ד

ואף לדעת רש"ל ביש"ש דלעיל דס"ל בנחבל בפניו אין מעידין עליו אף תוך ג"י. מ"מ בנד"ז יש לצרף לסניף מה שראהו ביום א' כשלא היה נחבל בפנים והכירו שזהו בעריל כו' דאף שלא ראהו בלחי השמאלי ואין זה עדות מ"מ מצטרף למה שהכירוהו ביום ג' שהוא ג"כ תוך ג"י רק שהיה נחבל בפניו. ומ"ש רומע"ל לחוש שמא זהו אחר ג"י רק שנשתנה לצורת בעריל כו'. הנה הגם דרוב הפוסקים ס"ל להקל בספק דג"י מ"מ כשהוא ג"כ נחבל בפניו י"ל דאין מקילים אלא כשהוא ודאי תוך ג"י והגם שבחידושי הרשב"א לא מבואר להחמיר רק בנתפח. אך בנד"ז דאיכא הוכחה טובא דהוא תוך ג"י. כיון שמראים הדברים שהוא הנהרג שהרי לא נחסר זולתו והלך בדרך שנמצא ההרוג בו ביום והוא היה חי תוך ג"י א"כ מוכח דזהו תוך ג"י. וגם כיון שנמצא במקום מפורסם א"כ אם היה נהרג מקודם היה נמצא מקודם. ובכנה"ג בהגהב"י סי' ת"נ כתב אם יש הוכחה שלא עברו עליו ג' ימים כו'. אך בנ"ד א"צ לזה דכיון דבהמלבושים אלו שהיה ההרוג לבוש ביום ג' ראהו את בעריל ביום ש"ק מלובש בלבושים אלו. א"כ ע"כ נהרג אחר ש"ק דאף את"ל דבמלבושים חיישינן לשאלה. מ"מ א"א שנהרג כ"א תוך ג"י כיון שהיה בעריל לבוש בהן בש"ק. כ"ש שי"ל דלגבי ספק ג"י לא חיישינן לשאלה. דהא דחיישינן לשאלה זהו על גוף העדות שלא לסמוך על המלבושים שזהו בעריל ע"ז חיישינן לשאלה. אבל לגבי ההוכחה דהוא תוך ג"י ודאי יש לסמוך על המלבושים [ע' במפתחות]. וא"כ מהמלבושים מוכרח שזה הנהרג הוא תוך ג"י. וגם מעצם הכרת המלבושים כולם שכיוונה אשת בעריל יש סניף גדול להתיר עם הטב"ע יחד במכש"כ מהמבואר בשו"ת עה"ג סי' ע"ב: