ב

ובענין הספק השני. הנה יש לדון בזה ע"פ תשו' ב"ח שהביא מע"ל. והנה מ"ש בתשו' סי' ע"ט דתחת הקרח דליכא גלי לא חיישי' דילמא יצא למרחוק כו' והוכיח כן מהתוספתא דהיכא דליכא למיחש לא לגלים ולא לדף שנזדמנו לו הדבר פשוט דאתתא שריא. ודבריו צ"ע דלא הוצרכו בגמ' לגלי אלא גבי אגמא דסמקא דקוו וקיימי אבל בנהרות המושכים י"ל דאע"ג דליכא גלי מ"מ ע"י מרוצת וזרם המים הם נושאים אותו והא דהוצרכו בתוספתא לומר שמא גל טורד אותו כו'. היינו גבי ים ומשנה שלימה שנינו שהימים דינן כמקוה מים כדתנן רפ"ה דמקוואות כל הימים כמקוה ואף לר' יוסי דאמר דמטהרין בזוחלין פרש"י בשבת (דק"ט) דה"ט לפי שהנהרות נמשכים לתוכן וכ"כ הר"ש. ובתוס' שם בשם ריב"א משמע קצת דהימים הם מושכין וי"ל דהיינו מצד הגלים ועי' בלבוש סי' ר"א ס"ה. ועי' בטור שם הלכך גל שנתלש כו' משמע דגל הנתלש הוא דהוי זוחלין אבל הים עצמו חשוב אשבורן (ועל דין דגל הנתלש העירותי במ"א בדיני מקואות ואינו שייך לכאן) ועי' עירובין (מ"ו א') נהרות המושכין ומיא דאוקיינוס מינד ניידי צ"ע דמשמע דהים עצמו הוא כנהרות הנמשכין וי"ל דהיינו מצד הגלים (שוב מצאתי במכות (ד"ד א') ודוקא ים הגדול דקאי וקיימא אבל נהרא בעלמא לא הרי דמי הים קוו וקיימי. והא דאמרי' דניידי צ"ל מצד הגלים או הנהרות שנמשכים לתוכן עי' רש"י שבת (ק"ט). מיהו הריטב"א במכות שם כתב דשאר ימים לא קוו אבל ברמב"ם פ"ו ממקואות ה"י משמע להדיא דבכל הימים המים עומדים שם) ואפי' את"ל דבלאה"נ מי הים ניידי מ"מ הוצרכו בתוספתא דיבמות הנ"ל לטעם דגל טרדו כו' לומר דמש"ה יוכלו לצאת למרחוק מאד מאד להנצל ממימי הים הרבים אבל גם בלאה"נ יש לחוש אי הוא מים הנמשכים כו'. דהכי משמע פשטא דגמ' דקאמר מיטעא קטעינא כיון דקוו וקיימי כו' ולא היא כיון דאיכא גלי כו' דמוכח להדיא דהיכא דלא קוו וקיימי אלא נמשכים אע"ג דליכא גלי הוי כמשאל"ס. והכי משמע בתשובת פ"י חאה"ע סי' ז' דמשמע דפשיטא ליה דחשיב משאל"ס אלא שנסתפק דמאן לימא לן דחשו חכמים שישוט למרחוק תחת המים כו' ואהא מסיק דמוכח להדיא מפרש"י (דקט"ו סע"א) דחשו להא מדפי' שמא צף תחת המים כו'. ובאמת שלפע"ד אין צריך ראיה לזה לפמ"ש בתשו' הרמב"ן דכל שלא ראינו שטבע ממש אפי' נשאת תצא. א"כ את"ל דל"ח שמא צף תחת המים. א"כ היכי משכחת לה דין משאל"ס דלא תנשא לכתחלה ואם נשאת ל"ת. דממ"נ אם רואים אותו צף ע"פ המים אפי' נשאת תצא. ואם טבע למה לא תנשא לכתחלה כיון דלא ראוהו צף ע"פ המים ולשמא צף תחת המים לא חיישי'. א"ו צ"ל דחיישי' שמא צף תחת המים. ואין לומר דהא ודאי פשיטא ליה דחוששין שמא צף תחת המים עד למקום שאין רואין אותו ממקום שטבע. אלא דלחוש שמא צף פרסה או יותר תחת המים אהא מביא ראיה מפרש"י דחוששים אפי' להא מילתא. דבאמת ע"ז אין ראיה כלל מפרש"י לשם. ואין לומר דמתני התם שטבעו בים ומסתמא יש בים כמה פרסאות ואפ"ה חששו שמא צף תחת המים כו' דאין ראיה משם די"ל כפרש"י שצפו מתחת למים עד שלא ראו אותם הנשים. ואע"ג דבים רואים למרחוק י"ל דהיה סמוך לעיר או אע"ג שרואין למרחוק אין רואים אם הוציא ראשו או לא אלא מקרוב: