ב

אמנם שיטת התוס' כאן אינו כן אלא משמע דס"ל דבין לרע"ק בין לרבנן מסל"ת גמור עדיף ממתכוין דאשה. וכן משמע בהריטב"א לרע"ק עכ"פ וז"ל לכשתהא הפונדקית נאמנת פי' כשימצא דבר אמת שהאמינו הפונדקית כלומר שלא סמכו עליה מדין עדות אלא מדין שהיתה מסיחה לפי תומה עכ"ל משמע דמסל"ת עדיף מעדות דאשה. ואפשר ס"ל כמ"ש במ"ך הביאו הפר"ח בי"ד סי' ס"ט ס"ק מ' דס"ל להרא"ש ותוס' פ"ג דבכורות (דכ"א ב') דגמל"ת היכא דמוכח שלא להשביח מקחו אומר כן נאמן אפי' באיסורי תורה. ועיין מזה ג"כ בפסקי מהרא"י סי' ק"ל. ובתה"ד סי' ע"ט כ' בפשיטות דגמל"ת אינו נאמן בשום איסור דאורייתא. וא"כ לפ"ז דברי התוס' כאן צע"ג. ועל כרחנו צריכין אנו לידחק ולומר דבמלתא דעבידי לאגלויי כי הכא ס"ל דעדיף מסל"ת מעדות דאשה. משא"כ בשאר עדיות שאינן מלדעל"ג הוא להפך. ותדע דאין ללמוד כל העדיות זה מזה שהרי גבי שבויה ס"ל להרא"ש דעובד כוכבים מסל"ת אינו נאמן כמ"ש בש"ע סי' ז' ס"ב בהג"ה אע"ג דאשה מהימנא וגם קטן נאמן ע"ש בחמ"ח סק"ג וגם חמשה נשים חמותה ובת חמותה כו' נאמנים כמש"ש ס"א. ולענין עדות אשה שמת בעלה נהפוך הוא. והנה בביאור דברי התוס' שכתבו דלא היתה ממש מסל"ת כו' ורע"ק ס"ל דאין לך מסל"ת גדול מזה הנה מהרמ"ל בתשו' סי' ק"ל פי' (כהובא לעיל אות א' לשונו) דלכ"ע ר"ל בין לרע"ק בין לרבנן מחמת הבכייה אינה חשובה רק קצת מסל"ת אלא דרע"ק ס"ל דבצירוף הוצאת מקלו ותרמילו נעשה מסל"ת גמור. וסיים והחכמים ס"ל דבכל הני הוכחות דקא בכיא וגם הראתה להם מקלו ותרמילו וקברו בכל זה אינו נחשב למסל"ת גמור והא דהאמינו אותה היינו משום דע"י כל הוכחות הנזכרים לא גרע מעדות עד אחד ומעדות אשה. והוכיח מזה לנדון שלו דהגם דהיה קצת שאלה מהעובד כוכבים כיון שלא היה שאלה גמורה ע"כ בצירוף ההוכחות הוי כעדות אשה. אע"ג דאין לו דין מסל"ת גמור דעדיף מעדות אשה. זהו תוכן דבריו. ולשון פסקי תוס' סי' רמ"ז כעין מסל"ת חשוב כמסיח כההיא דפונדקית עכ"ל משמע דענין הפונדקית נידון כמסל"ת ולא דה"ל כעדות אשה. והצ"צ בתשו' סי' מ"ב העלה דלרבנן הימנוה לפונדקית מטעם עדות ולא מטעם מסל"ת אע"ג דעובדת כוכבים היתה ואין העובד כוכבים מהימן בתורת עדות מ"מ הכא שאני דאיכא הוכחה טובא שלא היתה מתכוונת לא להעיד ולא להתיר ומינה מייתי רבנן ראיה דאשה ישראל מהימנא בתורת עדות. ורע"ק ס"ל דלא הימנוה לפונדקית בתורת עדות אלא מסל"ת היתה אע"ג דלא היתה ממש מסל"ת עשו אותה כאילו היתה מסל"ת וכדמשמע כן בירושלמי עכ"ל ולשון פסקי תוס' סי' רמ"ז הנ"ל הם כנגדו יותר ממה שהם נגד מהרמ"ל דהא ודאי מובן מדבריהם דלרבנן הוא שעשו אותה כאילו היתה מסל"ת. ועיין בתשו' מהרמ"ל סי' ק"י המובא בק"ע סעי' שט"ז. וע' במרה"צ סס"ק נ"ב מה שפי' הוא בדברי התוס' ולפירושו הב' שהוא עיקר אצלו אין שום ראיה מהגמרא לחידוש דינו דמהרמ"ל הנ"ל שבק"ע סי' שט"ז. והנה פירושו הא' שפי' דלרבנן הפונדקית לא היתה מסל"ת כלל כבר מבואר כן במהרי"ק ריש שרש קכ"א אך לא פי' מהרי"ק כלל הטעם שהאמינוה לרבנן ובאמת שמ"ש בזה המרה"צ זהו דוחק עצום והגם שבירושלמי יש מ"ד דהאמינוה כחיה שנאמנת על אתר משמע אע"ג שלא בכתה תחלה ולא היתה מסל"ת מ"מ ש"ס דילן ודאי לא ס"ל הכי ומשמע ודאי דגם לרבנן היתה מסל"ת. וע"ש במהרי"ק שעלתה הסברא לפניו לומר דפלוגתא דרבנן ורע"ק היא דלמר דהיינו רבנן עדיף עדות אשה מתכוונת להעיד מהימנותא דעובד כוכבים מסל"ת ולמר איפכא. ודחה חילוק זה. ובאמת במחכ"ת אזיל בתר איפכא דאף שזהו דוחק קצת עדיף הוא ממ"ש הוא ז"ל דלרבנן לא היתה מסל"ת כלל ואעפ"כ האמינוה ועי' פי' המשניות להרמב"ם ביאר בהדיא דלרבנן דאמרו ולא תהא כהנת כפונדקית היינו כפונדקית מסל"ת ע"ש וכ"כ הרב רבינו עובדיה ותשו' רע"ק גם לל"ק דרש"י י"ל דהיינו מפני שלבד שהיתה מסל"ת הוציאה להם ג"כ מקלו ותרמילו. והנה גם משטת הרי"ף וכל הנמשכים אחריו מוכח דבכיית הפונדקית עי"ז יש לה דין מסל"ת גמור. ולשטתם ע"כ צריך לפרש הסוגיא כמש"ל אות א':

קיצור והתוספות ס"ל דלכ"ע מסל"ת עדיף ממתכוין דאשה וכ"כ הריטב"א אלא דלרבנן לא היתה רק קצת מסל"ת ורע"ק ס"ל דחשוב מסל"ת גמור כן פי' מהרמ"ל בתשו' סי' ק"ל. והצ"צ פי' דלרבנן לא הוי מסל"ת כלל כ"א מצד צירוף הוכחות האמינוה וכצ"ל למהרי"ק שרש קכ"א: