ה

אמנם לכאורה קשה לסמוך ע"ז למעשה שהרי דעת הריב"ש בתשובה סי' ש"פ וסי' תי"ו דשיעור כשת"נ הוא יותר מב' שעות כמ"ש הפנ"י הנ"ל. ובאמת שתמיה בעיני על הרב"י וסיעתו היאך פשיטא להו דשיעורא דת"נ הוא רק ח"ש ולא שתו לבם לד' הריב"ש הנ"ל גם לא הביאוהו כלל לסתור סברתו עכ"פ. ואפשר דאגב ריהטי' אשתמיט להו לפי שעה תשובה הנ"ל וא"כ אין לסמוך על סברתם למעשה משום די"ל דאי שמיעא להו הוה הדרי בהו. וכי האי גוונא כ' הרא"ש בכתובות פ"ו סי' ט"ז משום דמספקא לי' להש"ס דילמא לא שמיעא לי' לר' יוחנן הא דאמר רבי כו' אית לן למימר דלא שמיעא לי' כו' וליתא לדר' יוחנן ע"ש. ומצאנו שגדולי האחרונים תפסו כסברת ריב"ש כאשר הובא קצת בבאה"ט וכ"ד מהר"א ששון סי' א'. וראיתי בתשובת הב"ח סי' ע"ט שדחה ראי' זו משום דהתם מיירי בבור שיש לו ד' מחיצות ולכן אפשר דחי ב' שעות ע"י שאוחז במחיצות ומטפס ועולה כו' ודחי' זו לא א"ש לפי מ"ש בירוש' פ"ה דשקלים ה"ד שטבעה בנהר. הגם דשם לא נזכר שעה שני' א"ל שלום כו' מ"מ משמע דעובדא חדא הוא. וע"ש בהמפרש דמשמע דס"ל דעובדא אחרינא הוא שהרי כ' אבל גבי נחוניא כו' ודבריו צ"ע דאע"ג דבאמת הכא מייתי לה ע"ש רפב"י והכא ע"ש רחב"ד מ"מ משמע דעובדא חדא הוא מדקאמר מעשה בחסיד א' שהי' חופר כו'. וגם מייתי עלה על משנה נחוניא חופר שיחין. ואין לומר דאדרבה מדמייתי לה על משנת נחוניא חופר שיחין ואומר מעשה בחסיד אחד ולא אמר מעשה בנחוניא אלמא דחסיד ההוא לאו היינו נחוניא דזה אינו ראי' כי רשב"ג אמר לה במק"א אלא דמייתי לו על משנה זו. וכ"מ במסורת הש"ס שלנו ביבמות וב"ק ושקלים דחדא מעשה הוא. ואפשר כיון דעכ"פ הירוש' והבבלי חלוקי' בענין מעשה זו עכ"פ מש"ה י"ל דלירושלמי באמת לא אמר להם שלום שעה ראשונה ושני' כיון שטבעה בנהר כו' וא"כ אדרבה מזה כדמות ראי' לסברת הב"ח: