א

הנה מקודם יש לחקור על ענין הטב"ע שאנשי עירו הכירוהו ואע"ג דמשנה שלימה שנינו פב"ת דיבמות (דף ק"כ) אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם. ובגמרא שם ת"ר פדחת (מצח) בלא פרצוף פנים פרצוף פנים ולא פדחת אין מעידין עד שיהיו שניהם עם החוטם. אמר אביי ואיתימא רב כהנא מאי קרא הכרת פניהם ענתה בם וכתב התוס' וז"ל פירוש שצריך פדחת של פניהם להכי מייתי האי קרא דכתיב הכרת פניהם ענתה בם דמשמע שצריך הכרה לבד מן הפנים עכ"ל. וכ"כ עוד בבכורות (דמ"ו סע"ב) וז"ל דהכרת פניהם משמע שיש דבר שמכירים על ידו את הפנים והיינו פדחת דחוטם בכלל פרצוף פנים הוא עכ"ל. ורש"י בבכורות שם נ' דמפרש כפשוטו דמהכרת פניהם למדנו דאין די בפדחת לבד כ"א שצריך שיהיה ג"כ הפרצוף פנים. ובירושלמי משמע דאחוטם קאי. ועכ"פ מכל זה מבואר דבנד"ז אין מעידין עליו כלל כיון שחסר חצי פרצוף הפנים והחוטם ומלשון אין מעידין משמע שאין כאן שום עדות כלל. אך בבכורות (דמ"ו ע"ב) משמע לחד תירוצא דע"י פדחת בלא פרצוף פנים חשיב ג"כ הכרה מדאורייתא כמש"ש שאני עדות אשה דאחמירו בה רבנן משמע דמדאורייתא ע"י פדחת לחוד חשיב הכרה לר' יוחנן דס"ל דפדחת חשיב יכיר לענין בכור ע"ש וקיי"ל כר' יוחנן נגד ר"ל. הן אמת שבתשו' הריב"ש סי' שע"ט משמע דבהנהו דתנן במתניתין אין מעידין אין שום עדות כלל מדאורייתא יעו"ש שהאריך בזה. וצ"ל דס"ל כלישנא בתרא בבכורות שם דמתרץ ואיבעית אימא יכיר לחוד והכרת פנים לחוד דלפ"ז י"ל דפדחת בלא פרצוף פנים ואפי' שניהם בלא החוטם אין חשיב שום עדות כלל מדאורייתא. ובכללי הוראה שבסוף ספר גט פשוט סוף כלל ז' דהפוסקים המפורסמים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ס"ל דלישנא בתרא עיקר וכבר ביארתי דל"ש דקאמר בלישנא בתרא איכא דאמרי ל"ש דקאמר ואיבעית אימא עכ"ל ובשם תשו' רש"ל סי' ל"ה כתב שם דאפי' לפ"ד ריב"א וסיעתו דלישנא קמא הוא עיקר וא"ד הוא טפל מ"מ כשאומר ואיבעי"א הלכתא כלישנא בתרא עכ"ל לפ"ז א"ש דינו של הריב"ש דבבכורות אמר בל"ב ואיבעית אימא יכיר לחוד כו' לכן העיקר כל"ב וזה סיוע ג"כ לדעת רבינו הגאון אאזמו"ר נ"ע בתשו' למחותנו הגאון דק' בארדיטשוב ז"ל דס"ל ג"כ דל"ב דבכורות הוא העיקר. אך עכ"פ מבואר בתשובתו ג"כ דהרבה אחרונים וראשונים תפסו לישנא קמא דבכורות יעו"ש. ובפני יהושע פ"ג דגיטין דכ"ז (ד"ה ודוקא בצד אות פלונית) כתב וז"ל ובמסכת בכורות פרק יש בכור איכא שם אוקימתא דמדאורייתא מהני פרצוף פנים בלא החוטם אלא מדרבנן החמירו עכ"ל. ולשונו אינו מדוקדק דלההוא אוקימתא אפי' בלא פרצוף פנים ג"כ מהני מדאורייתא על ידי פדחת לחוד כמבואר בהדיא בסוגיא דהא האוקימתא באה לתרץ ד' רבי יוחנן דס"ל דע"י פדחת לחוד הוי יכיר ולאוקימתא זו יכיר והכרת פניהם חדא הוא א"כ ע"י פדחת לבדו חשוב יכיר והכרה רק מדרבנן בעינן הכרת פנים ולכן פרש"י שם ופשטא דקרא בנואפים כתיב כו' כלומר דמש"ה יכול לתרץ דמדאורייתא א"צ בהכרה לפרצוף פנים ולא יהיה זה נגד הפסוק דהכרת פניהם כי הכתוב מיירי בענין אחר. א"כ נשמע דלאוקימתא זו ע"י פדחת לחוד חשיב הכרה. ובקרבן העדה בירושלמי פב"ת ר"ל דהמשנה דיבמות דתנן אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם ולא הזכיר פדחת פליג אברייתא דמצריך שניהם כי להמשנה סגי בפרצוף פנים עם החוטם בלא פדחת. נמצא לדבריו רחוק לומר דפדחת לחוד חשוב הכרה מדאורייתא דאם כן למה לא הצריכה המשנה פדחת כלל אלא דסוגיא דבכורות דמקשה מהמשנה והברייתא על ר' יוחנן לא משמע כדבריו כלל וגם מכל הפוסקים משמע שלא כדבריו כלל. והשתא כיון בנ"ד היה ג"כ כל גופו בשלימות ורבינו תם ס"ל דטב"ע דגופו כשכל גופו שלם אע"פ שחסר הראש ג"כ מהני כמבואר בשמו בש"ע סכ"ה ואע"פ שכתב וחלקו עליו האחרונים מ"מ החמ"ח כתב דלא נדחו דבריו לגמרי ומצרפין דבריו לסניף לשאר אומדנות והוכחות ועי' ביבמות (דקט"ז ע"א) גבי אי נמי בגמלא פרחא כו' ובנ"י שם. א"כ יש סברא לומר דחזי לאצטרופי להטב"ע של הפדחת וחצי צורת הפנים ולהסימנים שנמצאו בגופו סימנים אמצעים. שהרי יש חד לישנא בגמ' דסי' אמצעים דאורייתא וגם ללישנא קמא דבכורות יש כאן טב"ע מדאורייתא ורק מדרבנן אחמירו. וכן לר"ת יש כאן הכרה גמורה. ולכן שמא בכה"ג יש לסמוך. אך בודאי שזהו רק סברא לחוד ולא אפי' להלכה כ"ש לא למעשה. וגם ממקומו הוא מוכרע מהגמרא שאין לסמוך ע"ז דהתנן אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם ואע"פ שיש ב' סימנים בגופו וכו' ולמ"ד סי' דרבנן מיירי המשנה שיש סי' אמצעים בגופו ואפ"ה אין מעידין עליו אף שחסר רק החוטם ויש הכרה מדאורייתא לל"ק דבכורות בלא סימני הגוף ועכ"ז לא מהני הסימני הגוף להתיר למ"ד סי' דרבנן וכמ"ש הפנ"י בגיטין פ"ג רק שי"ל איה"נ למ"ד סי' דרבנן לא מהני אבל בכה"ג שיש צדדים להקל נסמוך על מ"ד סי' דאורייתא אך גם על זה אין לסמוך כלל וכלל חדא די"ל דהעיקר כל"ב בבכורות וגם לל"ק י"ל שאין לסמוך בכה"ג להקל תדע מדבעינן בגט סי"מ דוקא אף אם איכא תרתי לטיבותא שמצאו במקום שאין השיירות מצויות ולא הוחזקו שני יב"ש דבכה"ג הוי רק דרבנן דמדאורייתא תלינן שזה הגט שנאבד הוא הנמצא כיון דאיכא תרתי לטיבותא כמ"ש בתשובת אאזמו"ר נ"ע בשם התוס' ואפ"ה בעי' סי"מ דוקא. ואפי' למ"ד דבמשאל"ס כיון שהוא רק איסור דרבנן סמכי' על סי"ב היינו משום דהתם אם נשאת לא תצא. משא"כ הכא דאפי' לל"ק החמירו דאם נשאת תצא ועשאוהו כשל תורה: