ח

גם יש להעיר על ההיתר שכתבנו שר' שמאי ודעימיה נאמנים לומר טעינו כי הטעות הוא בדבר שמצויים העדים לטעות בו וה"ל כמו שנאמנים לומר טעינו בשיפורא דירחא כו'. דנראה שאין ללמוד מסברא לומר דטעות זה מצוי כמו שיפורא דירחא לפ"ד הריב"ש בתשובה סי' שפ"ב בשטר חליצה שכתוב בו בשנת ק"ד לאלף הששי והיה להם לכתוב קל"ד והיה מוכח שהוא טעות שבשנת ק"ד עדיין לא נולדה היבמה ופסק דעדים העידו שקר בהזמן ואין תולין בטעות וכיון שכן א"א להתירה ע"י עדות זה והובא בסמ"ע סי' מ"ג סקי"ג וכתב הסמ"ע בשמו דאפי' העדים אומרים טעינו אין נאמנים דאין רגילות לטעות בהכי וכ"ה באמת בהריב"ש שם דלא כתומים. והתומים שם הק' על הסמ"ע ודעימי' שפסקו כהריב"ש ואמאי לא פסקו כדברי רבו הר"ן בתשו' סי' ע"ז דהשיב על זה דתלינן בטעות שהעדים טעו בדבר שהם עשוים לטעות כו' ע"ש. ולפעד"נ דמפסק הש"ע סי' מ"ג סעיף ט' והוא ע"פ תשובת הרשב"א ח"ג סי' ח' שטעו מן שנת נ"ח על נ"ז וגם נתנו טעם שהטעות היה שכיח מפני שכתבו השטר בתחלת שנת נ"ח והם היו מורגלים לכתוב בחדש אלול בכתבם שנת נ"ז כמו שכתבו בכל השנה שעברה ע"כ נפל הטעות לכתוב כן גם בתחלת נ"ח. וזה לכאורה דבר שעשוי לטעות ביותר מהנדון דהריב"ש הנ"ל כיון שיש אמתלא ע"ז שהיו מורגלים כו' (וכמו דקיי"ל סירכא נקט ואתאי גבי למען ירבו וכו' וגבי טל ומטר כו') וגם הי' הוכחה גדולה מתוך השטר שהוא טעות כמבואר בהתשו' ובש"ע ממ"ש חתנו וגם החתום היה גברא רבא בתורה ובחסידות והביאו ראיה מהא דרב עיליש גברא רבא הוא פא"נ ותלינן מה"ט שבהכשר נעשה העסקא והשטר ועכ"ז פסק הרשב"א שאין כ"ז מציל מלפסול השטר ועי' שם בהתשו' דהפי' דאמרי' שהעדים הקדימו הזמן בכוונה ושקר העידו וז"ל ולענין הנדון שלפנינו דהיינו שטר המתנה המוקדם ממש דליכא חד מהנך אנפא דכשרותא דסהדי דכתיבנא (ר"ל שלא היו אנוסים מחמת נפשות וכדומה ע"ש) ודאי השטר פסול ואין עושין ע"פ עדותן זו של עדים אלו כלום עכ"ל ועי' בתומים שם סק"י שביאר זה משום דנפסלו העדים ע"י הקדמה זו לכן אין מאמינים להם כלל וע"כ א"י לכתוב שטר אחר ע"ש. והרי דבריו אלה מפורשים בהדיא כדעת הריב"ש ולא כהר"ן. דכמו שלא האמין להם הרשב"א על גוף המעשה שהמתנה אמת ולכן א"י לכתוב שטר אחר. והיינו משום דס"ל דלא תלינן בטעות ואע"פ שהיה גברא רבא כו' ומוכח כו' כנ"ל. וא"כ שקר העידו ונפסלו לעדות. כמ"כ ממש בנדון דהריב"ש נפסלו להעיד ואין מאמינים אותם כלל שנחלצה זאת. ולכן תמה אני על תמיהת התומים על הסמ"ע. וא"כ להרשב"א והריב"ש צ"ל דלא דמי טעות הנ"ל לטעות שבשיפורא דירחא דנאמנים העדים לומר טעינו דרובא דעלמא עבידי דטעו בהכי. משא"כ בטעות הנ"ל אף שנתנו טעם שהיו מורגלים כו' לא תלינן בהכי. וא"כ לפ"ז ג"כ בנד"ז י"ל ודאי דטעות זה משורה עליונה לשורה תחתונה לא שייך לומר עליו שהוא טעות המצוי טפי מהטעותין הנ"ל דבנדון הרשב"א והריב"ש ועכ"ז לא תלינן בטעות רק בשקר ואע"פ שהיה גברא רבא כנ"ל וכיון שכן שוב אין עושין ע"פ עדותן זו של עדים אלו כלום כמ"ש הרשב"א והריב"ש. ואף אם חוזרים ומעידים על הטב"ע כמבואר בדברי הרשב"א והריב"ש:

שמא תאמר הא אדרבה בהריב"ש עצמו מבואר דכה"ג נק' טעות המצוי כמ"ש בתשובה סי' רס"ו וז"ל אבל בהכחשה בחקירות לכ"ע פסולה ואפי' בדיני ממונות ואע"ג דא' אומר בדיוטא העליונה ואחד אומר בדיוטא התחתונה אמרינן התם מעשה היה וצירף רבי עדותן אע"ג דבאיזה מקום הוי מחקירות התם הוא משום דכיון דתרווייהו אמרי בדיוטא בין עליונה לתחתונה לא דכירי אינשי עכ"ל הרי בהדיא דבין עליונה לתחתונה לא דכירי אינשי ולכן מכשירין עדותן אף בחקירות וא"כ י"ל דהוא כמו טעות בשיפורא דירחא דכשר בהכחשה בחקירות. אך באמת הטור ח"מ סי' ל' פי' דטעם דצירף רבי עדותן הוא משום דהוי הכחשה בבדיקות ולא בחקירות וכך מבואר בהרמב"ם פ"ג מהל' עדות ובש"ע ס"ל ס"ב. וא"כ אין מזה ראיה דהוא טעות המצוי רק שאין הכחשה פוסלת בזה כיון שאינו מהחקירות רק מהבדיקות וכמו שאין הכחשה דמנה שחור ומנה לבן פוסלת. אך אפי' לשיטת הריב"ש דהוי הכחשה בחקירות ועכ"ז צירף רבי עדותן משום דבין עליונה לתחתונה לא דכירי אינשי. מ"מ י"ל בפשיטות דודאי לא הגיע זה לגדר טעות המצוי דשיפורא דירחא דהא מוכח בהדיא בגמרא דלא הקילו כן רק בד"מ ולא בד"נ וכמו דאתמר התם בקולי דד"מ וכ"פ הרמב"ם וטוש"ע דדוקא בד"מ מקילים כן. ואילו היה טעות זה מצוי כמו הטעות בשיפורא דירחא הרי אפי' בד"נ היה ראוי להקל כן וא"כ מדוע אמרו זה רק בד"מ לבד אבל בד"נ עדותן בטילה. ואין לדחות דלעולם הטעות בזה מצוי ממש כמו בשיפורא דירחא והא דאין מקילין בזה בד"נ משום דבד"נ אין מקילים אפי' בטעות המצוי כשיפורא דירחא רק כשיש עוד סיוע שהיה טעות דהיינו ע"י שאח"כ כיוונו ליום השבוע כדמשמע לכאורה בדברי רש"י פ"ק דפסחים (די"א ע"ב) ד"ה אחד אומר. במ"ש וכיון דהשוו שניהם כו' ע"ש. משא"כ גבי טעות דדיוטות אע"ג דהטעות מצוי כיון דליכא סיוע כזה משום דהשוו כו' מצילין אנו את הנפש. דהא בתוס' שם ד"ה זה ידע וכן בסנהדין (דף מ"א ע"ב) מבואר דמוכח מהש"ס דמצד דאזלינן בתר רובא בד"נ מה"ט לחוד תלינן בהטעות. רק דמשום מה נפסיד כו' ע"ז מסייע הסיוע ממה שכיוונו ליום א' מימי השבוע. וגם כ' דאל"כ הוי כחוזר ומגיד כו' ע"ש. ועוד דהא טעות בשיפורא דירחא וטעות דשעות נשנו בגדר אחד בהמשנה פרק ה' דסנהדרין ובאחד אומר בשני שעות ואחד אומר בשלש שעות ליכא סיוע מצד אחר ועכ"ז אין מבטלין עדותן ותלינן בטעות. וא"כ עכ"פ צ"ל דטעות בין דיוטא עליונה לתחתונה לא הגיע לגדר הטעות בין שני שעות לשלש ושוב י"ל ג"כ דלא דמי ג"כ לטעות דשיפורא דירחא וזה אמת ודאי לפי' התוס' (ועי' לעיל אות ו') ועי' עוד בחי' הר"ן פרק בן סורר ד"ה לימא הני דוקא. וא"כ לפ"ז מש"ה דוקא בד"מ הקילו לתלות בטעות בין דיוטא עליונה לדיוטא תחתונה משא"כ בד"נ משום דאין זה טעות דרובא דעלמא כו' וכיון שכן יש לנו לומר דלא הקילו כן גם בד"מ אלא דוקא בא' אומר בדיוטא עליונה וא' אומר בדיוטא התחתונה דכיון שהמכחישים זא"ז על המקום שניהן מעידין שההלוואה אמת ע"כ מקיימין עדותן דממקום שבאה ההכחשה מהתם בא הסיוע שהמעשה אמת משא"כ כשהמכחיש מכחיש ואינו מסייע י"ל דאף בד"מ כה"ג לא תלינן בטעות. ודוגמא לזה הוא מ"ש התשו' עה"ג סי' ס"ז ובס' עצי ארזים ובמרה"צ דלמ"ד הכחשה בחקירות כשרה בעדות אשה דוקא כשהמכחיש מעיד ג"כ שמת אבל אם מכחישו בחקירות ואינו מעיד שהמעשה אמת בטלה עדות המעיד שמת שהוכחש בחקירות. וה"ז ממש החילוק שבין דיוטא עליונה ותחתונה שבהריב"ש דהתם המכחישו מעיד ג"כ שהמעשה אמת מש"ה תלינן בטעות. אבל בנד"ז שהוכחשו משורה תחתונה לשורה עליונה אם אותו המכחיש אינו מסייע שהטב"ע אמת י"ל דלא תלינן בטעות. ול"ד לשיפורא דירחא וכו'. דלא עדיף טעות כזה מהטעותין דבנדון של הרשב"א ח"ג סי' ח' ושל הריב"ש סי' שפ"ב דלא תלו בטעות אע"פ שלדעתי לא נגרע מערך דיוטות וכמש"ל שהיו רגילין משנת נ"ז לכתוב כן כו' ועכ"ז אינו מציל כו' כנ"ל. והנה בתשו' הרשב"א שם הביא מה שהמכשירים הביאו ראיה מהא דרב עיליש וז"ל וגם מה שהבאת ראיה ההיא דרב עיליש ולומר שכל שהוא גברא רבא תלינן בו דגברא רבא לא עביד איסורא אין נ"ל ראיה לתלות בטעות מה שהוא מפורש שאינו האמת ואי אפשר לאוקומי כמו שכתב בשטר אבל ההיא דרב עיליש אפשר לפרושי כו' עכ"ל אח"כ כ' וגדולה מזו אמרו פאד"מ חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו לפי שאפי' באפוקי ממונא מכשירים את העדות מספק כו' עכ"ל. הנה ס"ל דלתלות בטעות מן שנת נ"ח על נ"ז גרע יותר מהא דתלינן דאיחרוהו וכתבוהו אף שיש אמתלא טובה על הטעות מן נ"ח על נ"ז וא"כ לפ"ז אזדא לה ההיתר שכתבתי לעיל סוף סעיף ו'.וכן הריב"ש סי' שפ"ב ס"ל דאיחרוהו וכתבוהו עדיף לתלות בו מבטעות ע"ש בד"ה יבמה אחת מגלילותנו: