ח

אמנם לכאורה משמע בתוס' (דף קכ"א) דאפי' רובא לא מהני גבי משאל"ס דכתבו אהא דאסקי' ולא היא ל"ש צורבא מרבנן ול"ש אינש אחרינא דיעבד אין לכתחלה לא וז"ל ואע"ג דרובייהו דצורבא מרבנן אי סליק קלא אית לי' מ"מ לא חיישינן לאותו רוב ולא תנשא לכתחלה כמו גבי רוב גוססין דאין מעידין עליהן אע"פ שרובן למיתה עכ"ל הרי דאע"ג דאיכא עוד רובא אחרינא לרובא דמשאל"ס לא מהני לשתנשא לכתחלה. וכ"כ בפסקי תוספות שם סי' רל"ח ולא סמכינן ארובא כו' ע"ש. (אך לפ"ז צ"ע מ"ש כמו גבי רוב גוססין כו' דל"ד להדדי דשאני התם דליכא רק חדא רובא) (ע' מפתחות). וכ"מ לכאורה בגמ' (דף ק"ך ב') דלרשב"א חיישי' לשמא יכול לכוות ולחיות אפי' במשאל"ס אע"ג דלכאורה הוא חששא רחוקה גם לרשב"א כו'. ורבנן ל"פ עלי' אלא משום דס"ל דא"א כלל לכוות ולחיות. אך באמת אפשר לחלק והוא משום דענין רובא דצורבא מרבנן קלא אית להו אין רוב זה פועל ומוסיף בענין טביעתו כמו רובא קמא דמשאל"ס דהמים גורמי' טביעתו ממש אלא שמ"מ יש מיעוט שנמלטי' מן המים משא"כ ברובא דצו"מ קלא אית ליה אין הרוב הזה להוסיף כח בטביעתו. וא"כ י"ל שמא נמלט כיון דאיכא מיעוט נמלטי' ואין הרוב השני מוסיף כח שמחמתו הי' בלתי אפשר להמלט בפועל. ומה שאין לו קול היינו כיון דעכ"פ איכא מיעוט צורבא מרבנן שאין להם קול י"ל דזה הוא ממיעוטא והרי בלאה"נ חיישי' הכא למיעוטא כו' וכמו שאתה חושש שהוא ממיעוטא דנמלטי' כמ"כ יש לחוש שהוא ג"כ ממיעוטא דצורבא מרבנן שאין להם קול כו' ולא חשיב כה"ג מיעוטא דמיעוטא. דמיעוטא דמיעוטא י"ל דלא הוי אא"כ תוכל לומר שאפי' את"ל שהוא ממיעוט הנמלטי' עדיין יש סיבה שמחמתה מוכרח למות עפ"י רוב ולא יכול להנצל אא"כ על צד המיעוט והיינו נ"ד שרוב הנטבעי' אינן נמלטי' ממקום טביעתו או סמוך להן כדלעיל סי' ז' בשם מהר"א ששון. ואפי' את"ל שזהו ממיעוטא דנמלטי' ושט תחת המים עדיין יש סיבה המביאה לו מיתה עפ"י רוב והוא מה שהוכרח לשוט ב' מילין תחת המים שיש בזה כשת"נ עפ"י רוב כנ"ל. וכה"ג הוי מיעוטא דמיעוטא ממש וכמבואר במ"ה להרשב"א בענין רמאשמ"ה ע"ש. ואע"פ שאין חילוק זה מוכרח כ"כ שהרי גם בענין רובא דצורבא מדרבנן ג"כ הוא סברא רחוקה קצת לומר דאתרמי שהוא ממיעוטא דצורבא מרבנן שאין להם קול ושהוא ג"כ ממיעוטא נמלטים. מ"מ אע"ג שהוא סברא רחוקה מ"מ לא הוי ממש מיעוטא דמיעוטא כנ"ד מטעם הנ"ל וא"כ אין להביא ראיה מהתוס' להחמיר בנ"ד. ועכצ"ל חילוק זה להמקילי' במשאל"ס אפי' בספק שקול כמ"ש הט"ז והב"ש וכ"כ בק"ע שבס"ס ממ"א כנ"ל דיקשה עליהם מדיבור התוס' כנ"ל אלא ודאי צ"ל משום דשא"ה שהספק מוסיף לומר שמחמתו נטבע אפי' הי' ממיעוטא דנמלטים כו'. ויש כיוצא בזה בנ"ב רסי' מ"ג בענין מי שנפל למשאל"ס ולא שהו עד שת"נ שנותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים ואח"כ מצאו איש א' והכירו ע"י מלבושיו למ"ד דחוששין לשאלה דלא הוי ס"ס ע"ש שכ' הנ"ב ולדבריו יתיר גם בלי הכרת בגדי' כו' ע"ש. והיינו מטעמא דאין הספק השני מוסיף לומר שמחמתו נטבע אף את"ל שלא נטבע מחמת הספק הראשון. דא"א לומר כן התם כיון שהספק השני אינו רק הוכחה שזהו הנטבע דוגמת רובא דצורבא מרבנן דהוי ג"כ רק הוכחה כו' וי"ל דלא הוי ס"ס אלא כעין פתח פתוח ששני הספיקות מרחיקי' ענין האיסור מצד כחן ממש שאת"ל ברצון עדיין י"ל שאינו תחתיו כו' ע"ש: