ג

והנה מה שכתב כת"ר דאף אם גוסס בי"א איכא ג"כ מיעוטא דחיי כמו בגוסס בי"ש עכ"ז יש לצדד בנד"ז כיון דבלאה"נ משאל"ס הוי ג"כ רובא למיתה וא"כ ה"ל תרי רובא ובכה"ג י"ל דלא החמירו חז"ל ולכן תמה כת"ר על הפמ"א למה לא מצא להתיר בנדון שלו רק משום דס"ל דהוי כגוסס בי"א דלא חיי כלל דבלאה"נ יש להתיר במשאל"ס. כיון דאיכא תרתי גוסס ומשאל"ס וכנ"ל. הנה עם היות שסברתו נכונה. דאילו באנו ליזיל בתר סברא ודאי אין סברא לומר שיהיה ניצול בכה"ג. אכן לכאורה דברי הפמ"א מוכרחים ע""פ דיבור התוס' דיבמות (דקכ"א) ד"ה ולא היא לא שנא צורבא מרבנן. ואע"ג דרובייהו צורבא מרבנן אי סליק קלא אית ליה מ"מ לא חיישינן לאותו רוב כמו גבי רוב גוססין דאין מעידין עליהן אע"פ שרובן מתים עכ"ל. דלכאורה מוכרח מדברי התוס' דאין מעידין על הגוסס אפילו בנפל למשאל"ס ומש"ה מייתי ראיה דאע"ג שרובן מתים ועכ"ז אין מעידין עליהם אפילו במשאל"ס כמו כן גם הרוב דצו"מ אי סליק קלא אית ליה לא מהני אע"ג דבלאה"נ משאל"ס הוא רוב עצום למיתה. דאת"ל דהפי' בתוס' כמו גבי רוב גוססין דאין מעידין עליהן היינו בגוסס דעלמא שלא במשאל"ס. א"כ תמוה מהו הראיה הלא אפילו משאל"ס מצד עצמו בלתי סיוע הרוב דצו"מ אי סליק קלא אית ליה הוא רוב גדול ועצום יותר מגוסס. דאע"ג דרוב גוססין למיתה מ"מ הרי גם כן ספינה שאבדה בים שבגיטין (דכ"ח) הוא רובו למיתה כדאי' בב"ב (דקנ"ג). וא"כ זהו במדרגה א' עם גוסס דעלמא דשניהם ה"ל רובן למיתה. ומשאל"ס זהו עוד רוב למיתה יותר מספינה שאבדה בים דשם נותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים ואפילו נשאת תצא וכמ"ש הריב"ש בסי' שע"ט. משא"כ במשאל"ס דאם נשאת לא תצא וכמו שביאר זה ג"כ ריא"ז בש"ג פרק כל הגט שם החילוק בין ספינה שאבדה בים למשאל"ס. ודלא כתוי"ט פרק כל הגט מ"ד שנראה ממנו דמשוה אותן יחד לפרש"י ע"ש במ"ש כדאשכחן במ"ד פי"ו דיבמות כו'. וא"כ ודאי משאל"ס הוא רוב גדול למיתה יותר מרוב גוססין למיתה. וכן מוכרח מפסק הטוש"ע סי' קמ"א סעיף ס"ח דבהניחו גוסס הוי ספק מגורשת והוא מהרמב"ם פ"ו וכ"ד רי"ו נכ"ג ח"ד. משא"כ במשאל"ס אין זה כדין ספק ממש שהרי אם נשאת לא תצא. ומה שתמה כת"ר על הרמב"ם אמאי הוה הניחו גוסס דין ספק מגורשת כיון דרובו למיתה לא ידענא מהו תמיהתו הא כל הנך תלת דר' אליעזר בן פרטא ג"כ רובן למיתה כנ"ל מהש"ס דב"ב וכ"כ בפי' בהגמ"ר שלהי קדושין. ואעפ"כ נותנים עליהם חומרי חיים וחומרי מתים משמע דזהו דין ספק ממש. וכבר עמד ע"ז הריב"ש סי' שע"ט וגם בתשובת האחרונים ובפרט בתשובת בית אפרים חאה"ע סי' למ"ד. ועיין בס' עצי ארזים באה"ע סי' י"ז ס"ק כ"ג וס"ק קכ"ט חלק ג"כ עמ"ש הב"ש ס"ק י"ח וס"ק צ"ד דאם הוא גוסס ג"י מעידין עליו. וכיון שכן דמשאל"ס מצד עצמו הוא רוב גדול יותר. וא"כ כשנוסף ע"ז עוד רובא דצו"מ אי סליק קלא אית ליה. איך יביאו התוס' טעם על דאף על פי כן לא מהני הנך תרי רובא מהא דאין מעידין על הגוסס דהוא רוב א' ואין כחו אפי' כרוב א' דמשאל"ס. וכמו שהקשה כת"ר מה"ט על הפמ"א. א"ו צ"ל הפי' בתוס' דאין ראייתם רק מרוב גוססין לרוב דצו"מ. דרוב דצו"מ לא מהני כמו דלא מהני רוב גוססין. וע"ז ודאי הוא ראיה עצומה. וא"ת הרי כאן איכא עוד צירוף עצום דמשאל"ס. ע"ז צ"ל דפשיטא להו להתוס' דכמ"כ הא דאין מעידין על הגוסס היינו אפילו במשאל"ס. וא"ת א"כ הא גופא קשיא דמנ"ל להתוס' דאין מעידין על הגוסס אפילו במשאל"ס עד שיביאו מזה ראיה וטעם לרוב דצו"מ אי סליק כו' דלא מהני. נלע"ד דהנה כ' האחרונים דמ"ש התוס' ותנן אין מעידין על הגוסס. זהו יצא להם מלשון המשנה אין מעידין אלא עד שתצא נפשו כו' דר"ל לאפוקי גוסס כו'. והנה מבואר בהדיא בגמ' דמגוייד כשאין מעידין עליו לרשב"א דאוקימנא מתניתן כוותיה אפי' במשאל"ס נמי לא מהני לולי דמיא מרזו מכה. ולא מהני מגוייד במשאל"ס אלא בגוונא דמהני אפילו בלא שום הטביעה וגם לרבנן ולא מקילין מאומה במגוייד מצד משאל"ס יותר מדין מגוייד דעלמא בלא משאל"ס. ובעינן ג"כ המתנה י"ב חדש במשאל"ס כמו במגוייד דעלמא בלא משאל"ס כמ"ש בש"ע סעיף ל"ב.(והא דמיא מרזו מכה אינו שום קולא). וא"כ מבואר דאין מקילין מצד משאל"ס כלל ובעינן שיהיה ברור שמת בלי שום ספק ספיקא בעולם דהיינו טריפה אחר יב"ח. נמצא הרוב העצום דמשאל"ס לא מהני ולא מידי דהא בכה"ג שרי אף בלי שנפל למים כלל כיון שיש כאן עדות ברורה שמת. וכל שאין עדות ברור שמת היינו קודם י"ב חדש לא מהני אפילו במשאל"ס אע"ג שי"ל דגם מקמי יב"ח הוי רובא למיתה. וא"כ כמו כן הא דתנן אין מעידין אלא עד שתצא נפשו לאפוקי גוסס היינו נמי אפילו במשאל"ס כיון דאיכא מיעוטא דחיי לא עדיף ממגוייד דטריפה וקודם יב"ח לרבנן או ממגוייד לולי הסברא דמיא מרזו מכה לר"ש בן אלעזר דאין מעידין ע"ז כיון דאין כאן עדות ברור למיתה מצד עצמו. וכן משמע קצת בפירש"י (דק"כ ע"ב) ד"ה מן הארכובה. דבעינן עדות ברור לגמרי למיתה שלא מצד הטביעה ממ"ש רש"י דחיי ואי משום הטביעה כו' ע"ש אלמא דאין מצטרפין. הגם שיש לדחות ולומר דמגוייד לר' שמעון בן אלעזר לא הוה רובא למיתה ול"ד לגוסס וכן לרבנן קודם י"ב חדש. אך הנה בתוס' שם ד"ה למימרא משמע דמגוייד וגוסס בחד דרגא אינון מדקתני מגוייד בהדי גוסס ע"ש. והנה לפ"ז גם לר' שמעון בן אלעזר דאמר דמגוייד יכול לכוות ולחיות מ"מ י"ל דאדרבה הוי בחד דרגא עם גוסס דג"כ אפשר דחיי ותדע דהא אדרבה לרבנן דס"ל דמגוייד הוי טריפה ואינה חיה הקשו התוס' תימא דהא קתני בה גוסס אע"ג דחיי כו'. אבל לר"ש בן אלעזר א"ש כפשוטו דמגוייד שאפשר לו לחיות דמי לגוסס. וא"כ כמו שאין מעידין על המגוייד לר"ש בן אלעזר לולי דמיא מרזו מכה י"ל שכמו כן אין מעידין על הגוסס אפילו במשאל"ס. ורבנן לא פליגי על רשב"א רק במגוייד משום דס"ל דודאי לא חיי אפילו בלי הטביעה משא"כ בגוסס. ולפ"ז א"ש ד' התוס' (דקכ"א) ד"ה ולא היא ע"פ הפירוש שנתבאר למעלה לפרש דבריהם:

ז"נ בגליון בפ"ע ואפשר שייך לכאן:

[ענ"ל ראיה ממ"ש הרמב"ן והרשב"א גבי סכין מלובנת ואע"פ שכל טריפות שמנו חכמים בבהמה אין כנגדן באדם כיון דארכובה בזה ובזה נשנית בשניהם הוא טרפה עכ"ל משמע דשאר טריפות שבבהמה הוא טריפה ובאדם אינו טריפה אין מעידין עליו אפילו במשאל"ס דהא ארכובה דנשנית היינו במשאל"ס ואפ"ה דוקא משום דהוא טריפה גם באדם כנ"ל. ובודאי י"ל דכל הטריפות שבבהמה גם באדם אע"פ שאינו טריפה היינו דאיכא מיעוטא דחיי ואינו טריפה שאינה חיה כלל. ואפ"ה אין מעידין על זה אפילו במשאל"ס כו']: