יא

והנה לכל הטורח הזה הוצרכנו באם שאשת הנטבע אינה מעידה כלל על הכרת בעלה כגון אם לא ראתה אותו כלל. אבל אם היא ג"כ הכירה אותו ודאי אין כאן בית מיחוש. די"ל שהיא בעצמה נאמנת דאע"ג דמים כמלחמה דמו ותנן שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת היינו כשמעידה על המיתה וחיישינן דאמרי בדדמי כמ"ש בגמ' זימנין דמחיא לי' בגירא או ברמחא וסברה דמת וזימנין דעבדו לי' סמתרא וחיי אבל הכא שאין ספק שזה מת וקברו מוכיח עליו רק על ההכרה אנו דנין ואם היא הכירתו יפה לא מצינו שיחשדו אותה לבדדמי על הכרה. דהא כ' התוס' רפט"ו דיבמות ד"ה זימנין וז"ל והיא יראה לעמוד עד שימות כו' אבל לקמן גבי נפלו עלינו ליסטים נאמנת לומר נהרג שעומדת שם עד שימות ולא אמרה בדדמי עכ"ל וא"כ ס"ל דהיכא דליכא יראה לא אמרי בדדמי. וא"כ הכא דאין שייך שום יראה כלל א"כ אם אומרת שהכירתו יפה לא חיישינן כלל לבדדמי. והיא לבדה נאמנת. ואפילו לדברי ריא"ז בש"ג דס"ל דגם על ההכרה אינה נאמנת וחיישינן לבדדמי עיין שם רפט"ו. מ"מ בנדון זה שיש עדים בלעדה על ההכרה. רק שאנו דנין עליהם מפני שהיא הכחישתם בדבר הסימנים. א"כ הפה שאסר הוא הפה שהתיר. דכיון שהיא מסייע אותם בההכרה יש להקל לסמוך עליהם עכ"פ להתירה. וכמו באחד אומר מנה ואחד אומר מאתים דכיון שהמכחישו במנה הב' הוא עצמו מסייעו במנה הא' מקבלין מהן מה שהושוו שניהם. וה"נ י"ל כן בנ"ד. ואע"ג דלעיל כתבנו דדוקא בהכחשת העדים אמרינן כן משא"כ כשהתובע אומר מנה והעדים מאתים. מ"מ הכא אפילו לדברי ריא"ז אין לדמותה להתובע דהתם דוקא אמרינן כן שהתובע אין לו שום נאמנות על המנה כלל משא"כ הכא שמדינא נאמנת כשני עדים ואינה חשודה לשקר רק לבדדמי. י"ל דלא חיישינן כן הכא דאין לחושדם במשקרים כיון שהיא מסייע להם ואינה חשודה לשקר כשני עדים. כ"ש דלהתוס' י"ל שנאמנת לגמרי כנ"ל:

וכן אפילו אם אשת הנטבע לא ראתה את הנטבע כלל אבל הח"ק מעידים שהכירוהו בטב"ע ג"כ יש לצדד להקל בפשיטות דאע"ג שהם ראו אותו לאחר דאשתהי בהעלותו מן הנהר. וא"כ אין מועיל כלום הכרתם. אבל מ"מ מהני ע"ז הכרתם שלא נפקפק עוד בעדות ר' שמאי ודעימי' המעידים על הטב"ע דלאלתר רק שאנו חוששי' מלהאמין לעדותם כיון שהוכחשו מעדי הח"ק ע"ד הסימני'. ע"ז י"ל דכיון שהח"ק המכחישי' אותם על הסימני' הם עצמן מסייעי' להם ע"ד הטב"ע אין לפקפק עוד ויש לסמוך על הכרת הטב"ע של ר' שמאי ודעימיה. וה"ל כעין אחד אומר מנה ואחד אומר מאתים דמקבלין עדותן אמנה אע"פ דממ"נ א' שקרן עמש"ל בשם השט"מ כיון דמוכח דעדות המנה ודאי אמת. וה"נ עדות הח"ק על הטב"ע גילוייא מילתא הוי שאין לפקפק כלום בהכרת הטב"ע שהכירו ר' שמאי ודעימי'. ועוד דבתשו' הריב"ש סי' שע"ז יש סברא גדולה דבאם שאין ג"י מטביעתו מעידין עליו אע"ג דאשתהי כמה שעות כשהעלוהו מהנהר ואע"ג דלא סמך ע"ז להקל ע"ש. מ"מ בנד"ז דלא סמכינן ע"ז כלל כ"א לעשות מזה גילוייא מילתא שלא לפקפק בעדות ר' שמאי ודעימי' שראהו לאלתר ממש ודאי יש לסמוך ע"ז. ואע"ג באחד אומר מנה וא' אומר מאתים כ' הפוסקים דאם התובע אומר מנה בטלה עדותן והכא אם האשה מכחשת את ר' שמאי בהסי' ועל הטב"ע אינה מעידה י"ל דה"ל כתובע אומר מנה. אך בסמ"ע רסי' ל"א מבואר דזהו דוקא בכת א'. אבל בשתי כיתי עדים אפילו התובע אומר מנה גובה מנה והכא כשני כיתי עדים דמי אם משום דע"א נאמן בזה להעיד לה שמת בעלה וה"ל ע"א בזה כשני עדים בעלמא. אם משום דבאמת יש כאן שני עדים בכל כת. וכיון דלכל כת מהן אמת עכ"פ שבעלה הוא הנטבע אפילו אומרת כד' אחד מהן בהסימני' שריא לעלמא. אלא דמ"מ לא דמי ממש לדינו דהסמ"ע. דהכא על עידי הח"ק א"א לסמוך להקל כיון שראו אותו לאחר דאשתהי ועכצ"ל עיקר הסמיכה על ר' שמאי ודעימי' שראהו לאלתר והרי היא מכחשת אותם מה מהני מה שיש לה כת א' כדברי' הן עידי הח"ק כיון שעל עדותם א"א לסמוך ולהתיר. אך הכא אין להחמיר כיון דבלא"ה יש לצדד שהעדים ר' שמאי ודעימי' נאמנים לומר טעינו כו' ועוד כמה סברות שנת' למעלה:

ובנידון חששא דבדדמי כיון שראו הטביעה אף שראו אותו לאלתר נ' דודאי אין לחוש בנד"ז כלל שהוכר ע"י אנשים רבים לכן אין להאריך בזה. ובנידון שהבטיחה שכר לעידי הח"ק הנה ההבטחה היה מסתמא בלי תנאי אם יועיל וכו' אז להמ"ב סי' צ"ח ליכא חשש נוגע רק חששא דנוטל שכר להעיד וע"ז מהני חזרת ממון ובספר בית מאיר רסי' י"ז הערה דא"כ מ"ש מפסולי עדות דרבנן דכשרים לעדות אשה. לכן הי' אפשר לצדד להקל אם עדיין אין כאן נטילת שכר רק הבטחה בעלמא. ואולם הבית מאיר טען עוד וז"ל אמנם אופן המ"ב הנ"ל לע"ד נוגע נמי הוי דהא יש לחושדו דאינו יודע שום דבר ומעיד כדי ליטול שכר כו' ע"ש. וכ"כ הג"פ סי' ק"כ סק"ט. ומ"מ אם יבטלו העדי' הפסיקה ויעידו מחדש ודאי יש להקל. ולכן באותן העדים שצריכים אנו לעדותן בהתירה של זו צריך לבטל הפסיקת שכר ושיעידו מחדש. ואפשר רק העדים שהעידו על הסי' קודם שראהו להם הבטיחה שכר אבל הח"ק והעדים שראו המת והכירוהו לא נטלו שכר. וא"כ עדותן מצטרפת לעדות ר' שמאי ודעימי' כנ"ל. וגם כבר נת' דאם אשת הנטבע העידה בעצמה אטב"ע בטוב שאז סגי בעדות ר' שמאי ודעימי' לבד. ובנידון החליצה ודאי שפיר קאמר מר דחליצתה כשרה: