א

סימן סט

מכתבו הגיעני עם הגב"ע. ועם היות כי מיראי הוראה אני וגם מה אדע אשר לא תדע. אעפ"כ הנני למלאות בקשתו. והנלע"ד הוא שאנו צריכים לידע אם המים של הנהר שמתחת להקרח היו מגיעים ונוגעים מלמטה בהקרח או לא וזה יוכל להתברר ע"י משה במ' טובי' שצף תחת הקרח וא"כ בודאי זוכר אם כשצף תחת הקרח היו המים מכסים פיו ואפיו וראשו או לא דהיינו אם הי' חלל בין הקרח שמעל לראשו והמים או לא. והנה אם המים היו מגיעים עד הקרח נלע"ד שאפשר להתירה. והוא משום שגם אילו הי' הנער ממיעוטא דנמלטי' בהכרח היה צריך לשוט תחת המים דהיינו תחת הקרח שהוא קרוב לשני ווייארסט. והרי מהלך מיל ביבשה הוא לכל הפחות ח"י מינוטין. וא"כ יש בקרוב לב' ווייארסט מהלך חצי שעה עכ"פ. ולדעת הרמב"ם שמהלך מיל הוא כ"ד מינוטין כמו שהביא כאאזמו"ר הגאון נ"ע בש"ע א"ח סי' תנ"ט סעיף יו"ד וכתב ג"כ שהעיקר כסברא זו ע"ש. יהי' במהלך הנ"ל קרוב לג' רבע שעה. ובודאי שהחוש מעיד דלשוט במים צריך שהות יותר כנראה בעליל שאפי' השט ערום ע"פ המים ובקיץ ששט בישוב הדעת לא ישוט במהירות כ"כ כהולך ברגליו ביבשה אצלו על שפת הנהר. וק"ו מי ששט בבגדיו שמתמלאים מים ויכבדו עליו כמשא כבד. וגם שט תחת המים ותחת הקרח שבלי ספק יצטרך שהות יותר הרבה. ועכ"פ ודאי דלא פחות ממהלך ביבשה. אם לא בנחל דרדיפי מיא ביותר. וזה יוכלו לברר היאך הוא הנהר דיסנע ואם יתברר שהשט אינו שט במהירות יותר ממהלך ביבשה א"כ אפילו את"ל שהוא מהלך חצי שעה הרי י"ל שיש בזה שיעור כדי שתצא נפשו כמו שמשמע בתשו' הב"י במחלקותו עם המבי"ט בספינה שנהפכה שהעד שהה שם כחצי שעה. ומשמע דכל הגדולים שכ' בנדון ההוא חשבו ליה כשת"נ כו' ע"ש וכן לדעת מהרי"ט חאה"ע סי' כ"ו י"ל שיש בזה כשת"נ ובתשובת רדב"ז ח"א סי' רנ"ח יש לשמוע דס"ל דכשת"נ הוא אפילו בפחות מהאי שיעורא. וכיון שכן הרי יש לזה דין משיל"ס. ויש לדמות זה לדין הנז' בירושלמי שהביא בתשו' ושב הכהן שהזכיר כת"ר אם היה הים גילני כו' ומה שחשש שם בושה"כ למחילה של דגים נ"ל דליכא למיחש להא דבודאי ידוע שאין בב' ווייארסט הנ"ל מחילה ע"ד שפרש"י וכ"ש דבחורף ודאי המים שבמחילה נקרשים יותר מן המים שבאמצע הנהר. ואין לחוש דאף שלפי הסברא היה צריך שהות חצי שעה עכ"פ שמא נזדמן לו איזו סיבה נפלאה שעי"ז שט במהירות מאד. הא ליתא דכיון דמשאל"ס גופא חומרא דרבנן הוא. לא אמרו חכמים להחמיר בה כ"כ לחששות רחוקות. תדע דאל"כ במיא דקוו וקיימי והיכא דליכא גלי אמאי לא חששו שמא שט בכח עצמו לבד תחת המים עד כשיעור שאין רואים אותו ומשם יצא ביבשה כו' או שמא הלך ברגליו ע"פ קרקע המים כשיעור הנ"ל. א"ו לא חששו כ"כ למעוטא דמיעוטא כי האי כיון דבלא"ה נמלטי' גופא הוי מיעוטא ורוב הנמלטים אינן נמלטים אלא ע"י עזר מזרם המים שנושאים אותו או היכא דאיכא גלי כו'. ומה"ט נמי אין לנו לחוש בנד"ז שמא נמלט ושט ממטה למעלה לעומת המים ולא נז' בגב"ע שהי' שם קרח משום דזה אתי' בק"ו ממיא דקוו וקיימי. (אם לא שהיו אז גלי' לצד עומת המים ע"י רוח גדול כו') ואפשר שמהסתם אין לחוש לזה בנדון זה כיון שאנו רואים שהעגלה צפה מלמעלה למטה לצד הילוך המים כו' ולחוש שמא אח"כ נתהוו גלי' לעומת המים רחוק קצת. וגם אולי יכולים לברר זה גם כן על ידי אנשי דיסנא ור"מ הנ"ל:

והנה הגם שהריב"ש בתשו' סי' ש"פ וסי' תי"ו כ' דשיעור דכשת"נ הוא יותר מב' שעות וכ"כ בתשו' פנ"י סי' ז' (אלא דל' תשו' הנ"ל צל"ע במ"ש דלמא לא היה קרוש כ"א פרסה או שתי פרסאות כו' דאפשר לחיות שתי שעות תחת המים עכ"ל דבב' פרסאות שהם ח' מילין צריך שהות אפי' להולך ביבשה קרוב לב' שעות וחצי לכל הפחות וא"כ יש בזה כשת"נ אפי' לסברא זו ואפשר מיירי בנהר גדול מאד דרדיפי מיא ביותר באופן שי"ל שהמים מוליכים אותו במהרה יותר ממהלך ביבשה. ונהר דיסנא נ' שבודאי יוכל להתברר שאינו בגדר זה) ומהתימא על הב"י ומחלקותו שלא הזכירו דעת הריב"ש כלל. וא"כ יש להסתפק אולי לא שמיעא להו לפי שעה תשו' הנ"ל ואילו הוה שמיעא להו הוה הדרי בהו. ולפ"ז קשה לסמוך על סברתם עמ"ש הרא"ש בכתובות פ"ו סי' ט"ז משום דמספקא ליה להש"ס דילמא לא שמיעא ליה לר' יוחנן הא דאמר רבי כו'. והב"ח דחה ראיית הפנ"י (והיא ג"כ סברת הריב"ש כמ"ש בתשו' מהר"א ששון סי' א') מעובדא דרחב"ד כו' משום דבור שאני שמטפס ועולה כו' ודחי' זו לא א"ש לפמ"ש בירוש' דשקלים שטבעו בנהר. אלא דבלא"ה הבבלי והירוש' מחולקים במעשה זו ובירוש' לא נזכר הלשון שעה ראשונה ושניה כו'. ואעפ"כ י"ל דמדהביאו עובדא זו ביבמות וסמכו ענין לו לדין נפל למים שיל"ס ושאל"ס נראה קצת שהוא בשביל ללמוד שיעורא דשת"נ וכן ראיתי בראב"ן שלהי יבמות שהעתיקה ג"כ. אכן הרי"ף והרא"ש השמיטו אותה. והנה מ"ש המרי"ט דאותם שעות לאו דוקא כו'. הנה תר"י רפ"ה דברכות כתב גם כן שבהרבה מקומות כשאומר שעה אינו ר"ל שעה דוקא כו'. אלא דנלע"ד דהיינו כשמזכיר שעה פעם א' משום דאלא היאך יאמר חצי ורבע כו' אבל הכא שאמרו ראשונה ושניה משמע קצת דהיינו שעות ממש (וכאותה שאמרו שעה ראשונה מאכל לודים שניה כו' דהיינו שעות ממש) דאם לא כן למה ליה לאפלוגינהו בראשונה ושניה ה"ל למכללינהו בשעה אחד כיון דבשניהם לא יהיה שעה א'. ודוחק לומר שלא הודיעוהו רק ב"פ וע"ז קאמר ראשונה ושניה כו'. אך באמת מי יוכל להכריע בין אבות העולם. ואמנם אף גם אם נאמר שהוא ספק מחמת פלוגתא דרבוותא. היה קשה להקל לכאורה הגם שהט"ז וב"ש פסקו דבספק אם הוא משיל"ס או שאל"ס אזלינן לקולא. וא"כ לדבריהם יש להקל בספק פלוגתא הנ"ל בנד"ז עכ"פ דהיינו הך דלמהרי"ט וסיעתו הוה כמשיל"ס כנ"ל. אך לענ"ד יש קושיא גדולה על פסק הנ"ל דא"כ אמאי החמירו הטוש"ע סעיף ל"ב גבי משאל"ס להצריך סי"מ דוקא ולא לסמוך על סי"ב הא לדידן מספקא לן אי סי' דאורייתא הגם שבאמת יש מקצת אחרונים מקילים בזה אבל אין כן דעת הטוש"ע כנ"ל. והטעם י"ל משום דיש בזה חזקת איסור א"א מדרבנן עכ"פ (עי' מרדכי שלהי יבמות סי' צ"ב דמוקמי' אחזקת א"א הגם שאת"ל שהשליכוהו למים נמי הוי משאל"ס). וכיון דעיקרו מהתורה תו לא מקילים בספק השקול לד"ה כמ"ש בדיני ס"ס. והמקילים בסי"ב במשאל"ס י"ל דהיינו משום דאת"ל סי' דרבנן נמי מהני בדרבנן עכ"פ וכמ"ש הפנ"י סוף תשו' הנ"ל (אלא שכאאזמו"ר נ"ע בתשו' שדא נרגא בסברא זו) אך בתשו' שבסוף תויק"ו סי' ו' הביא בשם הגאון מ' עוזר להקל מטעם ספק כו' וזה צ"ע. אך מ"מ נלע"ד לומר דהפוסקים הנ"ל ה"ה הריב"ש וסיעתו והב"י והרדב"ז ומהרי"ט וסיעתם לא פליגי כלל במציאות כמה הוא שיעורא דשת"נ אלא ודאי ע"פ רוב יש בחצי שעה שיעור לשת"נ ולפעמים גם בפחות הרבה מאד משיעור זה. והחוש מעיד ע"ז אלא משום שיש מיעוט שיוכל להיות החיות בהן זמן רב יותר מש"ה חשש הריב"ש למיעוטא כו'. ומצאתי ראיה לדברי מספר רפואת העם בפרק תרופה לנטבעים שכתב וז"ל. אם כבר שהה הנטבע יותר מרבע שעה תחת המים אזי קשה להחיותו ולפעמים אירע ג"כ שמתו במשך ג' או ד' מינוטין אלא שלפי שאפשר בכמה גוונין שתתקיים בהם החיות זמן ארוך יותר מהראוי לפיכך צריך לנסות לעולם ולבדוק ביותר פעולות שבתרופות כו' עכ"ל. הנה כתב שאפי' בששהה רבע שעה קשה להחיותו אפי' ע"י תרופות כו' רק שאפשר בכמה גוונין כו' א"כ יש להוכיח מדבריו כמ"ש דבחצי שעה יש בודאי כשת"נ ע"פ רוב. וכיון שכן אף שבמקום טביעתו ובסמוך לו יש להחמיר בענין שיעור כשת"נ כסברת הריב"ש לחוש למיעוטא. הואיל שבמקום טביעתו ובסמוך לו יש חששא דאורייתא שמא עלה כמו שמשמע בהגהת רמ"א סעיף ל"ד דאפי' נשאת תצא. ובדאורייתא יש לחוש למיעוטא ואפי' למיעוטא דלא שכיח לסברת הרבה פוסקים גבי משאל"ס. אבל בלהלאה רחוק ממקום טביעתו דמדאורייתא אין חוששין כלל שמא נמלט ועלה משם וכמ"ש בתשו' מהר"א ששון סס"י א' וז"ל שהרי נראה שמה שאנו צריכים במשאל"ס השהיה עליו אינו משום דשמא יצא במקום רחוק דא"כ מה מועיל השהיה עליו כו' א"ו שהשהיה היא לשמא באותו מקום יצא או קרוב לו עכ"ל. אלא דמדרבנן הוא דחששו להכי וא"כ אם א"א לו להמלט משום שיש שיעור כשת"נ עפ"י רוב בשיעור שהיה מוכרח לשוט תחת המים תחת הקרח כנ"ל נראה דדי להתירה דבדרבנן יש לסמוך ארובא ולא לחוש למיעוטא. דאפי' את"ל כמש"ל דמדרבנן יש בזה חזקת איסור והריב"ש בתשובה סי' שע"ט כתב דיש ב' חזקות לאיסור חזקת א"א וחזקת בעלה שהוא חי (הן אמת שהנ"ב סי' מ"ג גמגם בזה דהכל חזקה א' הוא משום דחזקת א"א אין לה קיום מעצמה בלתי שתאמר שבעלה חי). מ"מ הרי כ' הריב"ש שם דבדאיכא רובא נגד ב' החזקות ה"ל ספק שקול וא"כ אף דבדאורייתא אזלינן לחומרא ומש"ה גבי ספינה שאבדה נותנין עליה חומרי חיים כו' משום דספיקא דאורייתא לחומרא. משא"כ בדרבנן ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא. וא"כ הואיל ובנדון שלפנינו במקום טביעתו וסמוך לו שהו עליו עד כשת"נ לכל הדיעות כמ"ש כת"ר רק שבאנו לחוש שמא הוא ממיעוטא דנמלטים מברחוק והוא חששא דרבנן א"כ כיון דמחמת הקרח קרוב לב' ווייארסט היה מוכרח לשוט תחת המים יותר מחצי שעה לכל הפחות א"כ הרי יש בזה כשת"נ ע"פ רוב. ואל תשיבני ממ"ש התוס' (דקכ"א). ואע"ג דרובייהו דצורבא מרבנן אי סליק קלא אית ליה מ"מ לא חיישי' לאותו רוב ולא תנשא לכתחלה כמו גבי רוב גוססין כו' עכ"ל. דאלמא מוכח דאפי' במשאל"ס לא מהני רובא אע"ג דהוא מדרבנן. (הן אמת דסוף דבריהם צ"ע קצת מ"ש כמו גבי רוב גוססין כו' דאין הנדון דומה לראיה דהא משאל"ס בלא"ה הוא חששא דרבנן דמדאורייתא אזלינן בתר רובא וא"כ בצמ"ר איכא תרי רובא כו'). דיש לדחות דרובא דצמ"ר אית ליה קלא לא הוה רובא מעליא כ"כ משום דהוה כמו רובא דתלי במעשה שיתפשט הקול ותדע שהרי בענין רוב הנישאות בתולה יש להן קול עם היות שהוזכר בגמרא להדיא רפ"ב דכתובות דהוי רובא אפ"ה משמע דלא הוו רובא מעליא כ"כ שהרי התוס' הוכיחו שם דרוב נשים בתולות נישאות עדיף מיניה כו'. וגם י"ל דלכך לית ליה קלא כי הסתיר עצמו בכוונה דאולי המים עשו איזה חסרון בגופו ומחמת כיסופא ערק. וסברא זו למדתי לחוש לה גבי משאל"ס מתשו' נ"ב הנ"ל. ועוד יש לדחות לתרץ ד' התוס' איך דל"ד רובא דצמ"ר לרובא שבנד"ז אלא שאין רצוני להאריך. ועוד דבפסקי מהרא"י סי' קל"ט משמע דהטעם שאמרו ל"ש צמ"ר כו' משום דלכתחלה אין לחלק בגזרת חכמים כו' והיינו כיון שאין זה חילוק גלוי כ"כ הנראה לעין ואין כאן רק אומדנא בעלמא. משא"כ בנד"ז מצד הקרח הוא חילוק גדול וכענין הים גילני שבירושלמי. וע"כ צריכים אנו לחלק כן לד' התוס' דאל"כ הדרה קושייתינו דלעיל לדוכתה אמאי לא החמירו במשאל"ס במיא דקוו וליכא גלי כו' דדוחק לומר דבכה"ג אפי' מיעוטא ליכא כו'. גם מתשובת הריב"ש סי' שע"ט יש קצת ראיה לדברינו שהכריח שם דבמגוייד לר"ש בן אלעזר אין מעידין עליו מדאורייתא. דאי מדרבנן מאי מקשי מההיא דשלשלוהו לים דשא"ה כיון שטבע במשאל"ס כו' ומש"ה כי הוה נמי מגוייד התירוהו לכתחלה כו' אלא ש"מ דרשב"א דינא דאורייתא קאמר כו' ומש"ה אפי' בטבע במשאל"ס כו' לא היה להם להתירה. עכ"ד בקצרה. וא"כ בנדון שלפנינו את"ל דע"פ הרוב יש כשת"נ בח"ש א"כ י"ל דהוה כעדות מעליא מדאורייתא ויש לסמוך ע"ז במשאל"ס. והגם שיש לדחות דהריב"ש לא כ' רק מאי מקשי ר"ל היאך פשיטא ליה להמקשן דין זה כ"כ. אבל לפי האמת אין ראיה להורות כן. וגם לא בכל רוב יש עדות מעליא מדאורייתא וספינה שאבדה יוכיח לדעת הריב"ש דמדאורייתא אם נשאת תצא. מ"מ בנד"ז יש לעשות עוד סניף דלפי האמת אפשר שלשוט ב' מילין תחת המים תחת הקרח בבגדים צריך לשהות ב' שעות לפי חשבון שמהלך מיל ביבשה הוא כ"ד מינוטין כנ"ל. וגם אפי' צריך שעה א' יש בזה בודאי רוב גמור שת"נ (ועי' בתשו' הב"ח סי' ע"ט שתפס בפשיטות דבשעה יש יותר מכדי שת"נ כו' א"כ אין לעשות פלוגתא רחוקה כ"כ ביניהם) ועוד כיון דהט"ז והב"ש מקילים במשאל"ס אפי' בספק שקול א"כ אין לנו להחמיר כ"כ היכא דאיכא רובא לקולא. ויש להביא עוד ראיה מסוגיא דספ"ק דכתובות (דט"ו) דמסקינן שם דמשום מעלה דיוחסין אחמירו בחד רובא ואפי' ברובא דאיתא קמן ע"ש ושם החמירו יותר מבמשאל"ס דאילו במשאל"ס אם נשאת לא תצא והתם קיי"ל בשאינה טוענת אפי' נשאת תצא. ואעפ"כ בדאיכא תרי רובא קיי"ל דתנשא אפי' לכתחלה כדמסיק הב"ש סס"י ו'. וא"כ כ"ש במשאל"ס דאפי' בחד רובא אם נשאת לא תצא. דבתרי רובא כמו הנדון שלפנינו תנשא לכתחלה. (ועי' מהרי"ק סוף שרש קע"א ממש). ודע שלכאורה יש סתירה לדברינו מתשו' הרא"ש כלל נ"א סי' ג' דהיאך חשש שמא עלה ברחוק ל' מיל הלא א"כ שהה תחת המים כשת"נ. אבל באמת י"ל דלק"מ דמצד גלי הים יוכלו להוליכו בחצי שעה כמה מילין ושוב א"א לראות אם מוציא ראשו חוץ למים תדע דעכצ"ל כן שלא יחלוק הרא"ש על הירוש' שהביא בושה"כ. גם אין לחוש למה שאנשי דיסנא שראו את הנער צף תחת הקרח אוחז בהסוס לא הכירו אותו מי הוא. דכיון שר' משה מכירו שזהו בעל עגלה שלו א"כ מבין שניהם יש לנו עדות מספיק. דאין לחוש שמא אחר נזדמן שנפל ג"כ אז בנהר הנ"ל. משום דהנפילה להנהר בצמצום הזמן והמקום ההוא ובצירוף היותו אוחז בסוס ודאי הוה סי"מ דאין לחוש לשיזדמן שבזמן הנ"ל ובמקום הנ"ל יפול עוד א' אוחז בסוס ושר' משה לא ראהו כלל כו':

אכן כ"ז אם המים היו מגיעים עד הקרח באופן שא"א היה לו להנצל אא"כ ישוט תחת המים קרוב לב' ווייארסט כנ"ל. אבל אם המים לא היו מגיעים להקרח כמו שאפשר שיהיה כן והיה חלל ביניהם א"כ יש לחוש שאחר שצף תחת הקרח הב' [ווייארסט] הוציא את ראשו מחוץ למים ושט תחת הקרח ואח"כ יצא לחוץ ביבשה. וגם יש לחוש שצף על גבו והיו איברי הנשימה דהיינו הפה והחוטם מחוץ למים אם היה חלל בין המים להקרח. ואע"ג דחששא רחוקה היא מאד מ"מ הרי כתב הפנ"י דקשה להתיר אשה מסברא כו' וכן בתשו' מהר"מ מרוטנבורג סי' תתקע"א החמיר מאד שלא לסמוך על אומדנות במשאל"ס. ותשובה הנ"ל הראני כבר דודי הרב מוהרי"ל נ"י. גם בתשו' הב"ח לא הקיל אלא בשראשו תוך המים כו' יעו"ש. הלכך נלע"ד שבזה אין להקל. עם היות דלפמ"ש הב"ח סי' ק"ד דתחת הקרח כיון דליכא גלי וגם לדף אין לחוש מהסתם הוא מת מיד היה מקום להקל אפי' בכה"ג. אך לא הבינותי דברי ק' דלא הוצרכו בגמרא לומר אימור גלי אשפלוהו אלא במיא דקוו וקיימי כאגמי דסומקא הא במים המושכים יש לחוש בלאה"ט דגלי' שזרם המים הוליכוהו וא"כ גם תחת הקרח י"ל כן והא דהוצרכו גבי ספינה שנשברה בים לומר גל טרדו אע"ג דהים הוא מיא דניידי כדאי' בערובין (דמ"ו) כו' היינו לומר דמש"ה ניצול למרחוק הגם שאין בכח האדם לשוט כ"כ כו'. ומיהו ברמב"ם פ"ו ממקואות ה"י ובמכות (ד') משמע שהימים עומדים הם ומ"ש בערובין ניידי י"ל דהיינו מצד הגלים ועי' רש"י שבת (ק"ט). ומש"ה הוצרך לומר גל טרדו כו'. אבל אם המים היו מגיעים עד הקרח נראה לפי קט שכלי שיש להקל מטעם הנ"ל. וכ"ז כתבתי כנושא ונותן בהלכה ולמעשה הרי כח המ"צ דמחניכם יפה וא"צ לא לדידי כו' וגם יש לצרף לזה עוד הרבה מהמורים דמדינתינו: