ד

וכן משמע עוד דהכי הוא דעת התוס' שהקשו (דף ק"כ ע"ב) סד"ה למימרא וא"ת בלא מילתי' דר"ש בן אלעזר תקשי לי' רישא לסיפא והרי לכאורה י"ל דבלא ר' שמעון בן אלעזר לק"מ רישא אסיפא דברישא החמירו חכמים שאין מעידין על המגוייד אע"ג דטריפה אינו חיה כמו שהחמירו בנפל למשאל"ס משא"כ בסיפא כיון דבלא"ה הוא רק איסורא דמשאל"ס לא החמירו במגוייד משא"כ לרשב"א שבמגוייד אין עדות מדינא אפי' במשאל"ס אין להקל והוא מה שתירץ בספר חוסן ישועות ומדלא תירצו הכי ש"מ דס"ל דגם במשאל"ס אין להקל כה"ג. וכן ראיתי בספר סדר אליה רבא שהעלה דכל שהספק בעצם המיתה ולא מצד ההכרה אין מקילים כלל עד שיהי' בירור גמור בלי שום ספיקא בעולם שמת. ואמנם בהריב"ש סי' שע"ט משמע שיש לומר דהיכא שיש עדות המספיק מדאוריי' להתירה אלא דרבנן החמירו שאין זה מספיק אזי י"ל דבמשאל"ס דרבנן לא החמירו. מיהו לא כתב זה לדבר ברור רק ע"ד מאי קושיא כו' כי י"ל כן כו' ואף לדבריו הנה בגוסס במשאל"ס תליא בפלוגתא דלמ"ד דבכל גוסס דעלמא אם נל"ת א"כ יש כאן עדות המספיק מדאורייתא אזי במשאל"ס תנשא לכתחלה. אבל להאומרים דבגוסס אפילו נשאת תצא וכלשון התוס' אין מעידין על הגוסס משמע בהדיא בהריב"ש דבכה"ג אפילו במשאל"ס לא מהני וכמו מגוייד לרשב"א כו'. ומיהו לד' מקצת האחרוני' דס"ל להקל במשאל"ס בסי"ב משום דאיכא מ"ד דסי' דאורייתא א"כ ה"נ כמו"כ יש להקל משום שיש מ"ד דגוסס אם נל"ת אלא שלדברי הסדר אלי' יש לחלק דשאני התם שנמצא מת א' והספק מצד ההכרה דיש מ"ד דסי"ב הוי הכרה מדאורייתא ובמשאל"ס דרבנן סמכינן ע"ז להקל בספק דהכרה משא"כ בגוסס דהספק בעצם המיתה שלא מצד ההכרה יש להחמיר טפי. ומ"מ בלאה"נ משמעות כל הראשונים שאפי' במשאל"ס אין להקל אלא ע"י סי"מ דוקא כמבואר ממ"ש הנ"י במעשה דעסיא שיש להם סי"מ כו'. וכ"פ בש"ע סל"ב. והטעם י"ל כדברי הסד"א הנ"ל ואע"ג דהכא הספק בההכרה כו' מיהו הרי ספק זה מצד עצמו אפסיק בהדיא לחומרא בגמ' גיטין (דף כ"ז) אלא דבאת להקל מצד משאל"ס וא"כ חזר הדין לספק שבעצם המיתה שהולכין בו להחמיר. והנה מקור סברא זו להחמיר טפי ביותר כשהספק בעצם המיתה מאם הספק מצד הכרת המת י"ל דתלוי בהני תרי לישני דפרק יש בכור דלל"ק גם בההכרה אחמירו בה רבנן ולל"ב לא אחמירו בההכרה טפי מדינא דאוריי' רק שלא הקילו בזה כמו שהקילו בסופה דהיינו בהעדים כו' אכן כשהספק בעצם המיתה אחמירו בה רבנן אפי' לל"ב וגם בזה יתיישבו הקושיא שכ' מהריב"ל ח"ג סי' פ"ט לכוין השמועות בהנהו עובדי דפב"ת דיבמות כו' מרובם משמע דמקילינן אף בגוף העדות כו' מהנהו דכתבינן לעיל בשם הגמי"י עכ"ל. ולפי החילוק הנ"ל דכשהספק בעצם המיתה אחמירו טפי יתיישבו הסוגיות ע"ש: