ט

מיהו כ"ז לדעת הרשב"א והריב"ש הנ"ל. אבל לפ"ד הר"ן בתשו' סי' ע"ז דס"ל דטעות הנ"ל מקל"ד לק"ד ה"ל טעות המצוי ולא נפסל השטר חליצה א"כ י"ל כמ"כ בטעות דנד"ז דה"ל כטעות דדיוטות נאמנים העדים לומר טעינו והא דבד"נ לא תלינן בטעות בדיוטות י"ל דס"ל כפרש"י דפסחים הנ"ל מיהו בחידושיו לא משמע כן אלא כהתוס' וצ"ל דס"ל דוקא בד"נ בעי' שיהי' הטעות מצוי כ"כ עד דרובא כו' ולא בד"מ. מיהו ק' מנ"ל זה וצ"ל מדיוטות וא"כ לפי' הרמב"ם וטור הנ"ל אין ראיה לזה. עוד י"ל דהר"ן ג"כ לא הקיל כן רק לתלות טעות בשטר משום דבזה יש מקילין יותר. עיין לעיל אות ו' באופן הא' שבפי' הירושלמי וכו' משום שי"ל ע"ז לא חתמנו. ולא העידו ע"ז כלל. אבל במה שהעידו בפיהם אפשר ס"ל ג"כ דאין נאמנים לומר טעינו אא"כ הטעות מצוי ע"ד שיפורא דירחא כו'. ובתשו' הר"ן ססי' ל"ד משמע להקל בכה"ג דנד"ז שיוכלו לחזור ולומר טעינו ע"ש דמבואר דאינו מחלק בין עדות שבשטר לעדות שבע"פ. וכן כל גדולי צרפת שבתשו' הרשב"א שם משמע ס"ל דלא נפסלו העדים כלל רק הרשב"א לבדו פסל השטר משום שהעדים נעשו פסולים כ"כ שם רסי' ד' וסי' ח' ד"ה ועוד קיי"ל. וכל יסודו מדברי התוס' פא"נ (דע"ב) בקושייתם אבל קשה ההיא דשט"ח המוקדמים היאך העדים כשרים כו' ע"ש ולא ידעתי בנדון שלו שיש טוב טעם לתלות בטעות מן נ"ח על נ"ז מטעם שהיו מורגלים לכתוב נ"ז כו' ה"ז טעם חזק כמו גבי טל ומטר תוך שלשים יום אם מסופק אם אמר מחזיקין שאמר כמו שהיה מורגל כמבואר בטור א"ח סי' קי"ד ובב"י שם שהוא מבואר כן בירושלמי וה"נ דכוותה. וא"כ אטו גרע זה מקוברי המת ביו"ט ראשון דלא נפסלו לעדות משום דתלינן שטעו בדין וסברי דמצוה קא עבדי פ"ג דסנהדרין (דכ"ו סע"ב) וע"ש ובתשו' הריב"ש סי' שי"א הביאה הב"י בח"מ סי' ל"ד ומיהו ההוא דהנהו קבוראי פז"ב אין נראה שרוב העולם יטעו בזה אלא כיון שאפשר לתלות תולין כו' ושכ"כ הרמב"ם יעו"ש וגם מצינו ענין אחריות טעות סופר הוא סמכו לתלות בעצמינו שבודאי הי' זה טעות וגם אם תלינן דאיחרוהו וכתבוהו אף שבלי תירוץ זה יש כאן הזמה מתרצים אנו מעצמינו דאיחרוהו. איך לא נתרץ בטעות הנ"ל שטעו מן נ"ח על נ"ז וזהו טעם הירושלמי לפי' הרז"ה והר"ש פב"ת דשביעית גבי שטר מוקדם שהעדים עצמם נאמנים לומר שהוא מוקדם אף שכת"י יוצא ממק"א ונאמנים לומר ע"ז לא חתמנו ר"ל שלא דקדקו בהזמן ואף שאין להם אמתלא כמו מן נ"ח על נ"ז הנ"ל וכ"ש שלא נפסלו העדים עי"ז וכמש"ל ס"ו. והרשב"א בתשו' הקשה לנפשי' בסי' ח' וז"ל וא"ת כיון דמוקדמין ממש פסולין לגמרי משום דהעדות רשעים הן א"כ מאי מקשה הש"ס פא"נ (דע"ב א') מוקדמין אמאי פסולין נהי דלא גבי מזמן ראשון ליגבי מזמן שני יתרץ בפשיטות דמיירי במוקדמין כפשוטו ומשום שהעדים פסולין. ותירוצו דוחק גדול ע"ש. אבל לדברי הרז"ה ורבינו שמשון אתי שפיר דאף שמיירי במוקדם ממש לא נפסלו העדים. ובשט"מ בב"מ פרק א"נ שם הסכים ג"כ דמיירי הירושלמי אף בשכת"י יוצא ממקום אחר אלא דפי' דמיירי בדבר שאפשר לתלות שהעדים יטעו בו. ונראה מדבריו שאין ר"ל שהוא טעות דרובא דעלמא יטעו בהכי אלא שאפשר לתלות בטעות ודוגמת מ"ש הריב"ש על טעות דהנהו קבוראי כו' כנ"ל וכתב שכ"ד הרז"ה והעיטור ורב האי גאון והרמ"ך וכ"נ דעת הר"ן בתשו' סי' ע"ז בטעות מן מאה ושלשים וארבעה על מאה וארבעה דחשוב אצלו טעות שהם עשויין לטעות ובודאי אין נראה שרוב העולם יטעו בזה כשיפורא דירחא רק שאפשר לתלות בטעות. לכן פשוט ליה שלא נעשו פסולין עי"ז. ונדון דשו"ת הרשב"א הנ"ל עדיף שהרי היה שם אמתלא נכונה כנ"ל וגם העד הי' מוחזק בחסידות טובא. ומ"ש שאינו מציל על השני הנה בכה"ג שגם על עדים פשוטים יש לומר דתלינן בטעות אזי סברא הוא שזה המוחזק בחסידות יעיד גם על חבירו כמו שמצינו כן בגמ' פ"ק דגיטין (דף יו"ד ע"ב) אי לאו דכותי חבר הוא וע"ש בתוספות מה שהקשו דא"כ השטר מתקיים ע"י עד אחד וכ' וי"ל דאין לחוש כו' וה"נ י"ל כאן:

ונמצינו למדים מכל הנ"ל לנד"ז דהעדים שהעידו בטולפון ור' שמאי העיד בזלאטאפאלי' שהכירוהו בטב"ע ושני שיניים התחתונים לא היו לו. אם הוכחשו על סימני השינים מהאשה והח"ק. והאשה ודאי יכולה לפסול עדות שהם לזכותה. וא"כ אם האשה אינה מעידה שהטב"ע אמת דהיינו דחזיתי' ג"כ לאלתר והכירה שזהו בעלה. וכגון שלא ראתה אותו כלל. והח"ק לכאורה ג"כ אין מעידין ע"ז רק על הסי' כי בגב"ע לא נז' עדותם כלל על הטב"ע. וגם אם הח"ק מעידין היה אחר דאשתהי טובא. וא"כ אם באנו להמשיך ההיתר רק מטב"ע של ר' שמאי ודעימי' ע"ז י"ל דלהרשב"א ולהריב"ש אין עושין מעשה להתיר ע"פ עדותן של אלו העדים כלל כיון שהוכחשו מפי האשה בהסימנים שוב אין מאמינים להם גם על הטב"ע. דלהרשב"א והריב"ש אין תולין כה"ג בטעות אא"כ אותו המכחישו מסייעו על גוף העדות כנ"ל הא לאו הכי לא תלינן בטעות כ"א בעדות שקר. וכמו שאם הוכחשו בזמן נפסלו לגוף העדות כמו כן כשהוכחשו בהסימנים דהוי גוף העדות ג"כ ועיין לעיל אות ב' דמוכח מסוגיא דשבועות (מ"ח) דאפילו ע"י שקר בבדיקות דלא דייקי בהו נפסלו לעדות וכ"ש ע"י שקר בגוף העדות. ואף אם האנשים גברא רבא ויראי שמים ודעתינו נוטה שודאי לא שיקרו כלל אך כבר כ' הרשב"א שאין כ"ז מציל וכו' והיינו משום דדין התורה בכה"ג לחוש לשקר כיון שאירע שגיאה בדברי העד תו אין זה עדות. וכמו דנוגע אינו נאמן אף אם הוא איש כשר דברור לנו שאינו משקר מ"מ מדת חכמים הוא כן. ומה שחזרו והעידו בבלאזור וסמילע בשינוי ממה שהעיד ר"ש בפניכם ובטולפון אינו כלום דכיון שהגיד כו'. ומה שאומר ר' שמואל שהסופר טעה בטולפון הנה כיון שהסופר אינו אומר שטעה לא מחזקינן ליה בטעותא עיין קצה"ח סי' מ"ג סק"ג. ועוד דה"ל חד לגבי תלתא הב"ד דטולפון מקבלי עדות ואיך יהיה נאמן להכחישם או לומר עליהם טועים אתם ור' ליב הוא דודו וה"ל כחד וגם ר"ל לא אמר שהסופר טעה ועי' תשב"ץ ח"א סי' א' דס"ל דב"ד נאמנין יותר אפילו משני עדים. ע"כ אם ב"ד דטולפון מעידים בגב"ע כמו שנכתב בהגב"ע תו אין דבריהם של ר"ש ודודו ר"ל האחרונים כלום. מיהו כ"ז אם גם האשה מכחשת אותם על הסימנים או שידוע כן מכל העולם המכירים את בעלה אבל אם אין כן רק שהח"ק לבד מכחישים אותם ע"ז. א"כ כיון דתרי ותרי נינהו לכן אם לא היו חוזרים ומעידי' כן לא היה נפסל עדותם על הטב"ע כדאמרינן פחז"ה (דף ל"א ע"ב). במאי דאתכחוש אתכחוש במאי דלא אתכחוש לא אתכחוש. ונאמנין על עדות דאבהתי' אע"ג שהוכחשו על עדות החזקה. וה"נ נאמנים על עדות הטב"ע אף שהוכחשו על עדות הסי'. משא"כ כשהאשה מכחישתן ל"ל הכי דהיא נאמנת לפוסלן לגבי דבר שהוא זכותה. וכ"ז לדעת הרשב"א והריב"ש. אבל לדעת הרבה פוסקים כל שאפשר לתלות שטעו בזה לא נפסלו העדים עי"ז כנ"ל ותלינן בטעות אף שלא הגיע לטעות דשיפורא דירחא ודומיא דאמרינן חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו כנ"ל. וא"כ גם בנד"ז לא פסלינן העדים אף אם האשה מכחישתן לומר שהיו בשורה עליונה תלינן דטעו ועדותן על הטב"ע כשר ואף אם נדון זה לספק מחמת פלוגתא דרבוותא הנה בעדות אשה יש לסמוך על המקילים דהא גם פסולי עדות דרבנן נאמנין ועד מפי עד נאמן וגמל"ת נאמן ע"כ אין להחמיר כ"כ כהרשב"א והריב"ש: