ג

אך הנ"י שם כתב דלא חשדינן ליה במשקר ח"ו רק דאומר בדדמי בשם רבו יעו"ש. ולדבריו יש לחלק דדוקא בענין מורה הלכה ובא שייך לומר כן. משא"כ בנ"ד אין לחוש אלא שמא יעיד שקר בשם אביהם מאיר הבלן. ולשקר ל"ח. מיהו מפרש"י לא משמע כן. ועי' עוד בפרש"י (דצ"ח ע"א) הואיל ודבר חידוש הוא כו'. בקדושין (ד"ע ע"ב) פרש"י אינו נאמן כו'. ולכאורה נראה דלא נקרא דבר השייך לדידיה אא"כ נוגע לו בדבר שבממון כעובדא דבכורות (ל"ח ב') או בדבר שבגוף כגר שנשא אשת אחיו מאמו ביבמות (צ"ח) וכעמשא שנשא בת ישי. עי' תוס' ביבמות (ע"ז א'). משא"כ נ"ד אין כאן רק גנאי ובזיון י"ל דל"ח כ"כ שייך לדידיה. מיהו מעובדא דרב יהודה קדושין (ע' ב') דלא שייך לרב יהודה אם אותו איש יהיה עבד או לא רק משום שהקניטו לרב יהודה. מוכח קצת דכה"ג נמי חשיב שייך לדידיה. ואין לומר דדוקא בדבר חידוש הוא דאין שומעין לו. דפי' דבר חידוש אין ר"ל דבר תמוה רק הלכה חדשה שלא שמענוה מאחרים כמ"ש רש"י בבכורות שם. וא"כ כה"ג י"ל גבי עדות זה שלא שמענו עדות זה רק מהרב הנ"ל שהוא שמע מאביהם מאיר שכך היה הסימנים בבניו. ועי' בתשו' מהרי"ט חח"מ סי' פ' הביא בשם מהריב"ל לענין עדות דנק' נוגע אף אם אין כאן הנאת ממון רק גנאי והוא נחלק ע"ז. ומעובדא דקדושין הנ"ל מוכח כמהריב"ל. מיהו להנמ"י אין ראיה ועי' בש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ק ס"ו. אך יש לצדד להקל דבגמרא יבמות (דע"ז) מבואר דאפי' בדבר השייך לדידיה נאמן במילתא דעבידא לגלויי דבכה"ג ל"ח שישקר וכ"פ הט"ז בי"ד סס"י רמ"ב. ובנ"ד ג"כ חשיב מלדעל"ג שהרי מאיר קיים. ותו די"ל דמפני שיצא שגגה מתח"י שהתירו הזקוקה אין מוכרח כלל לומר דצריכים לדון לכתחלה גם על היתר שלהם ממיתת הבעל דאטו יצטרך לבדוק אחר כל הוראתם שהורו והרי ר"ט שטעה בדבר משנה בבכורות (פ"ד) ח"ו שהיה צריך בדיקה ובכמה מקומות מצינו בגמרא שאמר אמורא לאו אדעתאי. ול"ד לטבח שיצא טריפה מתח"י דמעבירין אותו דהתם דיינינן ליה כמזיד משום הנאת ממון משא"כ בנד"ז ואפי' אם נחוש שב"ד קיבלו שכר עבור התרת עיגונא כנהוג עכשיו. עכ"ז אפי' גבי טבח כתבו הפוסקים דבמוחזק לי"ש דיינינן ליה כשוגג אפי' יש הנאת ממון. ומסתמא רב הממונה בעיר ודאי י"ש הוא וח"ו לחושדו במזיד: