מ"ד הנ"ל וזהו דפליג על רשב"ל ומ"ש עשו אותה כמסל"ת י"ל דהיינו משום שאמיתת ענין מסל"ת היינו כשלא נתכוין לא להעיד ולא להתיר והכא אע"ג דשאלו אותה דא"כ ה"ל כמו נתכוונה להעיד אפ"ה עשו אותה כמסל"ת גמור. והמרה"צ פי' שי"ל דלר"ש ב"ס אף ששאלוה קיל ממתכוין להעיד. ובמקום עיגון מתירין זה. ואפ"ל לפ"ז דלר"ש ב"ס כששאלוהו הוי רק קצת מסל"ת. ולקצת מסל"ת מהני צירוף הוכחות מה שהוציאה מקלו כו' וכמ"ש מהרמ"ל סי' ק"ל לשיטתו. משא"כ לרשב"ל דשאלה מפיק לגמרי ממסל"ת לא מהני הוכחות וזה דלא כתשו' מ"ב סי' ס"ח שנראה מדבריו דאף אם לא חשיב מסל"ת מהני צירוף הוכחות עצומות הובא בק"ע סעי' שצ"ד כל היכא דחזינן קושטא דמילתא כו'. אם לא שנחלק בין הוכחות דפונדקית להוכחות שבמ"ב וזה דוחק שהרי בכלל הוכחה דפונדקית הוי נמי וזה קבר שקברתיו בו דהוי מלדעל"ג שיכולים לחופרו ולראות כו'. אך י"ל דפי' זה דוחק דהרי זהו תשובת רע"ק לרבנן שמצד צירוף הוכחות נגעו בה אבל לרבנן משמע שהאמינוה מפאת דיבורה לבד. ולק"מ מכאן על המ"ב ואדרבה יש קצת ראיה לדבריו מהא דרע"ק דס"ל דאפי' אשה אינה נאמנת וכ"ש הפונדקית. ואפ"ה מהני להאמינה ע"י צירוף הוכחות. ולכאורה י"ל דרבנן לא פליגי ע"ז אלא דס"ל דהתם לא היה צריך להוצאת מקלו כו'. אך זהו דוחק דא"כ מניין להם להביא ראיה מפונדקית דילמא האמינוה ע"י צירוף הוכחות אע"כ צ"ל דס"ל לרבנן דאם איתא דמסל"ת אינו נאמן אזי גם צירוף ההוכחות לא מהני אלא מזה הכריחו דמסל"ת מהני. וצירוף ההוכחות לא מעלה ולא מוריד. ושוב ראיתי כן במ"ב עצמו שהקשה כן לנפשיה מדפריך והא איה חבירינו קאמר כו'. ותירץ דבפונדקית ליכא הוכחות כל כך ובענין זה קברו תירץ דעל כרחך לא פתחו הקבר כו'. ואין זה מספיק דכיון שבידם לפתוח הקבר ולראותו הוי הוכחה עכ"פ שלא תשקר בזה וכמ"ש בתשו' הריב"ש סי' קנ"א שאין כל מלתא דעבידא לאגלויי בגדר אחד כו' דבמלתא דעל"ג כזה שבידינו לגלותו נאמן עד אחד אף בדבר שבממון דבעינן שני עדים ע"ש שהאריך דלא דמי זה לעדות מיתה שאע"ג דנק' ג"כ מלדעל"ג אבל אינו בגדר זה שהרי אין בידינו לגלותו לכן אין נאמן בו עד א' בדבר שבממון. וזהו ג"כ דעת הש"ך בי"ד סי' צ"ח סס"ק ב' דלהכי סמכינן התם אמסל"ת אף שהוא איסור דאורייתא כיון דאיכא למיקם עליה דמילתא מיד וכדפי' בפמ"ג שם. וא"כ גם כשאינה מסל"ת הוכחה מיהו הוי דלא משקרה ומצטרף לשאר הוכחות דמקלו ותרמילו כו'. א"ו משמע משם דלרבנן לא סמכינן אהוכחות כשאינה מסל"ת כלל. אבל כשהיא קצת מסל"ת אזי י"ל דלהירוש' סמכינן אצירוף הוכחות לעשותה כמסל"ת וכמ"ש מהרמ"ל סי' ק"ל וז"ש ר"ש ב"ס עשו אותה כמסל"ת:

קיצור. ולהירושלמי י"ל דלר' שמואל ב"ס שם כשהוא קצת מסל"ת ואינו מסל"ת גמור אזי סמכינן אצירוף הוכחות וזה כתשו' מהרמ"ל סי' ק"ל אלא שמהרמ"ל כתב כן גם לש"ס דילן וזה אינו דלהרי"ף וסיעתו שפירושו עיקר אין שום ראי' לזה מש"ס דילן כ"א להירושלמי י"ל כן. אבל על כל זה זהו לא כתשו' מ"ב דהיקל בכה"ג אף כשאינו מסל"ת כלל: