א

סימן ס

בדין א"י מסל"ת בשם א"י:

הנה הריב"ש סי' שע"ז כ' במה שהעיד הע"א שהגיד לו ע"א חבירו שאין זה כלום כו' ע"ש ואין נ' כן דעת רבו הר"ן בתשו' הובאה ב"י סי' י"ז גבי דין התחיל הע"א להסיח לפ"ת שכ' ואע"פ שנראה מתוך הלשון כו' שהיא התחילה מעצמה מפני שהדבר רחוק בעיני אני תולה זה לקיצור לשון עכ"ל הרי אם לא היה הדבר רחוק היה מהני ע"א מל"ת מפי מל"ת כשפשט הגדת השני מורה שהראשון הי' מסל"ת. והחמ"ח ס"ק ל"ה השוה דעת הר"ן להריב"ש וז"א אם לא שנאמר דס"ל דריב"ש נמי מודה בכה"ג וגם ז"א במשמע לשון הריב"ש שכ' אלא במה שראה לא במה ששמע כו'. והנה מהרי"ק שרש קכ"א ג"כ לא ס"ל כהריב"ש וכ"ד התה"ד סי' רל"ט וכ"פ מהרי"ט הובא בק"ע סי' שע"ב. וא"כ בנ"ד שאמרו הע"א שע"א שנסע עם היהודי סיפר להם כו' יש לדונו במסל"ת שהרי כאן אין לומר שהיה רחוק שיספר להם מעצמו. דאמאי לא. אך יש לפקפק ממ"ש סיפר להם שכך היה המעשה. משמע שהיה דברים ביניהם קודם לזה איך היה המעשה וע"ז סיפר להם. א"כ י"ל ששאלוהו. אך דמ"מ יש ספק אם שאלוהו על היהודי או שמא שאלו רק עליו איך ניצול וכה"ג שפיר חשוב מסל"ת וכמ"ש בשו"ת רבינו בצלאל אשכנזי סי' כ"א הובא בק"ע סי' רמ"ג רמ"ד רמ"ה. מיהו להר"ן י"ל שיש להחמיר בכה"ג כיון דלא משמע מהסיפור בודאי שהיה מסל"ת. אבל לפי הטעמים של התה"ד סי' רל"ט יש להקל לדונו כמסל"ת. ועוד דבעדות ר' פסח ששמע מפי הע"א משמע פשט העדות שהיה הע"א מסל"ת כמ"ש וסיפר לו ע"א הנ"ל שנסע יהודי עמו כו'. וא"כ בכה"ג דיינינן שהיה מסל"ת כמ"ש בק"ע סי' שע"ב. ועל כולם כיון שהע"א החזיר להם הטלית ותפילין וסידור שלו ה"ז כעובדא דפונדקית דמשמע בירוש' שמצד שהראתה פני' לדבריה האמינוהו אף שלא היתה מסל"ת גמור וכמ"ש בתשו' ר"ב הנ"ל וכ"כ בתשו' מהר"מ לובלין הובאה בק"ע סימן שט"ז. וכ"ש הכא דבלא"ה איכא אומדנות והוכחות טובא שהוא אמת שנטבע וגם שהוא מל"ת שיש להאמינו כנ"ל. ומאחר שזה מסל"ת שנטבע י"ל שיצתה האשה מאיסור דאורייתא לכמה פוסקים דכיון שזה שט עם הספינה ג' וויארשט ולא ראה שהיהודי עלה הרי י"ל דזה נקרא שהה עד שת"נ דהא אם היה שט תחת המים והיה עולה היה רואהו. ולשמא שט לעומת המים ודאי ל"ח. רק שיש לחוש שמא לא שט להלאה אלא שעלה במקומו אחר שנתרחק הע"א ממקום הטביעה. ועיין בבית מאיר שהערה בזה אהרמב"ן וסברתו דבמים שאל"ס כשראו שטבע ולא עלה אפילו לא שהה עליו עד שתצא נשמתו יצתה מאיסור תורה: