א

סימן סא

שנים הלכו מעיר א' לקנות דגים בשנת תרי"ב כ"א סיון וביום ב' תמוז נמצאו יחד זה אצל זה שוכבים הרוגים ערך עשרים ווייארסט ממקום הליכתם. ונשחת פניהם רק הוכרו כל המלבושים ובתוכם ארבע כנפות. ובעל האשה העגונה הוכר בשערותיו זייא זאיינען רויט היינו אדום במראה משונה בשערות פון אנדערי מענטשין היינו שהם אדומים ביותר. והשני הבחור הוכר בידיו ער האט גיהאט גראבע הענט משונה. דיא פינגער זיינען גיווען גראבע משונה ניט כדרך כל האדם האבין מיר גיפונען איין האנט דבוק לגופו בתואר הנ"ל ממש אונ האבין זיא דער קענט און איין האנט איז נרקב גיווארין הבשר. והבגדים הוכרו רובן ככולן ע"י סימנים רבים. וא' העיד שהכיר גם בטב"ע היטב השטיוועל והמכנסיים של בעל האשה כי היה דר בביתו. והמכנסיים נמצא מלובש בהן ושאר הבגדים לא היה מלובש בהן כ"א סמוכים לו:

הנה סימן שני אנשים הרוגים שהוא סימן מנין ס"ל להמ"ב בתשו' סי' ס"ג דחשוב סימן מובהק כהובא בק"ע סעיף שצ"ב. והט"ז ס"ק י"ח השיג עליו דמנין הוי רק סימן בינוני אפילו לענין אבידה. ואפ"ל דלא דמי מנין מטבעות למנין שני אנשים הרוגים דבלא"ה ההריגת נפש הוא דבר שאינו מצוי יותר מאבידת ממון וכ"ש שיהיו שנים יחד הרוגים ע"כ מציאות שנים יחד הרוגים יחד ה"ל מילתא דלא שכיחא. ולא כערך שני מטבעות. ודוגמת מאי דאמרינן פ"ק דחולין (דף ה' ע"א) ואתרמאי מילתא דתרווייהו שמייהו עורבים. ודוגמא לדבר ממה שנחלקו על שו"ת ח"צ סימן קל"ד שהביא ראיה דלשאלה דיחיד לא חיישינן מהא דלא חיישינן לנפילה דיחיד פרק גט פשוט (דקע"ב סע"ב) ופרשב"ם היכא מתרמי מילתא דמיוסף בן שמעון נפל ויוסף בן שמעון מצאו. וחלקו עליו דלא דמי שאלה לנפילה. דנפילה מצד עצמה לא שכיחא כמו שאלה. כמ"ש ג"כ במרה"צ סכ"ד ס"ק צ' ד"ה אולם. וכמו"כ אבידת מטבע או חפץ שכיח משא"כ הריגת אדם לא שכיח. וכ"ש הריגת שני אנשים יחד בשעת שלום לא שכיח ביותר מאבידת שני מטבעות וכה"ג. ע"כ הגם שגבי אבידה אין מנין סי"מ רק סי"ב מ"מ גבי הרוגים שפיר הוה מנין סי"מ. אם הוא בשעת שלום. כן י"ל ליישב קצת דעת המ"ב. ומ"מ אין להעמיד שום יסוד על זה אבל זאת עכ"פ יש לומר דסימן בינוני הוה. והנה ז"ל המ"ב ססי' ס"ג דלא סמכינן אמנין רק כשנראין וניכרין הדברים שבזמן אחד ובמקום אחד נהרגו שניהן. אבל בנ"ד מתוך עדות הב"ד ניכר שלא נמצאו הרוגים במקום אחד ולא בזמן אחד ויום אחד אלא רחוקים זה מזה הרבה וא"כ יש לחוש שמא היום בא אחד מן המזרח ונהרג במקום זה וזה בא מן המערב ונהרג במקום אחר וא"כ בנ"ד אין כאן סימן מנין כלל עכ"ל. וא"כ בנד"ז שנמצאו במקום אחד שוכבים זה אצל זה ממש. כמ"ש זייא ליגען איינער לעבין דעם אנדערען. וגם נמצאו כן ביום אחד ורגע אחת. א"כ הוה סימן מנין. ועכ"ז צ"ע פרק אלו מציאות (דכ"ה סע"א) גבי שלשה מטבעות זעג"ז דאז דוקא הוה המנין סימן עי' רא"ש סי' ח' משום דאל"כ הוי יאוש. אך בשט"מ בשם הרמב"ן טעם אחר דחיישינן שהיו יותר ועי' (דכ"ד ע"א) גבי שני בדי מחטין הוה המנין סי' ועי' בד"מ סי' רס"ב סק"ג וצ"ע. ומיהו בנד"ז י"ל דהוי כמו דרך הינוח שבודאי הרוצחים הניחום שם ובכה"ג הוי המנין סימן ועוד כיון שיש איזו סימנים בגופן ולבושם זה ה"ל כקשורין יחד דהוה המנין סימן ע"ש (דכ"ג ע"ב) גבי מחרוזת דאומר ולהוי מנין סימן. והנה המ"ב מסיק ג"כ דאין מועיל מנין אלא עם מקום ההליכה או עם מקום היציאה. ועפ"ז יש עוד ליישב דבריו קצת דה"ל כענין שב מרגניתא דציירי בסדינא פרק הכותב לאשתו (דפ"ה ע"ב) שהקשו התוס' שם מ"ש מהא דשומשמי פט"ו דיבמות ולהרמב"ם פ"ו מה' שאלה ופקדון ה"ד דמחשיב זה סי"מ ועדיף משומשמי דלא חשיב סי"מ יעו"ש בהמגיד דמנין אינו סימן מובהק. צ"ל שהוא מצד צירוף סימן שב מרגניתא עם הא דציירי בסדינא. רק התוס' י"ל מקשים דהא גבי מנין שומשמי יש ג"כ צירוף דבחביתא רמיין. ונצטרך לומר דציירי בסדינא עדיף וזה דוחק קצת. עכ"פ י"ל מנין אנשים הרוגים עם עוד צירוף סימן מקום ההליכה מחשיב זה המ"ב כסי' שב מרגניתא דציירי בסדינא. והט"ז שחולק ע"ז ג"כ ס"ל כהתוס' דגם שב מרגניתא דציירי בסדינא אינו סימן מובהק לגמרי. והנה לפ"ז בנד"ז שיש איזו סימנים בגופן ג"כ ודאי חשיב יותר מסימן דמקום ההליכה. ואף להט"ז שהשיג עליו דלא סמכינן אמנין אפילו עם צירוף מקום ההליכה יעו"ש וכנ"ל ומ"מ י"ל דהסימנים שבגופן שבנד"ז עדיף ממקום ההליכה משום שי"ל שבצירוף הסימן אצבעות עבות בהבחור ושערות אדומים ביותר בבעל האשה ה"ל כמו עוד סימן בינוני שהן הן השנים הנ"ל מה גם שנמצאו קרוב למקום שיצאו משם. ובכה"ג יש דעות דשני סימנים בגופו מצטרפין להיות כמו סי"מ. ועיין בק"ע סעי' רצ"א מתשובת הראנ"ח סי' ע"ה והי' לו זקן ארוך. הרי צירף זה ג"כ כ"ש שערות אדומות ביותר. וע' בק"ע סעיף ק"ו ומ"מ למעשה קשה לסמוך ע"ז אך בצירוף הטב"ע של המכנסיים שהיה מלובש בהן והסימנים בשאר כל הבגדים יש להתיר דהא בנמצא סי"ב בגופו וטב"ע או סי"מ במלבושים הביא הב"ש סכ"ד ס"ק ס"ט להתיר. ואף שיש חולקים ע"ז. מ"מ הכא קיל יותר דחששא דשאלה נצטרך לומר על כל הבגדים (וא"כ) או שאלת המכנסים והשטיוועל ובשארי בגדים אתרמי סי"ב כסי"ב וכ"ז מצד עצמו רחוק ביותר. ע"כ בצירוף שאלה דיחיד וסי"ב בגופו י"ל ה"ל כנפילה דיחיד. כן מבואר בספר בית מאיר סכ"ד. ועוד דנד"ז עדיף מסי"ב אחד בגופו כנ"ל: