ג

וכ"ז אם הלשון שבתשובת כת"ר ונמצאו סימנים אמצעיים בגופו הפי' שנמצאו שני סימנים אמצעיים בגופו אבל אם הלשון בא לא בדקדוק ושנמצא רק סימן אחד בגופו. אז אין דרך להקל ע"פ הטב"ע וסי' הגוף לבד כ"א ע"י צירוף הטב"ע בהחגורה ובהקרייקע שעל חלוקו וסי"מ שבבגדיו. דע"י צירוף זה יש להקל אפי' נמצא רק סי' א' בגופו. ומלבד הטעמים שנאמרו בתשובת האחרונים להקל בכה"ג משום שאלה דיחיד והממ"נ של מהר"ה מפראג אע"פ שי"ח ע"ז. אבל בנ"ד איכא עוד טעמא להקל בכה"ג דהנה בפסקי מהרא"י סי' קס"א ימצא החומרא שלא לצרף כלל סימני כלים לשום דבר שבגופו דלא מהני מצד עצמו משום דחששא דשאלה חששא גמורה היא כו' ומדבריו מבואר שם היטב דאפי' לשאלה דיחיד חיישינן דומיא דמיירי התם שהי' סי' בגוף ודומיא דיב"ש בגט כו' ע"ש. וא"כ לסברתו היה ראוי להחמיר ג"כ בנד"ז. אך מ"מ הכל הולך אחר החיתום דמבואר שם דהחמיר משום דס"ל כל"ק דפרק יש בכור דאמרי' בתחלתה לא אקילו בה רבנן ונ' דכל הסימנים שהוא הוא בעלה של אשה זאת בכלל תח"ע נינהו ולא אקילו בה רבנן כנ"ל. וכיון שכן אדרבה לל"ק הנ"ל יש לצדד להקל טפי בנדון זה מטעם המבואר למעלה דללישנא זה יש כאן הכרה בטב"ע המהני מדאורייתא לבד סי' הגוף וסימני הכלים. ובכה"ג י"ל להקל ע"י צירוף הטב"ע בהחגורה והקראייקע ושהיתה חגורה על החלוק באותו מקום כו' וגם סי"מ בבגדיו וסי"ב בגוף. לכן יש לצדד להקל לכולי עלמא: