ה

אך מ"מ באמת בדין גוסס דעלמא מחמת חולי שנפל במשאל"ס נראה לצדד להקל כיון שהוא רוב למיתה שלא מצד משאל"ס והמרה"צ הביא דעת המרדכי ספ"ק דחולין דה"ל בסגנון א' עם משאל"ס לכן אף שהרבה חולקים ע"ז וכמש"ל בשם הרמב"ם ורי"ו וש"ע ססי' קמ"א מ"מ במשאל"ס נ' לצדד להקל בשגם שי"ל דכמו שבמגוייד אמרינן דמיא מרזו מכה כמו"כ גבי גוסס דהוא בגדר א' עם מגוייד אמרינן דהמים מקרבים מיתתו לגמרי. (וג"ז צ"ע לדעת הרדב"ז דלקמן שהשיב ח"ה סי' ב"א ר"מ כ' גבי חולי נופל שנפל בעת שאחזתו ח"נ למשאל"ס שי"ל דאפשר מחמת הנפילה במים נתעורר הטבע ופסק החולי כו'. ועי' בתשו' מהר"ם אלשקר סס"י קי"ג ואם תקניטני כו' משמע יחלוק עליו). אכן כ"ז בגוסס דעלמא שלא מצד משאל"ס אבל בנד"ז כי הנה מ"ש בתשובת פמ"א ח"א סי' מ"ח דזה שקודם שכסהו המים האט ער גיגארגעלט מחמת כניסת מים בגרונו ה"ל גוסס דזהו סימני גסיסה כו' לא נהירא. והנה לדבריו אף אם הרואה הלך ולא ראה שנטבע כלל הדין דאם נשאת לא תצא לדעת התוס' דבכורות (דף כ') והרא"ש והמרדכי דס"ל דבגוסס אם נשאת לא תצא ואפילו בגוסס בידי שמים. וכ"ש בענין הנ"ל דנק' גוסס בי"א להפמ"א. וכ"ז לא מתקבל כלל שיהי' זה קיל מנטבע ממש רק שלא שהו עד שת"נ דס"ל לרוב הפוסקים דאפי' נשאת תצא. גם בעיקר הענין מ"ש דזהו סימני גסיסה. אם אמנם שענין הגוסס הוא כמ"ש הרמב"ם והביאו התוי"ט פ"ק דערכין משנה ג' שקול גרונו נשמע בשעת המיתה. וה"נ האט ער גיגארגעלט מחמת כניסת המים כו'. מ"מ לא דמו להדדי כלל. כי ענין השמעת קול דגוסס זהו מסובב מחמת המיתה כמ"ש הרמב"ם והש"ע הנ"ל וכמ"ש הרמב"ם פ"ב מה' רוצח שנטה למות כו' וכ"ה בסנהדרין (דע"ח) ובקידושין (דף ע"ח ב'). וע"ש בתוס'. ולכן אי' בנזיר (דף מ"ג) דעובר הכהן עליו על לאו דלא יחלל כו' ובפ"ק דערכין שם אמרינן דלאו בר העמדה והערכה הוא וגרע אפילו משחט בו רוב שנים דנחשב בר העמדה והערכה (הגם דהתוס' פ"ק דערכין כ' דהיינו בבהמה דוקא ולפרש"י סוף קדושין (דף ע"ח) י"ל דגם באדם כן ודו"ק). נמצא ענין הגוסס הוא רק שנוטה למות. אלא דהסימן ע"ז הוא מה שמוציא קול מגרונו וכמ"ש בש"ע אה"ע סי' קכ"א ס"ז ובח"מ סי' רי"א. (ועי' בתוי"ט שם בערכין מה שפי' לשון מגיסה ואשתמיטתי' מ"ש בש"ע אה"ע שם דגסס פי' חזה ע"ש מ"ש כלומר על חזה. אך זהו לפי' אחד בערוך ערך גסס דפי' מ"ש בתרגום ישעי' סי' ס' על צד תאמנה. על גיססיהן. ר"ל על החזה. אבל לפי' הב' דעל גיססיהן ר"ל על הכסלים וכפרש"י שם וכן תרגם אונקלוס בויקרא ג' על הכסלים על גססיא. לפ"ז צ"ל דל' גוסס נגזר מלשון מגיסה כמ"ש התוי"ט בערכין שם) ומה ענין זה לנדון דהפמ"א שהשמעת גרונו אינו מסובב כלל מחולשת הגוף כ"א מחמת כניסת המים בגרונו. וזולת זה הוא בריא וחזק. ואילו היו מסירים ממנו ענין כניסת המים כגון שהי' מוציאים אותו מהנהר תיומ"י ודאי הי' שב לאיתנו שהרי כל אבריו שלמים. וה"ז ממש כמשל החונק את חבירו וכשמצילי' אותו ממנו טרם שנחנק הרי הוא בריא לגמרי. והשמעת קול גרונו לאו כלום הוא שזה הי' מחמת המים או מחמת שרצה לחנקו. ולא מחמת חולשת גופו שנטה למות, ואין השמעת קול גרונו מסובב מן המיתה כ"א אדרבה זו ענין הבא לסבב לו המיתה. אבל כל גופו שלם וחזק ובריא. לכן בקל להנצל מסיבה זו כגון הטובע הנ"ל אילו נזדמן לו דף וכיוצא שלא היו המים נכנסים לו עוד וכה"ג. משא"כ הגוסס שסיבת קול גרונו הוא אדרבה מסובב מן המיתה שכבר נחלשו כחות גופו עד שנטה למות. וקול גרונו אינו רק הוראה וסימן על זה. וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות פ"ק דאהלות וגוסס הוא אשר הוא בפרק המות. משא"כ זה אילו הוציאוהו מהנהר אז אף בשעה אז ער האט גיגארגעלט כו' ודאי דרובו לחיים. ולכן ברור לענ"ד דאף למ"ד דבגוסס אם נשאת לא תצא מ"מ בנדון הנ"ל דהפמ"א אם לא ראו שנטבע ודאי אף אם נשאת תצא. וכיון שכן אף אם נטבע אח"כ ה"ל דין משאל"ס דלא תנשא. דהפמ"א לא הקיל רק משום דה"ל גוסס בי"א וכ"ז אינו כנ"ל. שוב אתאי לידי תשו' בית יעקב וראיתי מה שהשיב עליו חמיו וז"ל שהרי לא היה חולה רק מה שהי' לו הוא מחמת אימת הטביעה ורוב הנטבעים כן הם ואפ"ה לא שרינן במשאל"ס עכ"ל והן הן הדברים שכתבתי. ואף שמ"מ ודאי נחלש הא לא מהני וכמו מגוייד דלא מהני אפילו במשאל"ס לרשב"א אילו יכול לכוות ולחיות. וכ"ש בנד"ז שאנו רואין מסיפור הגב"ע שלא נחלש עד גדר גוסס לא מיני' ולא מקצתי' שהרי אף ששכב בהמים אפרקיד אחז ע"י שתי ידיו בכל כחו בהקאנאט ועי"ז החזיק עצמו ולא נפל במים ולא שהי' צף מעצמו ע"פ המים כבקעת ועץ כ"א שהחזיק את עצמו בידיו. והמופת לזה שכשהגוים התחילו למשוך המעבורת ע"י הקאנאט והגביהו הקאנאט ועי"ז נשמט הוא מהקאנאט אזי תומ"י נפל במצולות כמו אבן. א"כ מה שלא נפל תחלה אין זה שצף כבקעת כו' כ"א שהחזיק א"ע בידיו כו'. א"כ כיון שהי' לו כח זה להחזיק א"ע עם היותו אז כבד כאבן מחמת כבדות בגדיו שנשרו במים כו' הדבר ברור שהנוטה למות הגוסס אין לו כח זה לא מיניה ולא מקצתי'. א"ו שאין זה ענין לגוסס כלל כי יש בו כחו בשלימות. ואם מצד האומדנא שנפל כמו אבן עיין בתשו' מהר"מ ב"ב סי' תתקע"א דאין זה כלום אע"ג דאיתא שם כי יהודי אחד יעיד כו' ע"ש. כיון דאין זה רק אומדנא וה"נ מאמר הגוים שבנד"ז שאמר צטא הירשא פארמאלני מייארטווי ווישעל נא קאנאט. לא עדיף ממאמר יהודי הנ"ל שבתשו' מהרמב"ב שיעיד על נשמתו שמת כו' ואעפ"כ פסק מהר"מ דהוי כשאר משאל"ס משום דלא ראהו שמת רק מאומד ומסברא. וה"נ בנ"ד דברור שמעידים רק מאומד שהרי לא ראו אותו רק מרחוק משפת הנהר כו' וגם ניכר הפך זה מדאחז א"ע בידיו בקאנאט כו' וגם אולי יש לחוש לאמתלא בדבריהם שמתייראים שלא יהיו תחת המשפט שהם סיבבו נפילתו ע"י שהגביהו הקאנאט ע"כ כדי לנקות א"ע אומרים כן דגברא קטילא קטלו. ואף אם לא נחוש לזה אין בעדותן ממש כנ"ל מתשו' מהרמב"ב. וממ"ש בפסוק ירדו במצולות כמו אבן אין להביא ראיה דזהו כמו עדות שמת ולהתיר בנד"ז שאמרו שנפל למים כמו אבן כו'. דאטו אנן אמרי' דמדאוריי' אסירא ודאי מדאוריי' משאל"ס הוא בחזקת מת ואעפ"כ מדרבנן אסירא ועוד דדכוותה מ"ש כתונת בני חיה רעה אכלתהו. והנה בכה"ג י"ל דאף מדאורייתא אין כאן עדות מספיק שמת דאף למ"ד דלא חיישי' לשאלה וגם שי"ל דכתונת פסים הוי מידי דלא מושלי מ"מ היינו דוקא אם מצאו מת מלובש בכתונת הנ"ל י"ל דהוי הכרה. משא"כ כשמצאו הכתונת לבד אף שהטבילוהו בדם י"ל דודאי אין זה הכרה. א"ו מה שאמר חיה רעה אכלתהו אין זה דמדאורייתא מחזקינן ליה כן אלא שהוא ע"ד דברה תורה כלשון בנ"א. דבנ"א מחזיקי' כן אע"פ שמדינא אין זה עדות המספיק. וא"כ כך י"ל בפי' ירדו במצולות כמו אבן. דלא דבכה"ג הוי מוחזק טפי מדינא בחזקת מת יותר משאר נפל למשאל"ס. ושלא יהי' מקום להחמיר בזה אפילו מדרבנן. דזה ודאי אינו. אלא ר"ל דברה תורה כו'. דכה"ג הוי מוחזק יותר שמת ואעפ"כ לדינא הוי כשאר משאל"ס. ועי' בפרש"י בינונים כאבן כו':

אולם מה שיש לצדד קצת הוא מעדות הרב מ' שבתי ששמע מהערל המחזיק את הקרעצים והמעבורת במסל"ת כדברים שהעידו הנ"ל והוסיף עוד שאחר שהצילו את ר' שמואל בלאך נסעו על ספינה קטנה על הנהר פן יראו את הנטבע ואמר בזה"ל מי יעחעלי נא לאטקא לאדני צאש אולי יראו אותו עולה. דכה"ג כ' הפמ"א סמ"ח שם סעי' הנ"ל וז"ל ועוד יש לצדד היתר לפי שהעדות של הר"ר ישראל שאח"כ רץ על חוף הנהר סמוך לגדותיו ולא ראה אותו ואם הלך מהלך רב כשיעור שא"א להחיות א"כ אין כאן חשש שמא יצא ממקום אחר דהא ידוע שא"א לשוט כ"כ מהר כמו אדם הרץ ברגליו סמוך לנהר א"כ הויא כמים שיש להם סוף עכ"ל. אכן בנד"ז הדברים סתומים אם נסעו על הלאטקע להלאה משך הנ"ל דא"כ דומה לנדון דהפמ"א או שמא סיבבו שעה זו רק בסמוך למקום טביעתו. ומסתמא נסעו רק סמוך למקום הטביעה. וא"כ יש לחוש שמא עלה ברחוק איזה מילין או יותר כו' כיון שלא נסעו כ"כ מרחוק. שוב מצאתי תשו' הרדב"ז (דפוס סדילקאוו חלק ה') סי' ב"א ר"מ על ראובן שהי' לו חולי הנופל ועומד שעה א' ויותר בעלופו בלי הרגשה כלל ונפל למשאל"ס בעת עלופו ואבד זכרו שהחמיר מאד דהוי כשאר דין נפל למשאל"ס ושהאשה אסורה להנשא יעו"ש באריכות. ואולם מצאתי ג"כ שכנגדו חלוק עליו בשו"ת מהר"מ אלשקר ססי' קי"ג ואם תקניטני אומר כו' דכיון שהוכה מכת מות ולדבריך דהוי כמעיד שהניחו ספק חי ספק מת א"נ שנתעלף וטבע כשהכהו כדאמרת לעיל היתכן שיאמרו בזה רבנן שמא יצא במקום אחר כו' עכ"ל. וא"כ י"ל דכמו"כ יחלוק על נטבע בעת עילוף דח"נ. שהחמיר הרדב"ז. מיהו יש לחלק דשאני התם שנתעלף מחמת שהכוהו מכת מות. משא"כ בנדון דהרדב"ז די"ל כמש"ש הרדב"ז דאפשר שמחמת הנפילה במים נתעורר הטבע כו'. מיהו הרדב"ז שם כ' טעם זה רק לסניף כו'. אבל עיקר הטעם שלו דאין להתיר בגדולה שבאומדנות עד שיעידו עליו שמת כו' ע"ש. ומצאתי נרשם אצלי שבספר סדר אלי' רבא דחה ד' מהר"ם אלשקר ודעימי' ע"ש מסקנתו (דל"ז ע"א) ושגם הם לא אמרו רק להלכה כו' ואין הספר כעת אצלי. אמנם הנדון הלז לא דמיא להא דמהר"ם אלשקר דשאני התם שהכוהו מכת מות ונתעלף כו' משא"כ הכא. והבית יעקב סי' ט' יחידאה הוא נגד כל הפוסקי' הנ"ל (והפמ"א טעמא אחרינא אית ליה משום דס"ל דבנדון שלו ודאי לא חיי וכבר נת' ע"ז כו') וגם לא ראה דבריהם כלל ולא תשו' מהרמב"ב סי' תתקע"א ועי' בכתובות (דף ס"ט ע"א) לר' יוחנן לא שמיעא ליה הא דרבי כו' יעו"ש:

קיצור א לרבנן דרשב"א במגוייד מן הארכובה ולמעלה (והיינו בעצם הקולית דלא כריטב"א. מיהו י"ל ה"ה בעצם התחתון במקום צומת הגידים) לא מהני כוייה אח"כ והרמ"ה ס"ל דכשנכוה אח"כ יכול לחיות והיינו ביבשה ולר"ש בן אלעזר מהני כוי' אח"כ. ואם נחתך בסכין מלובנת גם לרבנן יכול לחיות. ולפי' הירוש' חיישינן שמא בסכין מלובנת נחתך ובש"ס דילן לא משמע כן. ובתשו' מהר"ם אלשיך סי' קכ"ב כ' דהרי"ף ורמב"ם פוסקי' כר' שמעון בן אלעזר ואין נראה כן בגמ' ופוסקים לפסוק כר"ש בן אלעזר:

ב מ"ש התוס' ביבמות (דף ק"ך ע"ב) דגוסס ע"י אדם לא חיי וסמך ע"ז הפמ"א בתשו' סי' מ"ח. הנה מסנהדרין (דף ע"ח ע"א) יש ראי' ברורה להפך דגם גוסס ע"י שהכוהו אדם איכא מיעוטא דחיי רק צ"ל דהתוס' ביבמות מגוייד דהוא גוסס דהוא טריפה גוסס. גם בלא"ה תמוה על הפמ"א דנדון שלו אינו ענין לגוסס כלל:

ג ומה שתמה כת"ר על הפמ"א דאף אם גוסס בי"א איכא מיעוטא דחיי מ"מ במשאל"ס יש להתיר אינה קושיא דמתוס' שם (דף קכ"א) ד"ה ולא היא משמע להפך. ומה דפשיטא לתוס' כן י"ל כמו במגוייד לא מהני אפילו במשאל"ס רק בענין דמהני אפילו בלא שום טביעה. כמו"כ בגוסס. וגם משמע דמגוייד לר"ש בן אלעזר בחד דרגא הוא עם גוסס:

ד עוד ראיה שכ"ד התוספות ממ"ש בתוס' (דק"כ ע"ב) סד"ה למימרא. ואף להריב"ש שכ' שי"ל דהיכא שיש עדות המספיק מדאוריי' להתירה אע"ג דמדרבנן אינו מספיק במשאל"ס אפשר שיש להקל י"ל דגוסס אינו עדות המספיק מדאוריי' וכ"ד סד"א להחמיר כשהספק בעצם המיתה שלא מצד ההכרה ועפ"ז יתיישב קושיית וצ"ע דמהריב"ל ח"ג סי' פ"ט:

ה אך העיקר שנד"ז אינו ענין לגוסס כלל ופשיטא דלא עדיף ממגוייד קודם יב"ח ועי' תשו' מהר"מ ב"ב סי' תתקע"א וע' ת' רדב"ז סי' שני אלפי' ר"מ שהחמיר ביותר מכה"ג דנד"ז: