יג

אמנם כ"ז דחיישי' לשאלה היינו בכלי' דמושלי. אבל בכלי' דלא מושלי כיס וארנקי וטבעת. ואפשר דה"ה בשאלת כל בגדיו דודאי לא שכיחי כלל שיפשוט א"ע מכל בגדיו להיות גברא ערטילאי וישאל לאחרים כמ"ש בג"ב ריש סי' ל"ב ד"ה וכאשר בא א"ל שניחוש לחליפין זה י"ל דל"ח כלל. ונודע מה שיש להסתפק ע"ז הוא ב' דברים. הא' הוא ממ"ש הב"ש ס"ק ס"ט וז"ל הא דאיתא בש"ס דלא חיישינן לשאלה בכלי' אלו היינו דוקא לאוקימתא דסי' דאורייתא אבל לאוקימתא דסימני' דרבנן חיישי' לשאלה אפי' בכלי' אלו כו'. הב' מ"ש החמ"ח ס"ק מ"ב ולאו דוקא לשאלה דה"ה למכירה או לאבידה חיישי' ועי' בפסקי מהרא"י סי' קס"א משמע קצת דל"ח לשאלה באותן כלי' הנז' בגמ' עכ"ל. וא"כ מוכח דלאבידה ל"ח דא"כ גם בכלי' אלו דלא מושלי י"ל לאבידה. אמנם אכתי י"ל דלמכירה חיישי' והני כלי' כמו דלא מושלי להו כך לא מוכרים אותם כיס וארנקי משום דמנחשי דהניחוש שייך במכירה כמו בשאלה וטבעת שהוא חותמו ודאי יש חשש במכירה כמו בשאלה וגם מכירה לא שכיחא בזה טפי דלמה יקנה הלוקח חותם של חבירו משא"כ להשאיל יוכל להיות שיצטרך לפעמים. אבל נפ"מ בזה לגבי שאלת כל בגדיו דאם משום חשש שאלה י"ל דלא שכיח ממש ככיס וארנקי כו'. אבל את"ל לחוש למכירה י"ל גם בכל בגדיו שייך חשש חליפין דהיינו כעין מכירה ולא דמי לכיס וארנקי כו'. ואפשר גם ע"ז י"ל דאת"ל דחיישי' לשאלה גם בכיס וארנקי יש לחוש לחליפין דבחליפין לא שייך כ"כ דמנחשי שלא יטול זה מזלו שהרי גם חבירו נותן לו כיסו ומדלא חיישינן להכי ש"מ דלחליפין ל"ח רק לשאלה ולשאלת כל בגדיו י"ל ודאי אין לחוש. והנה בספר עצי ארזים סימן י"ז ס"ק פ"ז הביא דמהב"ש ס"ק ס"ט דכ' דלמ"ד סי' דרבנן כמו שאין סומכין מדאורייתא כ"א על סימנים מובהקים ביותר ה"נ אפילו בכלים דלא מושלי לא סמכינן עלייהו כיון דלפעמים משאיל אותן ומשמע דזה מדאורייתא כמו סימנים שאינן מובהקים למ"ד סי' דרבנן. וע"ז הקשה טובא בעל עצי ארזים דא"כ חמור בסימני אוכף ולמ"ד סי' דרבנן אמרינן דהיינו בעידי אוכף והיכא מהדרינן נהי נמי דאוכף לא מושלי הרי לסברת הב"ש למ"ד סי' דרבנן כי היכא דמדאורייתא לא סמכינן אסימנין ה"נ דלא סמכי' אהא דלא מושלי. ואין לומר דיש חילוק בזה בין איסורא לממונא דא"כ קשה מאי פריך הגמרא למ"ד חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכא מהדרינן דילמא לענין חשש שאלה גופא יש חילוק בין איסורא לממונא עכ"ל. גם בספר בית מאיר סימן י"ז סכ"ד הביא קושיא זו בשם הנ"ב סימן ל"ב ד"ה עכשיו וכ' שהוא קושיא עצומה. אלא שאח"כ כ' וז"ל וקושיא זו יש לדחות דההוא שקלא וטריא דלא נחית לסברת שאלה כלל שפיר משני. אלא דאנן אחרי דחזינן דאם סי' ד"ת יש הכרח לחוש לשאלה ולחלק בין כלים לכלים אף אמרי' דאפשר אף כלים דלא מושלי לא הוי סימן מובהק ביותר מחשש שאלה דל"ש עכ"ל. ולא הבינותי דהא מלבד זה מבואר בגמרא דחמור דכתיב גבי אבידה אתא לסי' אוכף או לעידי אוכף כמ"ש רבא בגמ' פ' א"מ (דכ"ז א') וא"כ מוכרח דמדאורייתא ל"ח לשאילת אוכף עכ"פ והיינו אף למ"ד סי' דרבנן כמ"ש התוס' שם בד"ה בעידי אוכף פי' אי סימנים לאו דאורייתא עכ"ל והרי מ"ד סי' לאו דאורייתא אינו אומר כן רק משום דס"ל דשלמה דקרא לא לסי' אתא כ"א לתובעין כמ"ש רש"י ביבמות (דק"כ סע"א) הא אילו היה ס"ל דשלמה דקרא לסימן אתא וסי' דאורייתא גבי אבידה היה פוסק כן גם בהכרת המת ולא היה מחלק בין אבידה לאיסור א"א וכיון שכן לגבי שאלה דמוכרח דחמור דקרא אתי לעידי אוכף ולא חיישינן לשאלה מדאורייתא בכלים דלא מושלי באבידה עכ"פ א"כ ודאי גם בהכרת המת יש לפסוק כן. ומש"ל דהרמב"ם מחלק בין אבידה לאיסור לענין סימנים היינו משום דלא ברירא לי' כ"כ אם הלכה כמ"ד סיד"א ובאיסור א"א כמ"ד סי' לאו דאורייתא אבל המ"ד סי' דאורייתא או המ"ד סי' לאו דאורייתא הם עצמם אינם מחלקים כלל במה שמהני מדאורייתא בממון בין ממון לאיסור וס"ל דאי סימנים מהני מדאורייתא באבידה ה"ה דמהני גם בהכרת המת כנ"ל וממילא בשאלה דאוכף דל"ח לזה באבידה לד"ה מקרא דחמור ה"ה דגם בהכרת המת ל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי. ועוד נ' דחיית הבית מאיר אינו מספיק כלל דהרי ביבמות (ק"כ ע"ב) אמרינן ואי חיישינן לשאלה חמור בסימני אוכף היכא מהדרינן. ומתרץ לא שיילי אינשי אוכף ומבואר בתוס' שם דהקושיא היא איך מהתורה ל"ח לשאלה כמש"ל באריכות. וע"ז מתרץ לא שיילי כו' אלמא דהתירוץ הוא דמדאורייתא ליכא למיחש לשאלה מכל אלו וכן מבואר ג"כ בחי' הרמב"ן בסוגיא דב"מ (דכ"ז ע"ב) ובשט"מ שם. הרי אף ע"ג דנחית לחשש שאלה העלה דבכלים דלא מושלי מבואר בקרא דל"ח לשאלה. ומ"ד סי' דאורייתא אינו מגיה רק בעידי אוכף א"כ מבואר דחמור דקרא בא להודיענו דל"ח לשאלה באוכף עכ"פ. וא"כ תו אין מספיק כלל מ"ש הבית מאיר דאפשר אף כלים דלא מושלי לא הוו סימן מובהק כו' דלו יהא שאינו סי"מ המהני מצד הסברא אדרבה הוא מצד המבואר בתו' דל"ח לשאלה ועדיף מסי"מ דאינו מבואר כלל בתו' רק דמהני מצד הסברא. ולפ"ז מוכרח עכ"פ דבכלים דלא מושלי ל"ח לשאלה. והנ"ב סימן ל"ב כ' דה"ה כל בגדיו מכף רגליו ועד קדקדו מקרי כלים דלא מושלי ומיהו בתשו' סי' ל"ז כ' שי"ל שמדרבנן החמיר הב"י אף בכלים דלא מושלי וסיים שמעולם לא התיר הוא ז"ל ע"פ כלים לחוד אם לא ע"י צירוף עוד דבר אומדות והוכחות. גם בעצ"א ס"ק פ"ז כ' סברא זו דמדרבנן יש לומר שיש לחוש לשאלה גם בכלים אלו ול"ד לגט דל"ח בו לשאלה אפילו מדרבנן בכלים דלא מושלי משום שהשליח לפנינו. מיהו לסוף מביא העצ"א בשם גדול א' שמפרש דהב"י בתשובה אינו מחמיר כלל לחוש לשאלה בכלים אלו וגם בתשובת שב יעקב סי' י"א פסק כן: