ג

אבל הפיתחא להקל בזה. הוא. דהנה בזה יפה כתבת שמדברי הב"ח והפנ"י בתשובותיהם נראה שלא ירדו כלל לחקור בזה אם הגיעו המים עד הקרח או לא. וצריכים אנו לעמוד על דבריהם ז"ל מפני מה לא ירדו לחילוק זה דלכאורה הוא מושכל ראשון. וכ"ש דאפנ"י קשיא טפי דמהדר אחומרי ואמאי לא אחמיר מה"ט ועיי"ש דכתב וכ"ש שאין ריוח כו'. אשר ע"כ עלה בדעתי שי"ל דס"ל דאין לנו לחוש מספיקא שמא נחסרו המים ולא הגיעו עד הקרח אלא מוקמי' להו אחזקתייהו דהא ודאי תחלת הוויית הקרח הוא מן המים וא"כ בתחלת הווייתו ודאי לא היה חלל בינו לבין המים ולכן אמרינן דאוקי מילתא אחזקה ואין לבדות הנולד וההשתנות מלבינו כל כמה דלא חזינן שפעם א' היה חלל. ואע"ג דאיכא הכא חזקת איסור דא"א כנגד חזקה זו ולהריב"ש הוי תרתי חזקה לא אמרינן אוקמא חזקה לנגד חזקה וה"ל ספיקא. כיון דלא אתייליד ריעותא בחזקת המים הרי היא מבטלת לגמרי חזקת חיים של הבעל והרי הוא בחזקת מת וה"ז דומה למ"ש כאאזמו"ר הגדול הגאון נ"ע בי"ד סי' י"ח סק"ד גבי סכין ומקוה בנאבד הסכין שהבהמה כשרה משום דמוקמינן הסכין בחזקתו ואע"ג דאיכא חזקת איסור דבהמה ל"ח לה כו' כמו במקוה שנמדד שא"צ למודדו בכל פעם שטובל בו ול"ח לחזקת טומאתו אלא בדאיכא ריעותא לפניך שנמצא חסר הא לאו הכי ל"ח שמא נחסרו המים. ועיין במ"ה להרשב"א בתחלתו שכ"כ ממש. וה"נ ממש דומה למקוה דל"ח שמא חסרו המים כיון שפעם א' היה מלא ודאי ה"ז דומה למקוה שנמדד. ואף להריב"ש דאיכא תרתי חזקה כנגד אין לחלק דעיקר הטעם הוא שחזקת אלו נתבטלו שהרי נפל לפניך במים כמו דאמרי' התם הרי טבל לפניך בשגם שהנ"ב סי' מ"ב ובית אפרים סי' ל' חולקים על הריב"ש יעו"ש. אלא שלכאורה יש מקום להחמיר ע"פ מ"ש בתשו' הר"ן סי' ס"ו דבמקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטים אין חזקתו הראשונה שהוחזק שיהיה בו מ' סאה מוציאה הטמא מחזקתו כו' משום דא"כ הוי חזקת המקוה חזקה העשויה להשתנות כו'. ואע"ג די"ל דהכא הרי לא הוחזק שפעם אחד היה חלל בודאי וא"כ ל"ד למקוה שהוחזק כו' (ועי' בי"ד סי' ר"א סעי' ס"ה בלבוש משום ס"ס ובאמת א"צ לזה עש"ך ס"ק קל"ו וכ"ה בר"ן משום אוקמא אחזקתיה) מ"מ לא עדיף מענין מ"ש הר"ן שם גבי חולי דלא אמרי' העמד אדם על חזקת בריא כמו שהיה מתחלה שעכשיו הוא ג"כ בריא לפי שאותה חזקה עשויה להשתנות שהרי החולי מצוי כו'. והתם מיירי ע"כ בשלא ידענו שהיה חולי פעם א'. כמ"ש בתשובת בית אפרים סי' קי"א ודלא כהתויק"ו סי' פ"א וכן משמע באורח חיים סי' ח' במ"א גבי ציצית יעו"ש ס"ק י"א דלמקוה ודאי דלא דמי כמ"ש הפמ"ג בספרו שושנת העמקים כלל י"ב דשאני במקוה דהיתה חסירה שעה א' ודאי. אלא צ"ל כוונת המ"א דדמי לחולי כו' הנזכר בתשובת הר"ן הנ"ל ולא חש להאריך ומסולק בזה תלונת הפמ"ג בספרו הנ"ל מעל המגן אברהם. וא"כ ה"נ כיון שמצוי הוא שיתמעטו המים בתגבורת הקרירות כנודע א"כ הוי חזקה העשויה להשתנות לד' הר"ן ולא מהני לאפוקי מחזקת חיים וחזקת א"א כמו דלא מהני התם גבי חזקת ממון כנ"ל. ואין להקשות על הר"ן מהא דאמרי' בריש נדה דבאשה אמרי' דמוקמי' לה אחזקה ואע"ג דמגופא קחזיה ודומה לחזקה העשויה להשתנות. כמ"ש בתשובת מהרי"ט ח"א סי' מ"א דסמך זה לדין מקוה דתשו' הר"ן. וגם באין לה וסת בספ"ק אע"ג דאין לך עשויה להשתנות גדול מזה וגם דמי למקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטים כו'. משום די"ל דשא"ה דליכא חזקה כנגד. והר"ן לא קאמר אלא בשיש חזקה כנגד כמו חזקת ממון או חזקת א"א כנ"ד: