ט

ובנ"ד לא מיבעיא להרמב"ן דלא הוי הוכחה רק כשנמצאו המטבעות זעג"ז ולא זה אצל זה פשיטא דבנ"ד לא מהני. אלא אפי' להרא"ש לא מהני דדמי לפירות מפוזרין דלא שייך בהו סימן מנין. דדוקא בנמצאו זה אצל זה שייך סי' מנין לדידיה ולא בנ"ד וכ"כ להדיא בתשובת מ"ב סס"י ס"ג אכה"ג דלא שייך בזה סימן מנין הובאו דבריו בקצרה בק"ע סעי' שצ"ב ובגוף התשו' מבואר באריכות. וז"ל וא"כ בנ"ד שמצאו את היהודי ונער יש לסמוך נמי להתיר את האשה. מ"מ נראה דבנ"ד לאו סימן הוא כלל דלא סמכינן אמנין רק כשנראין וניכרין הדברים שבזמן אחד ובמקום אחד נהרגו שניהם. אבל בנ"ד מתוך עדות הב"ד ניכר שלא נמצאו הרוגים במקום אחד ולא בזמן ויום א' אלא רחוקים זמ"ז הרבה וא"כ יש לחוש שמא היום בא אחד מן המזרח ונהרג במקום זה. וזה בא מן המערב למחר ונהרג במקום אחר. וא"כ בנ"ד אין כאן סימן מנין כלל עכ"ל. ובנ"ד נמי לא נמצאו במקום אחד בנהר רק לא רחוקים כ"כ זמ"ז. אך מה שנראה לצדד הוא ע"פ המבואר בגב"ע שבשניהם היה ניכר שהם הרוגים ועל הפליט נמצא דם מהרוגים. א"כ מראין הדברים ששנים אלו הן הן השנים שהלכו על הפליט. מאחר דניכר שהם הרוגים ועל הפליט נמצא דם מהרוגים וידעו כל העיר ששני אנשים הלכו על הפליט ועכשיו אינן עליו ונמצאו שנים הרוגים. וכ"ש שנמצא סמוך לפליט צף ברעטלעך מצופים במעס. אשר זה שייך למלאכת השני אנשים הנ"ל שהיו מסענצניקעס ועושים העקלעך. וא"כ אפ"ל דה"ל כאילו נמצאו השנים הרוגים על הפליט ממש דאז ודאי הוי סי' מנין אפי' להרמב"ן דדמי לתכריך של שטרות (מיהו נשאר חששא דהט"ז הנ"ל אות ח' שמא נחלף כו' ול"ד לשטרות שא"א להן ליחלף מעצמן. אבל עכ"פ פלטינן מחששא השניה הנ"ל אות ח'). ולכאורה יש להביא ראיה דדמי לנמצאו על הפליט מהא דקיי"ל פא"מ מצא כלי ולפניו פירות דאם נמצאו קצת פירות בכלי וקצת חוץ לכלי בארץ חייב להכריז. ובנ"ד הוא ג"כ הדם שנמצא על הפליט ה"ל כקצת הפירות בכלי שזה ראיה ג"כ על מה שחוץ לכלי שנפל מן הכלי וה"נ דכוותיה י"ל שזהו ראיה ברורה שהשני הרוגים הן מאותן שהיו בפליט. ויש לדחות דהתם הוכחה זו שכ' עליה הרמב"ם מראין הדברים לא הוי רק כסי"ב. ובאבידה סגי בסי"ב. משא"כ בעדות אשה וכ"כ בתשובת הרב דקאניוב. אך יש להשיב ע"ז דאי איתא דזה הוי רק כסי"ב א"כ הרי על הכלי ג"כ ליכא רק סי"ב. וא"כ דיינו להחזיר הכלי עצמה ע"י סי"ב ולא הפירות דהא בהפירות ליכא הוכחה ברורה שהיו בכלי רק כעין הוכחה דסי"ב. וא"כ נגרע כח הסי"ב שבכלי על הפירות דהא אפי' אי הוה ברירא מילתא שהיו בכלי לא הוי רק כסי"ב כו'. וע"ד הנז"ל אות ח' להרמב"ן במטבעות זה אצל זה שנגרע כח הסימן במנין. אעכצ"ל דהוכחה זו עדיפא מסי"ב מיהו אין מוכרח דכיון דסי"ב מהני באבידה ה"ל כעדים הלכך מהני אפי' כה"ג ותדע דמהדרינן חמור בסי"ב דאוכף אע"ג דאיכא רק סי"ב אאוכף. וראיתי במרה"צ סעיף כ"ד ס"ק צ"ב שכ' ג"כ שי"ל דהוי כסי"ב. מיהו י"ל דנ"ד עדיף דהתם גבי פירות לא ידענו מעיקרא שהיה פירות אלו שנמצאו בארץ תחלה בכלי. אבל בנ"ד ידענו שהיה שני אנשים אהפליט. אך מ"מ לא ידענו שהיה על פליט זה דלא נזכר בגב"ע שהכירו הפליט בט"ע. ואיך שיהיה עכ"פ זאת נראה לומר דהך מראין הדברים הוי כמו סי"ב שיהיו בהפליט. ובממון כה"ג היה המנין חשיב סי"ב אע"ג דליכא הוכחה ודאית ממש. כנ"ל מדין כלי ולפניו פירות כו' דסי"ב דכלי מהני לפירות שבארץ כאילו יש עליהן ממש סי"ב דהיינו כאילו נמצאו בכלי ממש. וה"נ מהני הוכחה זו לשנעשה סי"ב מהמנין משום דה"ל כאילו נמצאו על הפליט ולא אמרינן דנגרע כח הסימן דמנין משום דליכא הוכחה ודאית כמו גבי פירות לא נגרע כח הסימן דהכלי לגבי הפירות. שוב ראיתי במרה"צ סס"ק צ"ב העלה דמקצתן תוך הכלי ומקצתן בארץ ה"ל ככולן תוך הכלי אפי' לענין איסור ערוה יעו"ש. וא"כ נ"ד ה"ל ג"כ כבנמצאו על הפליט מאחר דנמצא דם ע"ג הפליט ה"ל כמקצתן בהפליט. ותו דנ"ד עדיף דהכא ידענו שמתחלה היו כולם ע"ג הפליט וה"ל כאילו ידענו שהיה ב' פירות בכלי ואח"כ נמצא הכלי ופרי א' בתוכו והב' בארץ דעדיף טפי מדין מקצתן כו' הנ"ל דמיירי אפי' לא ידענו שמתחלה היו המקצת שבארץ תוך הכלי פעם אחת עכ"פ. ועי' ב"א סי' מ. ואין לומר דמנין לא הוי סי' רק בשלשה דז"א רק גבי מציאה משום דשטרי מכריז וטיבעא מכריז ומיעוט שטרי שנים וכן בטבעא. ועי' בשט"מ שם הפי'. וכ"ז לא שייך בנד"ז וכ"מ במ"ב סס"י ס"ג דשנים נמי הוי' סי' מנין. ובאו"ת סי' ס"ה ס"ק כ"ח משמע דמסתפק אם תרי הוי סי' מנין. ועי' בק"ע סעי' צ"ז משמע דהוי סי' ותו דבנ"ד נמי הוי כשלשה הן עם הפליט. והגם שלא נמצאו כ"כ סמוכין ממש והמ"ב כ' דכשאינן סמוכים לא שייך סי' במנין היינו בדליכא הוכחה אחריתי ובנמצאו ביבשה. משא"כ בנ"ד שנהרגו בנהר והדבר ידוע שהנהר מוליך זה לכאן וזה לכאן כו'. הלכך אין סתירה עכ"פ שלא נהרגו ביחד ממה שלא נמצאו זה אצל זה ממש. וכיון דמוכח מהגב"ע שנמצאו לא רחוקים כ"כ זה מזה ויש הוכחה אחריתי שהן הן מהפליט כנ"ל באריכות שפיר מצ"ל דמחזקינן שהן מהפליט. ול"ד למ"ש במה"צ שם בשם קצה"ח דבעינן סמוכים תוך ד' אמות דשא"ה דבאים להחזיק רק מצד הסמיכות משא"כ הכא דאיכא הוכחה אחריתי כנ"ל. והרי המ"ב כ' וז"ל כשנראין וניכרים הדברים כו' כנ"ל והכא ודאי נראה וניכר כן דודאי ידוע שהפליט הוא שהיה בו שני אנשים הנ"ל שהרי לא נמצא עליו דורש ומבקש כלל לפליט. והברעטלעך מצופים בנחושת קלל זהו ג"כ ראיה ברורה שהפליט הוא של שני אנשים הנ"ל. וכיון שנמצא עליו דם מהרוגים ונמצאו שני ההרוגים ערך ווייארסט ממנו מראין הדברין שהן השנים מפליט הנ"ל וכיון שההרוגים בדניעפור לא שכיחי כלל וכלל שפיר דמי להחזיק הסמיכות אפי' בריחוק ווייארסט דגבי כפר הסמוך ונראה לכרך ג"כ סמוך הוי מיל:

קיצור בנ"ד אף שנמצאו ערך מיל מהפליט וגם לא סמוכין זל"ז. כיון שאצל הפליט נמצאו ברעטליך מצופים נחשת קלל. וגם בלא"ה ידוע שהפליט הוא שלהם ונמצא עליו דם מהרוגים נראים וניכרים הדברים שהשנים הוא מהפליט ועדיף מפירות שקצתן בכלי וקצתן חוץ לכלי כו'. ועכ"פ ה"ל סי' מנין: