ו

אך יש להסתפק הואיל ואינו מצמצם לומר שהתפירה היה מקום פרטי בהקאלנער רק מייחד הקאלנער משאר מקומות הקופייקע. א"כ מאן לימא לן דבכה"ג חשיב מקום סי"ב די"ל דבעינן מקום פרטי ממש. דהא גרסינן בגיטין (דכ"ז) ודוקא בצד אות פלוני דה"ל סימן מובהק אבל נקב בעלמא לא מספקא ליה אי סימנים דאורייתא או דרבנן. משמע מכאן דנקב מצד עצמו (בלי שום מקום בפרט רק שנותן סי' שיש נקב בגט) חשיב ג"כ סי"ב. וכ"כ בחי' הר"ן פ' אלו מציאות (דכ"ח) דלמ"ד סימנים דאורייתא בנקב בעלמא סגי דהא אמר דה"ט דנקב בעלמא לא משום דמספקא ליה שמא סי' דרבנן. מכלל דאי ס"ל דסי' דאורייתא הוה מהני נקב בעלמא. וסתם בעלמא ודאי ר"ל בלי שום צמצום המקום. ואפ"ה למ"ד סי' דרבנן בעינן שיצמצם בצד אות פלוני שהוא צמצום פרטי. ואי אית' דמקום בלי צמצום פרטי ה"ל סי"ב. א"כ קשה לדברי האומרים דשני סי"ב מצטרפין. אמאי בעינן דוקא מצד אות פ' והיה מהני ג"כ בצד תיבה פלוני ואפשר אפי' בצד שטה פלוני דהא איכא שני סי"ב סי' הנקב מצד עצמו וסי' המקום. הן אמת אאזמו"ר הגאון ז"ל בתשובתו ד"ג ע"ד הביא מ"ש בשט"מ פא"מ (דכ"ח) בשם הרמ"ך שי"ל דאפי' קובע איזה מקום פרטי כגון נקב באמצע שטה פלוני כו' הוי סי"מ יעו"ש. וע"ש בשט"מ ד' הרמ"ך יש לעיין בהם דאם נאמר דמש"ש דנקב באמצע שטה הוי סי"מ ר"ל אסי"מ גמור א"כ מאי האי שכ' דחוט לבן או שחור לאו סי"מ הוא. הא חיורי וסומקי סי"ב נמי לא הוי. וכ"כ עוד שם דחיורי וסומקא לאו סי"מ נינהו וזה פלאי דהא סי' גרועים הם עכ"ל. לכאורה נראה לי דהרמ"ך פסק דסי"ב דאורייתא כהריטב"א שם וקורא לסי"ב סי"מ. ומש"ה א"צ בצד אות פלוני. עוי"ל דס"ל כהרא"ש דלהחזיר הגט להאשה סגי בסי"ב יעו"ש. ומ"ש סי"מ נתכוין לסי"ב שנק' ג"כ מובהקים בגמ' שם לגבי סי' גרועים. ומ"מ צ"ע אם אפשר לפרש כן בהרמ"ך דא"כ דאסי"ב נתכוין למה הצריך סיום מקום כאמצע שטה פלוני הא למ"ד סי' דאורייתא בנקב בעלמא סגי אלמא דנקב לחוד הוי סי"ב כנ"ל. וע"ש בתשו' אאזמו"ר הגאון ד"ד ע"ג ד"ה והא מוכח דבעיגונא י"ל דא"צ כ"כ צמצום כמו אות פלוני ממש:

קיצור. צמצום מקום התפירה בהקאלנער. ולא במקום פרטי בהקאלנער י"ל דחשיב סי"ב. וגבי נקב דבעינן בצד אות פלונית י"ל באמת עדיף משני סי"ב. ולמ"ד דשני סי"ב חשיבי סי"מ אפ"ל נקב מצד עצמו לבד אינו חשוב סי"ב. (אלא דשומא לא הוי סי"מ אפי' בצמצום גמור משום דמצויה בב"ג בא"מ ממש). ועי' מזה בתשו' הב"ח סי' פ"א ובב"ח החדשות סי' ס"ה. וצ"ע בתשו' מהר"מ מרוטנבורג סי' שע"א שכ' אבל ע"פ השומא שאשתו אומרת יש לסמוך עליה ולהתירה כי כמו שנאמנת לומר מת בעלה גם נאמנת על זה עכ"ל. ועכצ"ל דהיינו בצמצום: