יב

אמנם יש חולקים ע"ז שהרי רבינו ז"ל כ' בתשו' שלפ"ד הרא"ם בהרמב"ם סגי במקום הליכה או יציאה לחוד עם צירוף סי' מנין ונושאים גמלים. ומבואר שם מדבריו דמקום הליכה ונושאים גמלים הוי שני סי' גרועים ורק אעפ"כ מצטרפים אל סי' דמנין שהוא סי"ב. והרי א"כ איך המנין סי"ב כיון דליכא רק מקום הליכתם א"כ נשאר חששא דהחלפה שכ' הט"ז שגורעת כח הסי' שבמנין דאינו אלא במקום דלא שייך חשש זה כנ"ל אות יו"ד. ובסד"א ד"כ ע"ג יחס סברא זו להרא"ם ומהריב"ל ומהרח"ש דמנין עם מקום הליכה הוי סי' וכ"כ משמם בשו"ת צ"צ סי' מ"ב. והוסיף הצ"צ מדעתו דלשטתם ה"ה נמי אם אמר העו"ג המקום שעברו דרך שם אע"ג דלא הזכיר לא מקום יציאה ולא מקום הליכה דמ"ל מקום שהלכו משם מ"ל מקום שעברו דרך שם כו'. גם בשו"ת מ"ב סס"י ס"ג כ' דסמכינן אמנין בהעידו העדים שמצאום על מקום ההליכה לאיזה דרך שהיו רוצין לילך דהכי משמע מעובדא דכרכום ביתר עכ"ל. (וזה סותר למ"ש בסי' מ"ד דמנין הוי סי"מ לגמרי. מיהו בלאה"נ בסס"י מ"ד משמע בי' ג"כ דלא סמכינן אמנין לחוד וכבר העיר סתירה זו הסד"א שם). ולפ"ז עכצ"ל דס"ל דאפילו במקום שיש חששא דהחלפה ה"ל מנין סי"ב עכ"פ (וצ"ל הטעם דס"ל כתשו' הרא"ש דל"ח לשמא נתלוה עמו אחר) ועם צירוף מקום הליכה ס"ל להתיר. ולדבריהם היינו יכולים למצוא היתר בנ"ד ג"כ דהוי סי' מנין לשטתם וגם נמצאו בדרך שהיו רוצים לילך. שהרי נמצאו בהדניעפור שהלכו בו. וסגי לפי הבנת צ"צ בשטתם דסגי בצירוף הזכרת המקום שעברו דרך שם. מיהו בתשו' אחת על אודות עיגונא מק"ק חומעץ [לעיל סי' מ"ט] כתבתי דדברי הצ"צ לא ניתן להאמר גם לשטתם. דאל"כ בנפל לנהר ונמצא אח"כ שם איש אחד בסי"ב יהי' סגי דסי"ב הוי כמנין. ומה שנמצא בנהר ה"ל מקום שעבר דרך שם. וזה מבואר סותרו ממ"ש הרשב"א ושא"פ גבי מעשה דעסיא דבעינן סי"מ ברגלו. ואפילו המקילים במשאל"ס בסי"ב היינו משום דהוי דרבנן. אבל בדהוי חששא דאורייתא כגון בספינה שנשברה לית מאן דפליג דבעינן סי"מ ולא סגי בסי"ב אע"ג דקיל טובא מנדון דהצ"צ דהכא ידענו דאיתרע ביה מילתא עכ"פ. וגם נמצא בדרך מקום הנ"ל ואפ"ה ל"מ סי"ב כ"ש במי שנמצאו בהמקום שעברו דרך שם דלא מהני סי' דמנין שהוא רק סי"ב מאחר דלא ידענו דאיתרע ביה מלתא כלל. וסי' דמנין יש לפקפק עליו כנ"ל. א"ו גם הם לא אמרו רק בצירוף מקום הליכה. שהרי מקום הליכה עדיף טובא מהמקום שעברו דרך שם דכולל תרתי דבודאי עברו עכ"פ בדרך שהולך למקום הליכתם גם עוד זאת נודע לנו שמחוז חפצם היה לילך למקום פלוני. ומ"מ לדבריהם צ"ל דסימן דמנין אנשים שנהרגו עדיף מסי' מנין דגבי אבידה. מטעם שכתבתי לעיל אות ח'. אע"ג ביבמות פט"ו (דקט"ו ע"ב) מבואר בהדיא דשני ת"ח לא הוי סימן אלמא במנין אנשים ג"כ אינו סימן התם שאני דספינה טבעה עם הרבה אנשים א"כ אין שייך ששנים יהי' סימן. משא"כ בהרוגים ביבשה בענין שלא נשמע כלל מהרוגים אחרים אפ"ל דהמנין עדיף מסימן בינוני לכן מהני בצירוף עוד איזה סימנים. ובנד"ז אף שנמצאו בנהר כיון שנהרגו ולא נשמע הרוגים אחרים שפיר י"ל דהמנין הוה סי' חשוב. לפ"ד הרא"ם ומהריב"ל ומהרח"ש והמ"ב. ואע"ג דבעינן עוד צירוף סימנים ובנ"ד לא ידענו ששנים הנמצאים הרוגים היה מחוז חפצם לילך לקיוב אלא דאעפ"כ נראה דהסימנים שנמצאו בהרוגים הנ"ל מספיקים חסרון צירוף סי' זה דהא בהאחד נמצאו סי"מ וע"ז א"צ לדבר. וגם בהשני נמצאו סימן בשערותיו דאפשר דהוי כמקום הליכה דהוא ג"כ סי' גרוע גם נמצאו בו סי"ב בבגדיו כנ"ל. גם יש בו עוד סי' זה שנראה שנהרג יחד עם השני שנמצאו בו סי"מ. לפי משנת"ל אות ט' דנ"ד דמי לנמצאו על הפליט ואז ידענו שזה היה ישראל יוסף שהלך עם אחיו שהי' בו הסי"מ א"כ זה ג"כ הוא סימן מלבד סי' דמנין (כי יש ראיה שהן אותן שנים שהיו על הפליט וידוע שהשנים הם שני האחים ובהצטרף זה לסימן דמנין קרוב לומר דהוי סי' מובהק) עדיף מסי' דקולר או נושאים גמלים. וכן נזכר סי' זה בק"ע סי' ר"כ יעו"ש. וא"כ הרי יש בהר"י יוסף ג"כ ג' הוכחות שהוא זה מלבד הסימן דמנין ושנמצא במקום שעברו דרך שם. והן אלו. א' סי' שערותיו. ב' סי"ב בבגדיו. ג' שנהרג יחד עם האיש שידוע לנו שנתלוה עמו בדרך. וא"כ זה ממילא ודאי סי' דמקום הליכה. ואפילו גם סי' נושאי גמלים. ולזאת לפ"ד מהרא"ם ומהריב"ל ומהרח"ש שכ' כאאזמו"ר הגאון ז"ל משום דסגי בסי' מנין ומקום הליכה ונושאי גמלים. יש להתיר ג"כ בנ"ד אשת ישראל יוסף הנ"ל:

קיצור (הרא"ם ומהריב"ל ומהרח"ש קיימא בחדא שיטתא דסגי במנין אנשים עם מקום הליכה ונושאים גמלים וזה קרוב לדעת המ"ב. ולדבריהם ודאי יש להתיר בנד"ז):