ג

ואעפ"כ אפשר למצוא היתר בנ"ד לדעת מהרי"ט בתשובותיו חאה"ע סי' כ"ו דשיעור דשהו עליו עד שתצא נפשו הוא כשיעור שבני אדם משערים ובודאי שלפ"ז בחצי שעה יש שיעור כשתצא נפשו. וכן מוכח להדיא בתשובת הב"י והמבי"ט בענין מחלקותם בספינה שנהפכה שהעד שהה שם כחצי שעה משמע דכל הגדולים שכתבו בנדון הנ"ל חשבו לה כשת"נ אלא דהב"י מחמיר שם ומשום שהספינה היה מפסקת והעד היה נבהל כו' וכ"ד הרדב"ז ח"א סי' רנ"ח. והשתא לפ"ז בנ"ד אפי' את"ל ששט בטוב תחת הקרח כדעת הפנ"י מ"מ כיון שהקרח היה שני מילין וידוע דמהלך מיל אפי' ביבשה הוא לכל הפחות ח"י מינוטין ולדעת הרמב"ם הוא כ"ד מינוטין כמו שהובאו ב' הדעות בש"ע של אאזמו"ר נ"ע בהל' פסח סי' תנ"ט ובודאי שהסברא נותנת דלשוט במים נצטרך שהות יותר שהרי עינינו הרואות שאפי' מי שאינו טובע ושט בטוב ע"פ המים לא ישוט במהירות כ"כ כמו אדם המהלך ביבשה. וכ"ש וק"ו האדם הטובע במים ושט מתחת למים ובבגדים המתמלאים מים שיכבדו עליו כמשא כבד שבודאי יצטרך שהות בכפליים לשוט ב' מילין. ועכ"פ ודאי לא פחות ממהלך ביבשה וא"כ בקרוב לשני מילין צריך לשהות כחצי שעה עכ"פ. ובחצי שעה יש כת"נ לפוסקים הנ"ל וא"כ הוי כמשיל"ס ושהו עליו עד כשת"נ. וכן יש לשמוע מהירוש' שהביא בתשו' ושה"כ סי' כ"ו אם היה הים גילני כו' דמה שהוא קרוח עדיף טפי. ואע"ג דבתשו' הנ"ל כ' דש"ס דילן פליג עליה משום דחוששין למחילה של דגים. מ"מ נ"ל דבנ"ד ליכא למיחש להא דבודאי ידוע שאין במקום הנ"ל מחילה של דגים ע"ד שפרש"י גם בחורף י"ל דבודאי המים שממחילה נקרשים ביותר: