יח

אך יש להביא ראיה מדברי הרשב"א בחידושי' שלהי יבמות דאין זה חשיב סימן מקום. מדכתב אמעשה דעסיא מסתברא שקשרוהו ברגלו כו' אבל אם השליכוהו והשליכו מצודה בים ולא עלה בידו אלא אחד מאבריו או אפילו כל גופו בלא ראשו (ר"ל דאילו עלה ראשו יוכלו להכירו בטב"ע) אין משיאין את אשתו דחוששין שמא אותו הלך לו ויצא במקום אחר. ורגל זה מאדם אחר הוא כו' והביא ראיה מעובדא שני ת"ח כו' יעו"ש. ואי איתא דכה"ג הוי סימן מקום א"כ שמא סגי בסי' זה לחוד במשאל"ס דרבנן דסמכינן אסי"ב כמ"ש בתשובת פני יהושע חאה"ע סס"י ז' ובאהע"ו. מיהו י"ל הרשב"א סובר כמ"ש התוס' דבעינן סי"מ דוקא. עי' פר"ח בי"ד סס"י ס"ג פסק להחמיר בכה"ג גם באיסור בשר שנתעלם מ"ה. ואפ"ל שם יש חששא דאורייתא כגון ברוב עו"ג ובדאו' ל"מ סי"ב. ועי' בכ"ש שם שדבריו קרובים לחילוק ומיהו כו' א"נ כו' הנ"ל אות י"ז בשם רבינו ז"ל. גם מעובדא דשני ת"ח אי אי' דחשיב סימן מקום א"כ יצטרף לסי' מנין וה"ל שני סי"ב. וי"א דמצטרפין. ואמאי בעי' וקאמרי סימנים. מיהו יש לדחות התם משום דאשה וע"א אינן נאמנים במים דכמלחמה דמו לכך בעי' דקאמרי סימן במקום המוצנע כדרך שמחזירי' עליהם אבידה. אבל בשני עדים א"צ לסימנים אחרים. מיהו א"כ מהו ותסברא כו' וכן איך פשיטא ליה רבא דמיירי דוקא בדאמרי סימנים עכ"פ יש כמה טעמים לומר דל"ח סי' מקום הא' שייך אפי' במקום דאיכא עקולי ופשורי וכנ"ל אות י"ז לתי' א' דרבינו ז"ל. מיהו זה דוחק דלכאורה חששא דבאבידה יש בנ"א הולכים ושבים ושכיח שימצא א'. משא"כ חששא דאזיל לעלמא עי' מהרא"י קל"ט. ועוד טעם יש במקום דליכא עקולי ופשורי שמא הובאו הנהר ממק"א לכאן. וראיתי בתשו' פנ"י חאה"ע סי' ז' מעשה שנמצא נטבע א' ברחוק ל' פרסאות ממקום שנטבע והכירוהו בסי"מ ובמלבושיו כו' יעו"ש. ובנ"ד ליכא עקולי ופשורי דאף שהנהר הולך עקלתון אין זה ענין לעקולי ופשורי שבתה"ק. גם אפשר באיסור א"א חיישינן לשמא חריפא דנהרא נקט ואתאי. ול"ד לאיסור יי"נ כי באיסורי' אזלינן בתר אומדנא משא"כ בעדות אשה בעינן דבר ברור. הלכך אין לסמוך על סימן המקום. ועוד שנית שנמצא רחוק וויארסט או יותר מהפליט וא"כ י"ל דל"ד לסימן מקום דאבידה. ועיין לעיל אות ח'. וגם ההוכחה דיגיד עליו ריעו הנ"ל אות י"ז ג"כ אפ"ל דהיינו דוקא בנמצאו סמוכים זל"ז דומיא דנודות הנ"ל שבמס' ב"ב (דף כ"ד) משא"כ בנ"ד:

ואין לומר דאע"ג דהוכחות הנ"ל אינן הוכחות גמורות מ"מ בהצטרף הרבה הוכחות יש להתיר כמ"ש בתשו' הב"י בק"ע סי' קצ"ט ביהודי א' מעיר סופיאה שהי' בסמינדרא ויצא משם עם יענצער וקטריגי והי' לו סימן א' שאינו מובהק גם הי' לו מעות הרבה. וכ' אם נאמר שאין זה נפתלי הנהרג נצטרך לומר ששני יהודים נאבדו מסופיאה כו'. וכבר כתב מהרי"ק להתיר היכא דכל הדברים מוכחים כו' יעו"ש. אך ל"ד דהתם שיצא עם יענצער וקטריגי מן סמינדרא מדמה זה לקולר בנ"א שיצאו לאנטוכיא. ונגד שלא נזכר מקום הליכתם כתב דעדיף טפי מה ששם עירו ידוע כו' וגם נוסף ע"ז סימן שבגופו ומעות הרבה ע"ש. וא"כ סי' יענציר וקטריגי עמו הוי סי' מנין ושם עירו הוא ג"כ ענין גדול ושהי' בסמינדרא ולא הוחזק שם איש אחר מעיר הנ"ל. וסי' שבגופו ומעות הרבה ג"כ לא שכיח כ"כ ויש כאן צירוף סי' טובא. משא"כ בנ"ד ליכא רק סי"ב בכליו וסי"ב בגופו והוכחה דנמצא לא רחוק מהפליט ומהנהרג השני וכיון דנת' דאין זה הוכחה אפי' כסי"ב אין בנו כח להתירה. ואין לומר עוד דבק"ע סי' ר' משמע דהא דלא הקיל הב"י שם למעשה היינו משום שיש ע"א שראה את נפתלי יוצא עם שני יענציר כו' וניכר דאינו הנהרג שאמרו עליו הרוצחים שיצא עם יענציר א' כו' משמע דאי לאו ההכחשה ולא הי' כלל הסימן דיענציר וקטריגי היינו יכולים להתיר ע"י שם עירו ושיצא מסמינדרא והי' לו סימן בגופו ומעות הרבה. וא"כ אולי נדמה זה לנ"ד. אך באמת לא מוכח כלל שם להקל לולי סי' דיענציר כו' רק דהוה ס"ד מאחר שעדים שמעו מפיו שאמר יש לי חברותא טובא יענציר וקטריגי וגם קדל"פ שהלך עם יענציר. נפרש מה שראה העד שהלך עם שני יענציר שהא' לא הי' מבני לוי' שלו כו'. וא"כ לפי סי' זה נשאר זה הסי' וחזי לאצטרופי אבל בלעדו אין להקל ואפילו את"ל שהי' מקיל גם בלא זה הסימן היינו משום דבסימן שבגופו ומעות הרבה עולות במקום שמו לבד עכ"פ. וא"כ יש כאן שמו ושם עירו ואע"ג דליכא שם אביו. והרי יש מקילין בשמו ושם עירו לבד כשלא הוחזק איש אחר בעירו בשם זה שנתעלם מן העין. והתם ג"כ לא הוחזק בסופיאה שנעלם איש בסימן הנ"ל עם מעות הרבה. וסימן דגופו הוא סימן גלוי בפניו ושייך לומר עליו לא הוחזק כו'. ועוד דכאן נוסף ע"ז מה שידוע שזה הי' בסמינדרא (ועחמ"ח סקל"ח שאשתו ידעה שיצאה בעלה ע"ד לילך לפאס כו' ע"ש):

ועיין בתשובת ב"י בדיני גמל"ת סי' ה' הובא בקצרה בק"ע סי' קס"ז קס"ח קס"ט ק"ע וחסר בק"ע בסי' קס"ז שהעו"ג אמר שאחיו הרג יהודי ששמו אברהם (והיה ארוך ועל ראשו ש"ד תכלת ולבוש ערקשטין כ"ה בהשאלה וסתמא היה כן באברהם בעל העגונה דאל"כ פשיטא דאסורה) וכך היה שם בעל העגונה הנ"ל. וע"ש בב"י דקרוב לומר שיש כאן שם עירו ואע"פ שלא סמך ע"ז מ"מ עדיף זה עכ"פ מסי"ב בבגדיו וסי' גרוע דגופו דנ"ד דהתם היה שמו והוכחה דשם עירו (וארוך ועל ראשו תכלת כו' כנ"ל) ועוד הוכחה שידוע שנתלוה עם עו"ג הנ"ל בדרך ההולך לרחיים של רוח. וא"כ אם נאמר דאיש אחר הוא הנהרג נצטרך לומר שנזדמן שאברהם אחר נתלוה לעו"ג הנ"ל בדרך הנ"ל והוא הנהרג והיה בו ג"כ קצת סימנים גרועים הנ"ל ופסק הב"י כן להחמיר כמ"ש בק"ע סי' קע"א וא"כ בנ"ד נמי אף שאם נאמר שאין זה ישראל יוסף הנהרג נצטרך לומר שהנהר הביא למקום זה (שהיה ישראל יוסף ושנעלם משם) איש אחר שהיה לו סי"ב בבגדיו וסי"ג בגופו כמו ישראל יוסף הנעלם. הרי הרב"י חשש בזה. ומי כמוהו מורה. ולא הותרה האשה. וכעת אחר עשרים שנה מיום שכתבתי התשובה בשנת תקפ"ו היינו יום ד' י"א אלול שנת ת"ר וא"ו עברתי על תשובה זו בחפזי אמרתי כי לפמ"ש אות ט' ואות ט"ז אף ששדיתי נרגא בסי' דמנין ב' אנשים עכ"ז אין לדחותו לגמרי. וע"כ י"ל דמצטרף להנך סימנים הנז"ל סוף אות טו"ב וא"כ היה מקום להתיר אשה זו וצ"ע:

אך זאת ודאי נראה דהאשה גיטל שנשאת ע"פ ב"ד לא תצא כיון שעל בעלה נחום יש סימנים מובהקים ואין החשש רק משום על יבמה ישראל יוסף ליכא סי"מ. וא"כ הרי הב"ש ס"ק ע' כתב בשם רבינו ירוחם בשם הרמ"ה דאם נשאת בסימנים בינונים לא תצא אע"ג שנראה שאין כן דעת שאר פוסקים מ"מ גבי איסור יבמה לשוק דהוא איסור לאו אפשר שיש לסמוך ע"ז. ובפרט בנד"ז שיש כמה צירוף סימנים כנ"ל ודאי לסמוך דלא תצא: