א

והנה ביבמות (דק"כ ע"ב) למימרא דמגוייד חיי כו' וראיתי בעצי ארזים סעיף ? פי' שי"ל דלרבנן במגוייד במקום שנעשה בו טריפה דהיינו מן הארכובה ולמעלה תנשא. ולא ס"ל דיכול לכוות ולחיות כי כויה לא מהני אחר כך. ורבא דאמר דבנחתכו רגליו בסכין מלובנת גם לרבנן אין מעידין עליו וכ' בחי' הריטב"א שי"ל דגם לענין טריפות אינה טריפה בכה"ג וכדלקמן והיינו כיון שהכווייה היה בשעת החתך. וא"כ לא פליגי רק דלא מהני כווייה דאח"כ שכיון שנעשה טריפה אין לו תקנה. וכ"מ מדברי הה"מ והרשב"א והרמב"ן דלא נחלקו רק אם חיישינן שמא נתגייד בסכין מלובנת משמע הא נתגייד בסכין שאינה מלובנת לא מהני מה שיהיה נכוה אח"כ. והרמ"ה בטור משמע דס"ל דה"ה כשנתגייד בסכין שאינה מלובנת ונכוה אח"כ בזה מודו חכמים לר' שמעון בן אלעזר אלא דפליגי עליה דכל שלא ראינו שנכוה אח"כ לא חיישינן מעצמנו שמא נכוה. כן ביאר דבריו הפמ"א בתשו' הנ"ל. ומוכרח הוא לפרש כן. אבל כל המפרשים פליגי על הרמ"ה וכמ"ש הריטב"א דאפילו תימא שאינה חיה אלא ע"י כווייה כל שאפשר לכוות ולחיות אין מעידין עליו:

והנה יש עוד שני שיטות בפי' הקושיא ומי מצית לאוקמא כר' שמעון בן אלעזר. דלפי' רש"י ותוס' משמע דהקושיא היינו כיון דלרשב"א מהני כווייה א"כ אף שנפל למשאל"ס חיישינן שמא עלה ונכוה אח"כ. אבל הרמב"ן והרשב"א מפרשים דהקושיא היא דלר' שמעון בן אלעזר זה שנחתכה רגליה מן הארכובה ולמעלה אינו סימן טריפה כלל ולא מצד שיכולה לכוות:

עוד פי' הרשב"א בשם הרמב"ן דמ"ש רבא בסכין מלובנת ודברי הכל משמע דרבנן נמי מודו דכויה מהני זהו במגוייד במקום שאינה עושה טריפה אבל במגוייד מן הארכובה ולמעלה לא מהני סכין מלובנת. וכ"כ הריטב"א והנ"י וכמ"ש הב"ש ס"ק צ"ד בשמם. ונ' שהוצרכו לפרש כן משום דבפא"ט גבי בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה לא נזכר שכשנחתכו בסכין מלובנת יהיה כשר לרבנן. ע"כ פי' גם כאן דרבא לא קאמר דלרבנן מהני סכין מלובנת רק במגוייד שלא מן הארכובה ולמעלה. אבל התוס' ושאר מפרשים נראה דמפרשים דרבא קאי אמגוייד מן הארכובה ולמעלה וס"ל דאע"ג דלרבנן לא מהני מה שיכוה אח"כ אכן אם נתגייד בסכין מלובנת דהרפואה קדמה למכה או שבאים כאחד הוא יכול לחיות. וכ"כ הב"ש שם לדעת הרמב"ם. וכתב הריטב"א ואפשר דלרבא אליבא דרבנן בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה בסכין מלובנת כשרה. אכן תמוה לי לשון הריטב"א שם לעיל מיניה מ"ש ומיהו נראה דלר' שמעון בן אלעזר לאו בכל מקום אמר שיכולה לכוות ולחיות אלא בדבר שהסכנה בו משום חתוכה כו' וכגון נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה שאין הסכנה משום חסרון אבר שהרי חותכה למעלה וכשרה כו' עכ"ל. דהא ארכובה דהכא היא ארכובה העליונה מה שלמעלה ממנה הוא עצם הקולית ואיך חותכה למעלה יהיה כשרה כו' וזה הלשון לא נאמר רק גבי ארכובה התחתונה בחולין (דע"ו ע"א ודמ"ח ע"ב). ועיין בספר המכריע סי' ח"י שהכריח דמן הארכובה ולמעלה דפרק מצות חליצה הוא למעלה מן השוק דהיינו עצם הירך שנקרא קולית וא"כ דכוותה נמי מן הארכובה ולמעלה דפרק בתרא ועי' בספר בית מאיר סעיף ל"ב:

והנה הרשב"א כתב והיכא דראינוהו מגוייד ואינו ידוע אם נתגייד בחרב מלובנת אזלי' לחומרא ואין מעידין עליו וכן מפורש בירושלמי. והה"מ כתב שאין משמע כן מהש"ס דילן והביא הב"י פלוגתא זו. ולפמשנ"ת אין נפ"מ מחומרת הרשב"א דהא הה"מ מיירי במקום שנעשה טריפה ובכה"ג להרשב"א לא מהני כויה. ובזה נפרכים דברי החמ"ח ס"ק נ"ט. ומ"מ י"ל דנהי להרמב"ן והרשב"א אין לחוש מ"מ להירושלמי יש לחוש. וכ"כ החמ"ח ולפי הירושלמי כו'. וכבר נתבאר לעיל שהתוספות ושא"פ לא ס"ל כהרשב"א. ועיין בשו"ת מהר"מ אלשיך סי' קכ"ב שהעלה שלדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אפילו מגוייד במקום שנעשה טריפה בסכין שאינה מלובנת חיישי' כר"ש ב"א דאפשר לכוות ולחיות. ומוכח לה מסוגיא דר"פ האשה שלום זימנין דמחו ליה בגירא או ברומחא כו' ואיכא דעבד סמתרי וחיה. ומשמע דאפי' במכה דאית בה כדי להמית קאמר דאפשר למעבד ליה רפואה כו'. ואין דבריו מוכרחים לדחות סוגיא מפורשת ופוסקים רבים ועצומים מקמי משמעות סוגיא אחרינא שאין מוכרח כלל לפרשה דמיירי במקום שנעשה טריפה כו'. אך לפי' הרמב"ן והרשב"א דפי' הסוגיא דהכא ג"כ במקום שאין עושה טריפה ע"ז ודאי קשה מסוגיא הנ"ל. ועוד דהנה אפילו לר' שמעון ב"א י"ל דלא מהני כויה רק בנחתך רגליה ולא בשאר נקיבת האברים הפנימיים וכמ"ש בתשו' פמ"א ססי' מ"ח ואם ראו שנקבו איברים הפנימיים כו' דאף רשב"א לא אמר דיכול לכוות ולחיות אלא במקום שהטריפות נעשה ע"י חתוך האבר משא"כ היכא שהטריפות מחמת נקיבת אברים הפנימיים מה מועיל כויה לזה כו'. וכן משמע קצת בחי' הריטב"א הנזכר לעיל. וא"כ סוגיא דזימנין עביד לה סמתרי עכצ"ל דמיירי לא בכה"ג דפי' המהרמ"א. ועיין בתשו' אאזמו"ר הגאון ז"ל בסוף תשובתו שכ' בענין סוגיא הנ"ל שכתב ג"כ דמיירי במקום שאינו עושה טריפה רק לפ"ד רמב"ן ורשב"א שכתב גבי סכין מלובנת דטריפות דבהמה אין כנגדן באדם לבד מן הארכובה ולמעלה כו' לפ"ז י"ל דסמתרי דרפט"ו מיירי אפילו במקום שעושה טריפה בבהמה אבל באדם יש תקנה ע"י סמתרי עכ"ל ומ"מ גם לפי' זה במן הארכובה ולמעלה דהוה טריפה באדם לכ"ע לא מהני סמתרי ולא כויה אחר כך כו':