א

סימן עג

איש אחד מפה ק' נארולייע הלך בהו"ר העבר אחר תפלת שחרית ואחר שאכל בעצמו עם מלבושים היינו קאפטין וסיראק וחגר עצמו בחגורה של ריפס גם שארי בגדים קטנים והליכתו היה אצל אדון אחד מעבר הנהר נהר פריפעט לקבל מאתו סוס שלו שלקחו אותו מעבר הנהר מאגם על לא דבר ובערך ארבע שעות אחר הליכתו מפה או יותר מעט בא יהודי אחד מכפר הסמוך לנהר הנ"ל רכב על סוס של איש הנ"ל לקהלתינו הנ"ל בכדי שיכירו את הסוס של מי הוא ואמר שבעה"ב מזה הסוס נטבע בנהר פריפעט הסמוך לכפר שלהם והכירו אנשי העיר את הסוס של זה האיש שהלך והודיעו לאחיו ותיכף הלכו לשם לשפת הנהר ושם עמד יהודי אחד מעיר אחרת עם ביידאק מחמת יבושת המים וסיפר להם כל המעשה מהטביעה איך שבא רוכב על סוס זה לעבור הנהר ואחריו רדפו שני ערלים של אדון הנ"ל מחמת שחטף מאתם הסוס מאגם וצעק היהודי שיותן לו מעבורת שקורין (פאראם) ולא הספיקו ליתן לו ובתוך כך קפץ הסוס עמו מהפריפראמק לנהר הנ"ל ונטבעו ונסעתי עם ספינה למקום הטביעה ולא מצאתי רק הכובע וייארמילקא שצפו על פני המים והראה להם והכירו שזה מאחיהם שנטבע וחפשו אותו ולא נמצא. ולא נשמע בעירנו ולא בעיירות ומקומות הסמוכים לפה שנטבע איש אחר מיום הנ"ל עד יום דלמטה. ובחדש כסלו בחורף העבר באתה האלמנה אשת הנ"ל לפנינו ב"ד ח"מ ואמרה סימנים מובהקים על כל בגדי בעלה באולי ימצא בעלה להכיר אותו ע"י סימנים שאמרה. וביום ועש"ק פ' אחרי וקדושים העבר נסעו ערלים מפה עם באיידק ומצאו את האיש הנטבע הנ"ל מונח במים בפערעוואל אצל נהר פריפעט הנ"ל בערך חמשה ווייארסט ממקום הטביעה והודיעו לאחיו של הנטבע ונסעו תיכף לשם ושבתו בשם והכירו האנפלאות עם סימן מובהק שאמרה אשתו ופרצוף פנים לא היה לו וגם הגוף לא הי' בשלימות ועלה בזכרונם שהי' לו רושם מחתוך באצבע אגודל מיד שמאל מאמצע האצבע לצד הזרוע על צד הפנימי והלכו וראו הסימן מחתך הנ"ל וגם אחיהם הגדול שהי' פה אמר ג"כ זה הסימן כנ"ל ולא שמע כלל מפיהם שראו זה בעת מציאתם אותו. והביאו אותו ביום א' פ' אמור ושלחנו את הח"ק להכיר אותו ובאו ואמרו בפנינו ב"ד ח"מ שפ"פ אין לו כנ"ל זולת הרגלים הכירו שהיו עקומות קצת כמו בחיים חיותו וא' אמר שהכיר את הלב שלו שהי' בולט מעט קצת לצד חוץ כמו שידע בו בחיים חיותו וגם הביאו לפנינו ב"ד ח"מ הסי"מ מכתונת שלו כמו שאמרה אשתו בחורף העבר כנ"ל וגם על הארבע כנפות ראו הסימן מובהק כמו שאמרה היינו שהקאלנער תפרה ממין אחר ונשאר תחת ידה ממין זה ולקחו ודימו את הנשאר להקאלנער והי' מכוון והקאפטען נתבלה לחתיכות והחגורה של ריפס היה חגור עליו בשלימות ושארי בגדים נתבלו ולא נמצאו עליו כלל:

הנה בקונטריס עיגונא שבסוף ספר מכתב מאלי' סי' ו' אות כ"ב כ' וז"ל מי שהיה באצבע הגודל שלו עמוק כמין גומא מחמת שפעם אחת הי' לו מכה באצבע האגודל עד שהרופא נטל עצם קטן מאצבע הגודל. ונשארה הגומא במקום העצם הניטל הוי סימן מובהק מ"ב סי' ס"ה הרא"ם סי' ל"ו ול"ז ול"ח עכ"ל וכעין זה כ' הב"י בשם הרד"ך מי שנטבע במים ואחר ימים הביאו פס יד והי' לו אצבע עקום ורושם עליו אשתו מותרת עי' הרד"ך בית י"ו. ועפ"ז י"ל דהרושם שהי' לו מהחתך מאצבע הגודל מיד שמאל מאמצע האצבע לצד הזרוע על צד הפנימי הוי סימן מובהק דמאי שנא מגומא הנ"ל וכיון שהכירו בו הסימן מחתך הנ"ל ה"ז סי"מ. ואף את"ל דסי' דגומא עדיף כי הגומא מצד עצמה הוה סימן חשוב יותר ויותר מהרושם מחתך ומש"ה בצירוף צמצום המקום אין לך סימן מובהק מזה מ"מ הא מבואר בב"ש ס"ק ע"ד דרושם בצמצום המקום ה"ל סי"מ ואין לך צמצום מקום גדול מזה. והנה הט"ז כ' דרושם אינו סימן העשוי להשתנות לאח"מ אף דלכאורה צ"ע ממ"ש הראב"ד הובא בשט"מ פ' אלו מציאות וז"ל וכן בסימנים העשוים להשתנות לאחר מיתה דוקא שומא שאינה אלא שינוי בעור האדם אבל שאר חידושין שהן מן העצמות ועובי הבשר כגון בעל חטוטרות וראשו שקוע ושקופס וכיוצא בהם דודאי אינם עשוים להשתנות עכ"ל משמע דס"ל דדוקא כשהשינוי הוא מן עובי הבשר דהיינו כמו בעל חטוטרות דאף למ"ד בבכורות דאע"פ שאין בו עצם מ"מ הרי הוא שינוי גדול שחתיכה של בשר בולט וה"ה בשקיעה כה"ג כשהוא בעובי הבשר זה אינו עשוי להשתנות לא"מ אבל ברושם כיון דאין השקיעה נכנסת כ"כ בתוך עובי הבשר רק מעט מלמעלה אפשר הוא מכלל סימנים עשויים להשתנות לאח"מ. וגם התוס' פ"ט דב"ב (דקנ"ד ע"א) כ' דגומות יוכלו להתהוות אח"מ. ובירושלמי פב"ת דיבמות אהא דתנן אע"פ שיש סימנים בגופו פי' בגמ' שם הטעם שהסימנים דרכן להשתנות מזה מבואר שיש הרבה סימנים שדרכן להשתנות וזה כדעת הראב"ד. אמנם רש"י פי' גבי שומא עשוי' להשתנות דהיינו המראה משמע דס"ל שהשומא עצמה אינה עשוי' להשתנות וזה לכאורה לא כהראב"ד דכ' דוקא שומא שאינה אלא שינוי בעור האדם אשר מזה משמע דס"ל שהשומא עצמה עשוייה להשתנות לאח"מ. ועיין בתשו' ב"ח החדשות סי' ס"ה בתשובת הגאון מ' אברהם בנו של המ"ב מש"ש בענין שומא עשוי' להשתנות וצ"ע. ולפ"ז א"ש שזהו הטעם של הסכמת האחרונים דרושם אין עשוי להשתנות לאח"מ כדמשמע מדברי תשו' מהרמ"פ סי' ל"ו וכ"מ קצת מתשו' הרד"ך שבב"י גבי עקמומית אצבע ורושם בצידו וכ"ד הט"ז והב"ש י"ל משום דסמכו על פרש"י דדוקא המראה היא עשוי' להשתנות. משא"כ הרושם שהרושם אינו בעור לבד שהרי נכנס עכ"פ מעט בעובי הבשר ואאזמו"ר הגאון נ"ע בתשו' א' כ' וז"ל דבודאי איכא סימנים טובא העשויים להשתנות לאח"מ כדאר"ע בברייתא פ"ט דב"ב (דקנ"ד ע"א) וכמ"ש התוס' שם דאפשר שנעשו גומות בבשרו לאח"מ והיינו גומות קטנות הנעשות ממילא שלא ע"י מכה. משא"כ רושם צלקת שע"י מכה ניכר ודאי שהוא מחיים ולא לאח"מ עכ"ל. לפ"ז ג"כ נד"ז שהרושם בא מחמת חתך ניכר ודאי שהוא מחיים ולא לאח"מ ועי' בק"ע סעי' רי"א משמע דגומות בפניו אינו מסי' העשויות להשתנות לאח"מ וע"כ צריך לחלק בין גומות אלו לגומות שבתוס' דב"ב (דקנ"ד) כמו שחילק אאזמו"ר הגאון או דשאני גומות שבפניו דר"ל רושם שנשאר מהפאקין שהם גומות גדולות משא"כ גומות שבתוס' שם הם קטנות מאד עיין בתוי"ט פ"ב דפרה משנה ה'. וגם בתשו' בסוף ספר תורת יקותיאל סי' ב' התיר ע"י סימן רושם שהי' לו ברגל ימין וברגל שמאל ע"י קרדום ע"ש והוא ממש דוגמת הרושם שבנדון זה. ועוד שהרי יש צירוף לזה עוד סימנים היינו הסימנים בגופו מעקמומית הרגלים קצת ומבליטת הלב קצת לצד חוץ כפי שידוע שהיה בבעל אשה זו. והסימנים בכל הבגדים שנמצאו על הנטבע וגם הטב"ע שהעידו אחיו שהם מכירים בגדיו בטב"ע מכללן ארבע כנפות וכתונת ורחוק כאן חששא דשאלה כיון שנשתהה רק ארבע שעות מעת הליכתו מביתו עד שנטבע האיש. ויש רגלים לדבר שבעל אשה זו הוא הנטבע שראה היהודי שנטבע מחמת הסוס והכובע והייארמילקע ואע"פ שאין זה נחשב עדות ממש שהוא הנטבע מ"מ רגלים לדבר הוא. ומה שיש לחוש שהכרת הרושם מהחתך הי' ע"י אחי הנטבע והחמ"ח ססק"י כ' שהוא מיראי הוראה בזה אפילו יש לה בנים להתירה ע"פ עדות אחי בעלה כבר הסכימו כל הבאים אחריו שכשיש לה בנים נאמנים היבמים להעיד כיון דאינה זקוקה להם כמבואר בב"ש ססקי"ד וכ"כ הבית מאיר שם וכ"כ בספר מראות הצובאות. ומכל הלין טעמי נלע"ד להתירה לשוק: