ג

והנה יש לצדד להקל משום שי"ל דבהכחשה כזו שבין האשה להעדים אפילו לדבריה אין עלינו להחזיקם לשקרנים רק שטעו. וכמ"ש כת"ר שבין שורה עליונה של השיניים לשורה תחתונה עבידי דטעו. כמו בין דיוטא עליונה לדיוטא תחתונה שבגמ' פז"ב ובהריב"ש בתשו' סי' רס"ו והוא משטת הר"ן פז"ב דכתב וז"ל שאע"פ שהן מכחישים א"ע בחקירות התם ה"ט שע"י שהן מקומות קרובים הוא הצד הקולא בד"מ שאין העדים מדקדקים כ"כ בד"מ עכ"ל הר"ן. וכ"כ בתשו' מ"ב סי' ס"ג דבין דיוטא עליונה לתחתונה לא דכירי אינשי מאחר שראה ב' המקומות בבת אחת ולפ"ז כ"ש בנ"ד דאיכא למיטעי טפי בין למעלה מן העין ולמטה עכ"ל המ"ב. וכיון דהכי הוא דאפילו לדבריה אין לפוסלם מעדות לגבי דידה ג"כ כיון שיש לתלות בטעות א"כ אין לנו לחוש רק באופן זה דנאמר כיון שעכ"פ ממנ"פ טעו בהסימנים א"כ מאן לימא לן דהטעות הי' בהסימני' אבל בטב"ע לא טעו כלל דילמא להפך שבטב"ע טעו ולא בהסימני' וא"כ איש אחר הוא ולא בעלה. וחשש זה י"ל שאינו חשש כלל מכמה טעמים חדא דבשלמא את"ל שטעו בשיניים משורה עליונה לשורה תחתונה כיון דעבידי דטעו אינשי בהכי שפיר לא נפסלו לעדות גם לגבי דידה אבל את"ל שטעו בהטב"ע זה הוא מילתא דלא שכיחא כלל וכלל דהא על טב"ע סמכינן בד"נ וקטלינן גברא. וא"כ בזה א"א לתלות בטעות אלא בשקר במזיד. ומנלן לפסול עדים ולהחזיקם בשקרנים בכדי. כיון שי"ל שלא שיקרו כלל רק שטעו בין שורה עליונה לתחתונה. ועוד דאף את"ל שגם בטב"ע יוכל ליפול הטעות ג"כ מ"מ פשיטא ופשיטא דשכיח טובא טפי שיפול הטעות בהשיניים דהרי עיקר העדות הוא על הטב"ע והכרת פנים ובזה אדם נותן עיניו וגם הטעות בזה לא יוכל ליפול רק על צד מקרה הבלתי שכיחא כלל. משא"כ סימני השיניים הוא דבר טפל לגבי הטב"ע וגם הטעות שכיח ע"ז משורה עליונה לשורה תחתונה. וא"כ ודאי שכיח טובא שהטעות יהי' בענין השיניים ממה שנאמר שהטעות הי' בטב"ע. וכיון שכן ה"ז דומה למ"ש הרא"ש בתשו' כלל מ"ה סי' כ"ה וז"ל דעל כרחן טעה שהרי דבריו מכחישים זה את זה אם הוא רביעי בשבת הוא כ"א לחדש ואם הוא עשרים לחודש כמו שכתב הוא יום שלישי בשבת וע"כ טעה או בקביעות החודש או בין יום ג' בשבת ליום ד' וכיון דבימי השבוע לא שכיחי אינשי דטעו הלכך על כרחן תלינן טעותיה בקביעות החדש ואין כאן הכחשה כלל והגט כשר עכ"ל וע"ש שכתב דאף בדיני נפשות סמכינן ע"ז ואם זינתה בשלישי תיהרג ע"ש. והובאה להלכה בטוש"ע אה"ע סי' קכ"ו סעי' כ"א. וכש"כ שי"ל כן יותר בנד"ז דבהטב"ע בפנים לא שכיחי אינשי דטעו מה גם שמפליגי' בגב"ע שהי' כמו שהוא חי ושהכירוהו ג"כ הנכרים והאדון ואין ספק שלא חיישי' דטעו כ"כ אנשים רבים. וא"כ ע"כ תלינן הטעות שלהם בהשיניים וטעו בזה רק הנך שני אנשים או שלשה לבד. דהא באומדנא אזלינן בתר רוב דיעות. וא"כ כמו"כ מוטב לתלות הטעות בשלשה מבעשרה וגם לתלות הטעות בדבר שעלול הטעות מבדבר דלא שכיח כלל וכלל הטעות בו. וגם לתלות הטעות בדבר שראו אותו פ"א או שנים כמו השיניים מבדבר שהביטו בו הרבה היינו הטב"ע בפניו שבודאי שעות הרבה הביטו עליו אנשים. ולכן אפילו להריב"ש שהביא הרמ"א באה"ע שם בהג"ה דפליג על הרא"ש י"ל דיודה בנ"ד דהתם ה"ט דפליג משום דס"ל שעיקר הזמן שכותבים בגט הוא ימי החודש כו' ע"ש בתשו' הריב"ש. משא"כ הכא נהפוך הוא דעיקר העדות הוא הטב"ע כנ"ל: