ב

והנה במהרמ"ל סי' קכ"ח הביא ראיה ממ"ש בפסקי מהרא"י סי' רכ"ד בשם א"ז להתיר על סי' שהיה חוטמו כעין גבשושית ומהרא"י שם למד מזה לחרום דקרא דמפרשי רבנן במשנה פ"ז דבכורות שהוא הכוחל שתי עיניו כאחת מחמת שחוטמו שקוע הרבה דהוי סי' טפי מגבשושית שעל החוטם. ומזה הביא מהרמ"ל ראיה דאפי' הוא דבר שאפשר להמצא באחרים כיון שאינו מצוי ושכיח בבני אדם מקרי סי' מובהק דלא כרבינו ירוחם. והנה מ"ש מהרא"י דחרום היינו שהוא כוחל שתי עיניו כאחת זהו לשון המשנה בבכורות שם (דמ"ג סע"ב). ופרש"י שאין לו כלל חוטם בין שתי עיניו וכשהוא כוחל עיניו במכחול יכול למשוך המכחול מעין לעין ואין החוטם מעכבו. אבל בגמרא שם איתא ת"ר חרום שחוטמו שקוע (למעלה בין עיניו) חוטמו סולד חוטמו בולם חוטמו נוטף מניין ת"ל או חרום. ר' יוסי אומר אין חרום אלא הכוחל שתי עיניו כאחת. אמרו לו הפלגת (יותר מדאי אמרת אע"פ שאינו משוקע כ"כ הוי חרום) אע"פ שאינו כוחל שתי עיניו כאחת. ופסק כן הרמב"ם פ"ח מה' ביאת מקדש דין ז' וז"ל ששה בחוטם ואלו הן מי שעיקר חוטמו שוקע אע"פ שאינו כוחל שתי עיניו כאחת וזה חרום האמור בתורה. מי שאמצע חוטמו בולט למעלה. והכ"מ הקשה מאחר שהוא סתם במתני' כר' יוסי ומחלוקת בברייתא ה"ל למיפסק כר' יוסי. ותירץ משום שאמרו לו הפלגת כו' ע"ש. והנה רש"י ספ"ג דמנחות (דל"ז ע"א) גבי ר' יוסי החורם פי' חוטמו משוקע כדאמרי' בבכורות חרום זה שחוטמו שוקע הרי מפרש ג"כ פי' חרום כמו שפסק הרמב"ם ולא כסתם מתני'. ולפע"ד י"ל עוד דהנה בכנה"ג בכללי הגמ' סעיף כ"ב כתב בשם תשו' רש"ך ותשובת רבינו בצלאל אשכנזי סי' א' שכתב בשם חידושי הרשב"א ואמוראי אחרינא לית להו הכין בסתם מתני' ומחלוקת בברייתא דהא איכא דפסקי לעתים כמחלוקת דברייתא עכ"ל וא"כ י"ל דאף להאומרים דאין הלכה כמחלוקת דברייתא זהו כשהמחלוקת דברייתא הוא יחיד נגד יחיד אבל הכא דהמחלוקת דברייתא הוא רבים כנגד יחיד. א"כ הלכה כרבים. וע"כ דמתניתן יחידאה היא. וקצת ראיה ממש"ש סעיף ג' דלהמרדכי פרק ג' דברכות אע"ג דסתם לן תנא כר"מ במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כר' יהודה מכלל המסור בידינו ר"מ וריה"ו הלכה כריה"ו והוא ז"ל כ' בשם הליכות עולם דסתם במתניתין ומחלוקת בבריי' הלכה כסתם ואף אם בעלי המחלוקת הם ר"מ וריה"ו דהלכה כריה"ו עכ"ד וכ"כ הרי"ף פרק כל הכלים. א"כ י"ל דוקא כה"ג דעכ"פ ה"ל מחלוקת חד לגבי חד ע"ז מהני הסתם משנה. אבל כשהמחלוקת בברייתא הוא דרבים פליגי על היחיד בכה"ג אמרינן הלכה כרבים וכה"ג מבואר בתוס' פרק כירה (דל"ט סע"ב) בד"ה אמר ר' יוחנן דהלכה כדברי המכריע במחלוקת דברייתא דהיינו ר' יהודה שם נגד ר"ש אף שסתם מתניתין היא כדברי ר"ש. ועיקר כח דברי המכריע זהו מפני שחשוב כמו שנים נגד יחיד כדפרש"י פ' כירה ד"מ תחלת ע"א. א"כ כמ"כ או כ"ש היכא דבהדיא פליגי רבים על היחיד אף שהוא מחלוקת דברייתא הלכה כן נגד סתם מתניתן משום דע"כ יחידאה היא. כ"נ לומר לפ"ד הרמב"ם ורש"י בההיא דהחרום. וא"כ מהרא"י שכתב דחרום הוי סי"מ כשכוחל שתי עיניו כאחת אין דבריו מוכרחים אלא אף אינו כן רק ששקוע הרבה וכן מהרא"י עצמו כ' שקוע הרבה אלא שאח"כ פי' דהיינו שכוחל שתי עיניו כאחת. וז"א מוכרח. מאחר דכתב בשם א"ז דגבשושית על החוטם הוי סי"מ. וכ' בעצמו שזהו אינו כמו חרום הנ"ל א"כ ודאי יש לסמוך גם בחרום דהוי סי"מ כל ששקוע הרבה אע"פ שאינו כוחל שתי עיניו כאחת וכפרש"י והרמב"ם. גם דברי א"ז י"ל שנובעים ממ"ש הרמב"ם מי שאמצע חוטמו בולט למעלה ונפקא ליה לפירושו מאו חרום: