א

הנה בתשו' הרא"ש שהביא הטור סי' קי"ח כתב או שיש שינוי באחד מאיבריו וכ"כ בחידושי הריטב"א פב"ת דיבמות אמתניתן ולא עלה בידם אלא רגלו כו'. ומיהו אם ראו סי' מובהק בידו או ברגלו כו' וכ"כ בשט"מ פ"ב דב"מ (דכ"ז ע"ב) בד"ה והכא בשומא. אבל כשהעמידו חלוקתן בשומא סי' מובהק או לא ודאי אפשר דשומא היתה דוקא אבל יתרת או שאר חידושין שאינו מצוי באדם סי' מובהק הם עכ"ל. לפ"ז י"ל גם בנד"ז מה שהאצבע הוא כפוף בפרק האמצעי ה"ז שינוי בא' מאבריו וג"כ אינו מצוי ואף אם נאמר שאין להחליט על כפיפת האצבע לומר שאינו מצוי מ"מ כיון שפרטה וצמצמה המקום ביד השמאלית באצבע האמצעי ה"ל סי' מובהק וכמ"ש כה"ג הרד"ך בית י"ד רושם באצבעו כו' ונשאר מעט עקום כו' סי' מובהק הוא הביאו הב"י סי' י"ז קודם ד"ה אין מעידין עליו אא"כ ראה אותו תוך ג' ימים. וכ' הט"ז סס"ק כ"ט ונראה שא"צ להעיד איזה אצבע הוא עקום אלא אפי' אמר סתם ידעתי שיש לו אצבע אחד עקום סגי כיון שיש סי' מובהק מצד עצמו עכ"ל הביאו הב"ש סעיף כ"ד ס"ק ע"א. א"כ כ"ש בנד"ז דהוי עקמומית לא מעט באצבע מאחר שנשאר כפוף לגמרי וצמצום המקום איזה אצבע ואיזה פרק. אלא שמצאתי בק"ע שבספר מכתב מאליהו בסופו סי' ו' סעיף ע"א עקמומית באצבע אינו סי' מובהק מורי הר"ם ח"ב ס"צ. עכ"ל. ולפע"ד שדברים אלו נובעים מתשו' מהרמ"ל סי' נ"ו שהביא תשו' הרד"ך הנ"ל שבב"י וכ' דדייק לומר דעקמומית האצבע ורושם בצדו כו' דדוקא בכה"ג הוי סי"מ משום דהוי כמו נקב יש בו בצד אות פלונית אבל עקמומית לחוד או רושם לחוד לא הוי סי' מובהק כו' והא דכתב הטור סי' קי"ח כו' או שום שינוי באחד מאיברים סומכים עליו. ר"ל חסר או יתר שנולד עמו ושינוי שאינו מצוי בגוף אחר עכ"ל. הנה דבריו בלשון הטור והרא"ש דחוקים. גם מהט"ז נראה דלא כוותיה אלא דעקמומית האצבע לחוד הוי סי' מובהק כנ"ל. ומיהו בנד"ז שפרטה וצמצמה המקום י"ל דמהרמ"ל ג"כ יודה דהוי סי"מ דהכי משמע בתשובתו סס"י ו' גבי מאחר שהעו"ג פרט וצמצם שהיה לו עצם יתירה בבהן הרגל שזהו סי"מ כמו נקב יש בו בצד אות פלונית ונסתייע מהרד"ך הנ"ל דעקמומית אצבע ורושם בצדו כו' ע"ש. והיינו מפני שבנדון הרד"ך לא פרט איזו אצבע ע"כ ס"ל דצ"ל צירוף לזה ורושם בצדו ולא כט"ז דעקמומית האצבע לבד חשוב סי"מ. אבל כשפרטה וצמצמה איזו אצבע כנ"ד י"ל דחשיב סי"מ כמו עצם יתירה בבהן הרגל כו'. וכן מצאתי בתשו' שב יעקב חאה"ע סס"י י"א וז"ל ועוד יש להתיר בסי' זה שאמרה דאצבע הקטן כפוף ביותר כתשו' מהר"ם מלובלין סי' נ"ו וסי' קכ"ח כו' דהוי כמו רושם בגופו באבר הידוע דהוי סי' מובהק וכן מכריע בט"ז כו' והובא בב"ש ס"ק ע"ד עכ"ל. ובשו"ת מ"ב סי' ס"ה באצבע אגודל בראשו היה עמוק כמין גומא כו' פסק דהוה סי"מ. ולפע"ד זה דומה לדין פיקה יוצאה מגודלו שבמשנה פ"ז דבכורות ובהרמב"ם פ"ח מה' ביאת מקדש דין י"א: