ב

אך הנה בענין אלא על פ"פ עם החוטם משמע ודאי שיראהו את כל הפרצוף פנים שלו דהיינו שני הלחיים והפדחת כולו והחוטם כולו. והנה בב"י כתב וז"ל וכתב רי"ו בשם הרמ"ה זה הפרצוף פנים הם הלחיים עצמם ואין משגיחים לא על העינים ולא על הפה עכ"ל. ובכנה"ג בהגהת הב"י אות שד"מ כתב ע"ז עיין משפט צדק ח"א סי' ס"ח עכ"ל ואין הספר תחת ידי. ועיין בספר עצ"א סעיף כ"ד ס"ק פ"ד. והנה בכנה"ג בהגהת הטור סעיף רצ"ג כתב וז"ל פרצוף זה היינו כל הפרצוף משני צדדין. אבל מצד אחד אינן עדות. וכ"כ הטור ברמזיו לאביו וז"ל אין מעידין אא"כ ראו פרצוף פניו שלם עם חוטמו הרח"ש בתשו' סי' נ"ב. אמר המאסף יראה דמדכתב שם פרצוף פניו שלם וכו' מדקדק הרב ז"ל דהיינו כל הפרצוף משני צדדין עכ"ל. ותשו' הרח"ש זו הובא ג"כ בק"ע מהמכמ"א סי' וא"ו סעיף צ' וז"ל מי שאמר שהוציא מת מן המים והכירו בצורת פניו שהיה מצד אחד הפדחת והחוטם והלחיים קיימות אין מספיק להתיר דבעינן כל הפרצוף שלם משני צדדים הרח"ש סי' נ"ב עכ"ל לפ"ז י"ל הא דפסק הרח"ש דההכרה בהפ"פ מצד אחד אין כאן עדות זהו בנדון שנשאל שמצד השני לא היה הפרצוף פנים קיים כלל. רק מצד אחד לבד קיים צורת פניו. ע"כ אף שהכירו בו אין זה הכרה אבל היכא שהפרצוף פנים והפדחת והחוטם קיים כולו בשלימות רק שלא ראהו כ"א מצד אחד כמו בנד"ז שכתב רומע"ל שהיה הנהרג מונח על צד שמאל. א"כ לא ראה הלחי השמאל. מ"מ כיון שאומר שהכירו היטב בפ"פ אפשר דמהני דכיון דכל הפ"פ שלם יכולים להכירו יותר אף מצד אחד יותר הרבה מאם ניטל צד אחד מה גם כיון דכל הפ"פ שלם אף שהיה מונח על לחי השמאל ודאי יוכל לראות גם קצת מהלחי השמאלי וכ"ש הפדחת והחוטם גם מצד שמאל. ומ"מ מלשון המשנה פרצוף פנים משמע שיראה כל פרצוף פנים שלו ועיין בהגמי"י פי"ג מה"ג אות א' וז"ל אך בזה נסתפקו וגמגמו היכא שהאינו יהודי סח שראוהו צף על פני המים היאך נתן טביעת עין במים כו' ע"ש. וכ"ש כשלא ראה צד אחד מהפרצוף פנים שלו י"ל דאין זו עדות. וגם כמו פרצוף פנים בלא פדחת אין זה עדות ואפילו יש הפדחת רק שכיסה אותו כמ"ש בגמרא כאן גבי אבא בר מרתא כו' דבק באפותיה חלף קמייהו ולא בשקרוהו. ובירושלמי כאן אמרו דכמ"כ אם הדביק אספלנית על נחיריו. דהיינו החוטם אינו ניכר להכירו. א"כ כמ"כ אם לחי אחד משני לחייו מכוסה מחמת ששוכב עליו אין כאן עדות שלם. וכ"מ בירושלמי שם דצ"ל החוטם עם הלסתות שהם הלחיים. וכן משמע מלשון הרמב"ם פי"ג הכ"א אם פדחת וחוטמו ופרצוף פניו קיימים והכירוהו בהן שהוא פלוני מעידין עליו עכ"ל:

(ק"ע קע"ד קע"ז ר"ו ר"ז ר"ח ר"ט רל"ח תי"ב והטור. כנה"ג בהגה"ט סעיף שס"ט ש"ע שע"א שע"ב שע"ד ובהגהת הב"י סעיף תל"ו) וכן הוא לשון הש"ע סעיף כ"ד.ואומרו והכירוהו בהן משמע בכל הנך דקחשיב. ועי' בשו"ת מהר"י הלוי אחי הט"ז סי' י"ב ד"ה איברא דבעינן פרצוף פנים דהיינו הלחיים כו' משמע ודאי תרווייהו: