א

סימן ע

מכתב מעלתך ע"י המוכ"ז הגיעני. אשר בקשת להודיע נידון אשר כתבתי במכתבי הקטן שיש לי פתח תקוה להתירה. ואתך הסליחה על איחור תשובתי עד כה כי מטרדת היריד לא היה פנאי באמת לכתוב ע"כ אמרתי לכתוב עם מי שהגיעני מכתבו. וכמ"כ לידידי ר"ש נ"י כבר השבתי בקצרה ועתה אמרתי זכרון א' עולה לכאן ולכאן. ומובטחני בענוותנותם שלא יקפידו ע"ז:

והנה כוונתי בענין הפיתחא להתירה. הוא נידון הספק דשמא לא הגיעו המים עד הקרח. אשר העירותי. דלכאורה הוא באמת חששא גדולה כאשר הסכימו מעלתם ג"כ. ובאמת לכאורה לא זו בלבד שיש להסתפק אם דינו כמים שיל"ס להתירה להנשא לכתחלה אלא שיש להסתפק ג"כ שמא לא יצאנו מחשש איסור דאורייתא. כיון שלא נתברר לנו שכיסהו המים. את"ל שהמים לא הגיעו עד הקרח. וא"כ אפי' שהו עליו עשת"נ לא מהני לאפוקי מאיסורא דאורייתא דשיהוי עשת"נ לא מהני אא"כ כיסהו המים ג"כ. אלא שהיה מקום לצדד בזה לומר שיצאנו מאיסור תורה מחמת דאומדנא הוא עכ"פ שמת תחת הקרח. ואע"ג דאומדנא לא מהני וכמו שהשיג הרדב"ז סי' תקכ"ו על פסקי מהרא"י סי' קל"ט. מ"מ בהצטרף האומדנא לרובא דאפי' ספינות הטובעות בים שנותנין עליו חו"ח מ"מ רובן לאבד כדאי' בב"ב (דקנ"ג) וכמ"ש ריב"ש סי' שע"ט. ואמרי' בירוש' והוסיפו עליהם ששטפתו נהר וכו'. ואין לך שטפתו נהר גדול מזה. וא"כ בהצטרף אומדנא גדולה ועצומה כזו לרובא י"ל שיצאנו מאיסור תורה עכ"פ (ואף דכשאין הקרח רק ב' ווייארסט כנ"ד אפשר שאין כאן אומדנא גדולה כ"כ שמת את"ל שהיה חלל בין המים להקרח. מ"מ בנ"ד כיון שהיה מקום פנוי בין הקרח הראשון להשני. א"כ כיון שעיינו על המק"פ ולא ראו אותו א"כ ממ"נ את"ל ששט עד להלאה מקרח השני א"כ מ"מ כיסהו המים שבמק"פ וכיון ששהו שם עליו עשת"נ יצאנו מחשש איסור דאורייתא. ואת"ל שלא שט כלל מתחת הקרח הא' א"כ אין להסתפק אלא שמא היה תחת הקרח האחד כמה שעות ששהו שם ואח"כ יצא משם וזוהי ודאי אומדנא גדולה שאילו שהה תחת הקרח כמה שעות רצופות היה מת אף את"ל שהיה קצת חלל בין המים להקרח). ויש להאריך בזה הרבה. אלא שאינו נוגע לענינינו כ"כ דעכ"פ מאיסור דרבנן לכאורה לא פלטינן. דל"ד למים שיל"ס. אם לא נתברר שהמים מגיעים עד הקרח: