יא

והנה לכאורה יש להקשות על הט"ז מעובדא דכרכום ביתר דמשמע שמתירין ע"י צירוף סי' המנין עם מקום הליכה ויציאה וסי' המנין הוא העיקר שהוא סי"ב. ומצרפין אליו סי' הליכה ויציאה עם שאינן מועילים כ"כ. וכמ"ש בתשו' מ"ב סס"י מ"ד מההוא דפרק בתרא דיבמות (דף קכ"ב ע"א) מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא ובא נכרי אחד ואמר חבל על קולר בני אדם שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהם. ופרש"י חבל הפסד ועג"נ הוא. קולר חבורה. אך בערוך ערך קלר רביעי. חברו עם מ"ש במשנה בגיטין פ' התקבל (דמ"ה סע"ב) היוצא בקולר בשלשלת המלך. תרגום ויתנהו בסוגר ביחזקאל י"ט ויהבוהו בקולרין. ובמשנה ר"פ י"ב דכלים הקולר טמאה פי' הרע"ו קולר שנותנים בצוואר האסירים והוא סוגר. תרגום ויתנהו בסוגר. ובפרק במה מדליקין (דל"ב ע"א) חש בראשו דומה כמי שנתנוהו בקולר. ובפ"ק דסנהדרין (ד"ז). עשרה שיושבים בדין קולר תלוי בצואר כולם זהו משמע כפי' הרע"ו ר"פ י"ב דמס' כלים הנ"ל וכך כתב הרמב"ם ס"פ י"ג דין כ"ו עשרה אנשים כאחד כו' והם אסורים בקולר או נושאים גמלים כו'. וע"ש במגיד שהעובד כוכבים אינן מכירין ואינו יודע שמותיהן. וכן בדין כ"ה יצא עובד כוכבים וישראל מעמנו. פי' המגיד שאין העובד כוכבים מזכיר שם היהודי כו'. וכן מבואר מתשו' הר"ן והריב"ש שהביא הכ"מ דהני שלשה עובדי דציידן ואנטוכיא וביתר מיירי שהעובד כוכבים אינו מזכיר שמותיהן. ולפיכך הצריך הרמב"ם ג"כ לומר וקברתיו. ואף שנחלקו עליו בענין וקברתיו דמעשה שהיה כך היה. מ"מ נראה שמסכימים עמו בזה שהעובד כוכבים לא היה מכיר ואינו מזכיר שמותיהן ככתוב בתשובת הר"ן סי' ג'. (וכ"ד ריא"ז בש"ג רק שמ"מ מפרש בענין אחר מהרמב"ם כמ"ש בסד"א די"ט) רק לפ"ז יש להקשות על הר"ן שבתשו' סי' ל"ג בא להוכיח שא"א לספק באחר אע"פ שלא הזכיר שמו סגי. והוכיח שם כן מהתוספתא אבל אמר אחד יצא מעיר פלוני מפשפשין באותה עיר כו' אמאי לא הביא מהנך ג' עובדי דציידן ואנטוכיא וביתר לפירושו שהעובד כוכבים לא הזכיר שמותיהן ולא היה מכירן ובאמת בשאלתות פ' תבא בעובדא דציידין פי' שהעו"ג הזכיר שמו וז"ל ת"ש דתניא אבא יודן איש ציידן אומר מעשה בישראל ועו"ג שהיו מהלכין בדרך ובחזירתו היה אומר חבל על איש פלוני יהודי שמת וקברתיו ובא מעשה לפני חכמים והשיאו את אשתו עכ"ל. ובודאי דפי' פלוני ר"ל שמו ושם עירו ולא כהסד"א שפי' דבשמו סגי דה"ל שתי הוכחות. וכתב בסד"א שמהר"ם אלשקר בתשו' סי' כ"ה כ' בשם ר"ח וא"ז דההיא של בני אדם ודששים בני אדם היה העו"ג מזכירם בשם ואומר פלוני ופלוני שאני מכירם בטוב מתו. וכ"כ רי"ו נכ"ג ח"ג אבל אם אומר אוי לפלוני שהיה הולך עמי בדרך כו' ומת בדרך וקברתיו עכ"ל דאע"ג שנזכר רק לפלוני הוא ע"ד מ"ש בגמרא טבע חסא דעל חסא הידוע להם קאמר כמ"ש בק"ע בשם מהרי"ט. וכ"מ מלשון פלוני ופלוני שאני מכירם בטוב דודאי על פלוני הידוע לנו אומר. והסד"א ד"ך ע"ד פי' דבשמו לבד סגי משום דאף על גב דקולר ה"ל כמו סי"ב לבד בהצטרף לזה שמו סגי דה"ל כההיא דר' ירמיה דלא חיישי' לדלמא אתרמי שמא כשמא כו' וכן בההיא דציידן תו ליכא למיחש לשנפרד ממנו האיש הראשון ושוב נתחבר עמו אחר ששמו כשם הראשון. ולפע"ד אין דבריו נכונים בדעת השאילתות ור"ח וא"ז ורי"ו דלא נחתו להכי כלל. ודין זה שלו ג"כ אין לו מקום כ"א לפ"ד הרמב"ם והמגיד והר"ן כנ"ל:

קיצור (פי' קולר להערוך ורמב"ם. מהרמב"ם והמגיד והר"ן נ' דאין מזכיר שמותיהם וריא"ז והר"ן מפרשים דאנו יודעים מי הוא. והרמב"ם לפ"ד מהריב"ל והרא"ם מצד צירוף סימנים מהני. והשאילתות ור"ח וא"ז ורי"ו מפרשים דהעו"ג מזכיר שמותיהם. והסד"א מפרש דבריהם דג"כ מצד צירוף הוכחות מהני ע"י שמו בלבד בלא ש"א ושם עירו ולפ"ד כוונתם שמפרשים שמו היטב עד שידוע על מי כוונתם דומיא דמאן איכא ביה חסא):

ולכאורה דברי הט"ז הם אומרים לשטת השאילתות ור"ח וסייעתם. אבל לשטת הרמב"ם וסייעתו שמצד צירוף סימנים נגעו בה משמע ודאי דהמנין הוי סימן חשוב אך יש לדחות דהנה ז"ל הרמב"ם ס"פ י"ג מה"ג דין כ"ו והסיח הגמל"ת ואמר שיו"ד אנשים שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני נושאים כך וכך מתו כו'. א"כ מבואר שמנין אנשים אלו הם היוצאים ממקום פלוני למקום פלוני. א"כ ליכא חששא דהט"ז שמא נחלף א' מהם בדרך דא"כ לא א"ש מ"ש שיו"ד אנשים שיצאו ממקום פלוני. דהרי הנחלף בדרך לא יצא ממקום פלוני והעו"ג אומר שאלו היו"ד יצאו כולם ממקום פלוני. ואין לחוש שמא גם אותו הנחלף יצא ממקום פלוני למקום פלוני רק שיצא בפ"ע ובאמצע הדרך נתחבר עמהם. דאפשר לומר דלשון שהלכו ממקום כו' היינו שמאותו מקום ממש הלכו אלו כולם ביחד. וליכא חששא דהחלפה. ועוד דעכצ"ל התם דמיירי שהעו"ג נתלוה עמהם ממקום פלוני דאל"כ מהיכן יודע שיצאו ממקום פלוני ושמא הולכים מעיר רחוקה יותר. דאין לומר ששמע מהם דאפשר לא סמכינן כלל ע"ז מה שאמרו להעו"ג שמא כיחדו לו כענין שאמרו ירחיב לו הדרך כו'. מיהו אפ"ל דלא חיישינן לחששות כאלו. ומ"מ בש"ג שלהי יבמות אי' להדיא דמיירי שהעו"ג יצא עמהם שז"ל וכן מעשה בששים בנ"א כו'. ומאחר שאין העו"ג מזכיר שמותיהם אלא שלבני עירם ידועים האנשים ההם שיצאו עמו כו' עכ"ל. ודבריו מבוארים דלאו מצד צירוף סי' נגעו בה. רק מנין סי' הוצרך דאל"כ שמא א' מהן חי וההיתר מפני שאנו יודעים מי הם האנשים שיצאו עם העו"ג ההוא והעו"ג אומר שהאנשים ההם שיצאו עמו מתו. אך בהרמב"ם א"א לומר כן דאל"כ למה הוצרך לנושאים גמלים. ומ"מ י"ל להרמב"ם ג"כ שהעו"ג יצא עמהם. לכן אמר שהלכו ממקום פלוני למקום פלוני. והא דכאן לא הזכיר שיצא העו"ג כמו שהזכיר דין כ"ה יצא עובד כוכבים וישראל מעמנו כו'. י"ל התם יצאו מעמנו ממש ומכירים ויודעים אנו מי הוא הישראל שיצא עמו כמ"ש המ"מ. משא"כ בהכ"ו לא יצא בפנינו ממש. ולא ראינו כלל מי הם הישראלים שיצאו עם עו"ג זה. רק שהעו"ג אומר שהיוצאים עמו הם עשרה בנ"א אסורים בקולר או נושאים גמלים והולכים ממקום פלוני למקום פלוני ואנחנו ידענו אח"כ שיש עשרה אנשים שיצאו כנ"ל. וסמכינן דהן הן. ולא חיישינן דאתרמי עוד יו"ד אנשים אחרים שיצאו ממקום פלוני כנ"ל. אבל להפרדה והחלפה ליכא למיחש כאן מאחר שהעו"ג יצא עמהם ומשמע שמעיד על היוצאים עמו ממקום פלוני ולשמא נחלף א' מהם באותה העיר אין לחוש עיין סדא"ר. מיהו א"צ לזה די"ל שאנחנו ידענו שיו"ד אנשים אלו יצאו מהעיר ממש. לפ"ז אין ראיה מכאן דהצירוף סי' מהני. דהכא איכא טעמא אחרינא. דהוחזק לנו שיו"ד אנשים הנ"ל שיצאו מכאן. ויו"ד אנשים אחרים לא הוחזק לנו שיצאו. וכמו שמתירין בשמו וש"א משום דלא הוחזק לנו עוד אחר שמו כשמו וש"א כש"א בעיר זה. וה"נ יו"ד אנשים נושאים גמלים הוי כשמו וש"א. ומאחר שבעיר זה לא הוחזק שיצאו אחרים יש להתירה. ואין לחלק דהתם אין החשש שמא יש בעיר זו ממש עוד אחד ששמו כן ונאבד ומדלא הוחזק ה"ל כמאן דהוחזק דליתא. אבל הכא איכא למיחש שמא יו"ד אנשים אחרים הלכו מעיר אחרת דרך מקום פלוני למקום פלוני ועליהם נתכוין העו"ג וא"כ אין ראיה כלל ממה דלא הוחזק כ[א]ן יו"ד אנשים באותה העיר דבאמת לאו מאותה העיר היו והנך דמאותה העיר איכא למיחש דאזלי לעלמא. אך י"ל דכוונת הרמב"ם ממקום פלוני ר"ל שהעו"ג אומר שמשם מקום יציאתם היינו ההתחלה (ועי' ק"ע בס"ס מכמ"א סי' ה' אות קי"ב ולדבריו צ"ל דה"נ מיירי שדנין על האנשים באותה העיר עצמה שמשם יצאו כו'. אך מדברי הרא"ש בחמ"ח ס"ק ל"ח מוכח דלא ס"ל כמכמ"א הנ"ל דאילו למכמ"א יש לחוש שבפאס הי' עוד מכלוף מאחר דאין דנין עלי' בפאס כו'. ועיין בק"ע סעי' רע"ג וד' ב"י בס"ק פ"ו צ"ע) וכ"כ בק"ע סעי' רע"ג בשם מהראנ"ח דהרמב"ם מיירי דליכא למיחש להחלפה. וא"כ מהראנ"ח והט"ז קיימא בחדא שיטתא:

קיצור (להרמב"ם ג"כ י"ל דמיירי בענין דליכא למיחש להפרדה והחלפה דומיא דאסורים בקולר. וכ"כ הראנ"ח הובא בק"ע סי' רע"ג אזי דוקא חשיב המנין סי"ב. ומהני ע"י צירוף סימנים. או י"ל מצד שהוחזקו יו"ד אנשים דאסורים בקולר שיצאו משם ולא הוחזקו יו"ד אחרים. ועיין שו"ת ח"צ סס"י קל"ד):