יב

אלא שלכאורה עומד לנגדינו תשובת הרא"ש כלל נ"א סי' ג' וז"ל אודות האשה שאמר העו"ג שבעלה טבע בספינה והיא רחוקה מן היבשה כשלשים מיל ונסתפקת אם נקרא זה מים שיל"ס לפי שבים נראים ההרים כרחוק ל' מיל וגם היבשה נראי' להם כדוגמא בעלמא ברחוק ל' מיל. דע כי אין להסתפק בזה ומשיל"ס כל שעומד ורואה מד' רוחותי' וכיון ששהה בשת"נ ונסתכל בד' רוחות סביב ולא ראהו עולה ודאי מת אבל הכא אם עלה ברחוק ל' מיל ממנו לא הי' יכול לראות. ועוד אם מצד א' הי' הספינה בתוך ל' מיל היתה רחוקה משאר צדדים הרבה ע"כ איני יכול למצוא לה היתר עכ"ל. וקשה דלפמ"ש אמאי לא יכול למצוא לה היתר דכיון שבים נראי' היבשה ברחוק ל' מילים א"כ ודאי דברחוק ה' מילי' רואי' היטב וא"כ אם ראה שהיה תחת המים ע"כ שהה כשת"נ כו'. וי"ל דמצד גלי הים יוכל לישא אותו ברבע שעה כמה מילין ובכמה מילין שוב א"א לראות אם מוציא ראשו או לא גם מצד גלי הים א"א לראות זה כו'. תדע דעכצ"ל כן שלא יחלוק הרא"ש אמ"ש בירוש' אם הי' גילני כו'. יג והנה לחוש שמא שט מלמטה למעלה לצד מוצא המים ושם לא נז' שהי' קרח אין לחוש דמוכח בגמרא דאפי' מיא דקוו וקיימי הוי כמשיל"ס לולי דאיכא גלי וא"כ לצד מוצא המים הסברא נותנת לומר דלא מהני כלל גלי' שבנהר קטן כו'. ומגמ' הנ"ל מוכח נמי דל"ח במשאל"ס למיעוטא מדל"ח במיא דקוו וקיימי שמא שט בכחו לבד תחת המים או שמא הלך ברגליו על קרקע הנהר עד למרחוק כו' א"ו משום דהוא מיעוטא דמיעוטא. אמנם כל היתר הנ"ל הוא אם המים מגיעים עד הקרח ממש. אבל אם אין מגיעי' ויש חלל בין המים והקרח שיכול להוציא ראשו שם א"כ חיישינן שמא שט תחת הקרח השני וראשו לא היה במים כו' ולא תנשא לכתחלה. אע"ג דמדאורייתא שריא אע"פ שלא ראינו שטבע ממש במים ואין כאן רק אומדנא. וכבר העירותי בתשו' אחרת על מהרא"י סי' קל"ט שמיקל באומדנא מדאוריי'. מ"מ אומדנא זו דמי לחזקת צורה זו שהערה שברמב"ם פ"א מהא"ב עב"ש סי' מ"ב דאש בנעורת כו' וה"נ בנ"ד שנפל לים ואתרעי חזקת חיים שלו אין סברא שיתקיים תחת הקרח הראשון כמה שעות והוי כאש בנעורת כו' וגם דמי למש"ש שא"א לראות כמכחול כו' וה"נ א"א לראות מה שתחת הקרח. אלא דמ"מ לא תנשא לכתחלה שמא שט תחת הקרח השני ע"פ המים. אבל אם היו המים מגיעים עד הקרח נלע"ד דמותרת להנשא לכתחלה מטעמים הנ"ל. בשגם שי"ל דלהרמב"ם דמהלך מיל ביבשה כ"ד מינוטין צריך לשוט תחת המים תחת הקרח ובבגדים קרוב לב' שעה ויש בזה כשת"נ לכל הדיעות. וגם כיון דאין החשש רק שמא עלה בב' ווייארסט מנפילתו י"ל בודאי דאי סליק קלא אית לי' כו'. וא"כ יש לצרף כל הני טעמי להתירא דלעיל אות יו"ד וי"א. אך בתנאי שיסכימו לזה שני מורים מובהקים:

קיצור א מה שהעדים ראו שצף עם הסוס תחת הקרח יש להסתפק אם קרינן לה טביעה כיון שאין ידוע שהמים של הנהר הגיע עד הקרח ממש. ב' כיון שהקרח היה רק שני וויארסט י"ל ששט תחת הקרח ומשם יצא ליבשה. ונידון חששא הראשונה י"ל כיון שחפשו שם כמה שעות וכמעט כל היום י"ל שודאי היה תחת המים וא"כ יצא מאיסור תורה:

ב מ"ש הב"ח בתשו' סי' ע"ט דתחת הקרח דליכא גלי לא חיישינן דילמא יצא למרחוק דבריו צ"ע. דלא הוצרכו בגמרא לכך אלא גבי אגמא דסמקי דקוו וקיימי אבל בנהרות המושכין י"ל חיישינן. וכן משמע בתשו' פ"י חאה"ע סי' ז':

ג מתשו' מהרי"ט חאה"ע סי' כ"ו י"ל דבחצי שעה יש שיעור כשת"נ וכן משמע בתשו' הב"י והמבי"ט א"כ לשוט שני מילין תחת הקרח יש ודאי שיעור חצי שעה ואפשר יותר:

ד קצת השגה על לשון תשו' פ"י ואין ליישב כ"א ע"פ מה ששמעתי מדודי הרי"ל זצ"ל שהעולם אומרים שתחת הקרח שטים במהירות יותר:

ה אמנם לכאורה קשה לסמוך ע"ז שהרי הריב"ש ס"ל דשיעור כשת"נ הוא יותר משני שעות והביא ראיה מהגמרא. והב"ח כ' ליישב סוגיא זו ודבריו דחוקים ויש ליישב בדוחק:

ו ובגמרא סוף יבמות משמע קצת כדעת הריב"ש. מ"מ אפ"ל דודאי רובא מעליא הוא דבחצי שעה תצא נפשו והלכך אם נשאת לא תצא:

ז ומ"מ נד"ז קיל טפי דהא במקום טביעתו וסמוך לו שהו עד שת"נ אפילו להריב"ש וכ' בתשו' מהר"א ששון סס"י א' וז"ל שהרי נראה אשר מה שאנו צריכים במשאל"ס השהיה עליו היא לשמא באותו מקום יצא או קרוב לו עכ"ד. ור"ל שעי"ז יצאה מחשש איסור דאורייתא וא"כ לא נשאר בנד"ז לחוש רק לנמלטים דרבנן. ובחשש זה י"ל יספיק מה ששהו עליו ממקום טביעתו עד למרחוק שיעור מהלך חצי שעה. ולא מיבעיא לפמ"ש הרא"ש ס"פ החולץ מהתוספות שם בשם ר"י אלא אפילו לפמ"ש הרא"ש והמרדכי רפט"ו בשם ר"ת י"ל כן. ועוד ראיה ממ"ש הב"ש ס"ק ק"ה דבמים שאל"ס הולכין להקל בספיקן. א"כ כ"ש בנד"ז דאיכא רובא לקולא. גם בק"ע שבסוף ספר מכתב מאליהו סי' ח' אות נ"ז כ' לענין מחלוקת הפוסקים גבי משאל"ס אזלינן לקולא. הן אמת שיש צ"ע על פסק הב"ש דא"כ אמאי לא מהני סי"ב במשאל"ס כמשמעות הטוש"ע סעיף ל"ב והרי רב אשי ספוקי מספקא ליה אם סי"ב דאורייתא ודברי המכמ"א יש ליישב דמחלוקת הפוסקים עדיף משאר ספק כמ"ש הב"ש סעיף ט"ו ס"ק מ"ז שנחלק על החמ"ח ס"ק ל"א. ומ"מ י"ל דנד"ז עדיף ממ"ש הב"ש ס"ק ק"ה משום שבנד"ז איכא רובא:

ח אמנם לכאורה משמע בתוספות (דקכ"א ע"א) ד"ה ולא היא דאפי' רובא לא מהני גבי משאל"ס וכ"כ בפסקי תוספת שם סי' רל"ח וז"ל ולא סמכינן ארובא כו' יעו"ש. וכ"מ קצת בגמרא (דף ק"כ ע"ב) לר' שמעון בן אלעזר. ויש לחלק דרוב זה עדיף עד דהמיעוט הוה כמו מיעוטא דמיעוטא שאף את"ל שהוא ממיעוט הנמלטים עדיין נשאר סיבה שימות מחמתה שהרי נצטרך לומר ששט תחת המים שני ווייארסט. וא"כ מחמת זה ג"כ נוסף עליו שהיה מוכרח למות משא"כ ברובא דצו"מ. וקצת ראי' מתשו' נ"ב סי' מ"ג שי"ל דלא חשיב שני ספיקות אלא כעין פתח פתוח ששני הספיקות מרחיקין ענין האיסור ממש מצד כחן וה"נ י"ל בתרי רובא דנד"ז. משא"כ משאל"ס וצו"מ אינו עד"ז:

ט עוד יש לחלק בין נד"ז להא דצו"מ באיזו חילוקים:

י במהרי"ט ח"א סי' מ"ח וסי' קל"ח ובחלק אה"ע סי' קל"ח כ' דבמשאל"ס ליכא חזקת איסור א"א. וצ"ל דס"ל דליכא חזקת איסור א"א אפילו מדרבנן והטעם י"ל כיון דהיה איסור א"א דאורייתא וע"י הטביעה במשאל"ס נסתלק האיסור מדאורייתא לגמרי. אע"ג שחכמים החמירו בזה לכתחלה לא אמרינן שעשאוהו חזקת איסור מדרבנן אלא רק איסורא בעלמא. ומתשו' אאזמו"ר נ"ע בתחלתה מבואר קצת דיש בזה חזקת איסור דרבנן ואפשר דמות ראיה ממ"ש ר"י בעל התוספות להחמיר גבי בח"ס ועד כמ"ש בב"י הלכות גיטין סימן ק"ל: