א

סימן סו

מעשה היה בקיץ תקפ"ב שנסעו עניים מכאן מדינת רוסיא לבן להתיישב באדעס על הסטעפעס. נסע איש א' הנק' מאיר הבלן משקלאב שמו. עם אשתו ועם שני בניו הגדול נק' ישראל יוסף והקטן נחום. ולהם נשים שם אשת הגדול נק' פראדעל ואשת הקטן נק' גיטל. ועשה מביתו פליט וכנס עליו כל הונו ורכושו וכב"ב ונסע עליו על הדניעפור ובעבור שראה שמתאחרים מאד בנסיעת המים על הפליט הנ"ל. שכר באיידיק בשבילו ונטל עמו אשתו ושתי כלותיו פראדעל וגיטל הנ"ל. ואת שני בניו הנ"ל הניח על הפליט ויביאו אותו לקיוב. ויהי בבוא מאיר הנ"ל לקיוב עם אשתו ושתי כלותיו הנ"ל ובניו לא באו. ובאה הבשורה לקיוב איך שנהרגו שני בניו בדרך נהר דניעפור הנ"ל למעלה מעט מרהאטשוב. ובא מאיר הנ"ל לפני ב"ד דק"ק קיוב וסיפר להם בשורה הנ"ל. ובא להגיד להם סימני בניו בכדי להתיר שתי כלותיו שהיו עמו בקיוב מכבלי העיגון. ואמר שעל בנו הקטן יש על שני רגליו רושם וצלקת מראה שחור וסיבת התהוות זה הוא לאשר שעסק א"ע במלאכת מיסענצניק ונפלו גחלים מלובבות על רגליו בתוך בתי הרגלים ומזה נתהוו. עוד הגיד שאר סימנים כאשר מבואר בגב"ע (ר"ל כאשר אח"כ העיד העד שקבר את השני הרוגים הנ"ל ברהאטשוב כדלמטה) ועל בנו הגדול ישראל יוסף אמר שלא הי' עליו סי"מ בגופו רק בכליו ובשערותיו ג"כ אות באות כאשר מבואר בגב"ע. אח"ז כשמונה חדשים בא לקיוב א' מראהטשוב ושמו נתן במ' חיים שו"ב והעיד נידון מציאות שני הרוגים הנ"ל שיש בא' סימנים על רגליו כנ"ל ובשני סימני שערות ובגדים מכוונים למ"ש מ' מאיר בלן הנ"ל שניכר מזה שההרוגי' הם שני בניו הנ"ל. כ"ז כתבו ב"ד דקיוב. והתירו ב"ד דקיוב היינו הרב מ' יעקב במ' חיים מ"ץ דפאדל ותרי דעימי' את גיטל אשת נחום בן מאיר להנשא לשוק מחמת סי"מ הנ"ל שעל רגליו שהיו על השינד ביין על שני רגליו. אך שגו ברואה כיון שעל ישראל יוסף לא נמצאו סימנים. א"כ גיטל זקוקה ליבם ישראל יוסף הנ"ל. כי נחום לא הניח זרע אחריו ועכ"פ גיטל נישאת לשוק על פיהם. אח"ז באת פראדעל אשת ישראל יוסף הנ"ל (כי בינתיים נסעה למאהילוב) לקיוב וצעקה ככרוכי' מדוע התירו גיסתה ואותה אסרו. ושלחו אותה להרה"ג דסמילע עם הגב"ע מהגדת מ' נתן הנ"ל נידון קבורת השני הרוגים וסימני' שלהם ונשרף גב"ע הנ"ל אצלו. וגבה ב"ד דקיוב הנ"ל שנית גב"ע מן מ' נתן הנ"ל שהוא עודו בקיוב. ובב"ד גובי עדות שני' יש הרב מ' בצלאל שכותב וחותם שהוא לא הי' ממתירי גיטל הנ"ל ולא ידע מזה ומבואר מהב"ד הנ"ל שהגדתו השני' שוה להגדתו הראשונה וכן משמע ממכתב הגאון דסמילע שהרי ראה שני הגב"ע שמתחלה ראה גב"ע הראשון ולא פסק עליו דבר מפני שנשרף. אח"כ שלחו לו גב"ע השני וכ' עליו לצדד להתירה. מכלל שלא היו סותרים זא"ז:

וז"ל הגב"ע שהוגבה בקיוב כו' תמוז תקפ"ה מפי מ' נתן הנ"ל. במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא הרבני מו' נתן במוה' חיים שו"ב מק' רהאטשוב והעיד לפנינו ב"ד של שלשה בתורת עדות באליונ"ע בזה הלשון ממש. בזמן הקיץ דשנת תקפ"ב אז עש איז גיווען דיא פקידה פון דיא שטעפווקעס איז גיקומען צו אונז קיין ראטשוב איש א' מאיר הבלן משקלאב שמו. וסיפר בשם מאורעותיו ותלאותיו שעברו עליו מדי עברו על נהר דניעפור וסיפר איך שעשה מביתו פליט וכנס עליו כל הונו ורכושו וכב"ב ואמר שדעתו למכור הפליט שלו בקיוב ובעבור שראה שמתאחרים מאד בנסיעת המים שכר בשבילו באיידיק ונטל עמו אשתו ושתי כלותיו נשי בניו האחת שמה פראדעל אשת בנו ישראל יוסף הגדול והשנית שמה גיטל אשת בנו נחום הקטן ואמר שעשה זאת מפני שהביידיק הולך במהירות מן פליט ואת שני בניו הניח על הפליט למען אשר יביאו אותו לקיוב ואף הניח להם מכתב ומסר לא' מאנשי שלומינו בכדי למסור להם בבואם לרהאטשוב וסיפר שהם בעלי מלאכות עושים מלאכת מיסאנציק ואף עושים העקליך. אחר משך שבוע מעת נסיעת אביהם מאיר הנ"ל מרהאטשוב באו שני בניו עם הפליט סמוך לרהאטשוב וקבלו האגרת כ"י אביהם ומכרו במחנינו העקליך וקנו דראט למלאכתם ואף לחם למאכלם והלכו להם על מקומם אחר שני ימים או שלשה ימים מעת היותם ברהאטשוב נסע איש א' מפינסק עם ביידיק און האט גיפונען אהרוג על הנחל חציו ברקק וחציו על היבשה. וראה שהוא יהודי ויעמוד אצלו עד שראה שנסע עוד איש אחד מראהטשוב. וזעק אליו והביאו ההרוג לרהאטשוב. ואני העד המעיד עסקתי בקבורתו ועיינתי בסימניו כדי להעיד עליו. וראיתי שעל שתי רגליו היה רושם וצלקת. מראה שחור על השינד ביין. שערות ראשו שחורים והיה קטן רך בשנים. והסימנים שעל ישראל יוסף מבואר לקמן בתוך התשובה ס"ה:

והנה לפי הנראה הסימנים רושם וצלקת שעל שני רגליו של מוה' נחום הם סימנים מובהקים כי מוה' נתן פרט וצמצם המקום לומר שהם על השינד ביין. ואף שבדברי אביהם מאיר הנ"ל לא נזכר בפירוש שאמר תחלה שהרושם שברגלו בנו הנ"ל הוא על השינד ביין. מ"מ י"ל שקיצרו הב"ד בהגדת מאיר הנ"ל שלפי האמת אמר שהם על השינד ביין. שהרי אח"כ כתב הר"ר בצלאל הנ"ל בשם ר' יעקב שהעד נתן הנ"ל העיד לפניהם בת"ע באליונ"ע שוה בשוה אות באות למה שאמר אביהם של המתים. לאשר שעל שתי רגליו של בנו נחום בעל האשה מרת גיטל הנ"ל היה רושם וצלקת על השינד ביין עכ"ל. משמע שכך אמר אביהם להדיא וכיון שפרט וצמצם המקום ה"ל שני סימנים. ותו דדל מהכא צמצום המקום. הרי הרושם מצד עצמו סי"ב הוי לכ"ע ושני רושמים על שני רגליו הרי מצטרפין להיות סי"מ לדעת גדולי אחרונים מיהו אאזמו"ר הגאון כתב בתשובה דשני סי"ב משם א' כגון שני רושמים ושני צלקתת אינן מצטרפין. מיהו הכא נראה דצמצם המקום ועוד שכיוון ג"כ מראה הרושם שהיה שחור אך המראה הוא מסי' העשויה להשתנות אחר מיתה. גם כיוון עוד סימני שערות. אך יש לעיין כיון שאנחנו לא שמענו הסימנים הנ"ל ממאיר אביהם רק ב"ד ממקום פלוני העידו משמו והואיל ויצא מהם תקלה גדולה שהתירו זקוקה ליבם לשוק ולא שמו לבם ע"ז כלל. יש לעיין אם נאמנים הם להעיד משמו של מאיר הנ"ל. שמא ה"ל נוגעין בעדותן בהגדתן נידון סימני ההרוג נחום כיון שהתירו אשתו לשוק מש"ה הא דאמרי שאביהם הגיד כן ממש הם נוגעין בעדותן ואע"פ דפשיטא דבכל ב"ד לא חיישי' להכי מ"מ שאני ב"ד זה דאתרעי בתקלה שיצא מידם שמא אביהם מאיר הנ"ל לא כיוון כלל הסי"מ כמו שהגיד נתן אלא שב"ד אומרים כן משמו כדי ליפות עצמן: