יב

ומעתה י"ל דאפילו לשאלה דיחיד חיישי' ג"כ והיינו ג"כ מדינא דאורייתא. דהא בב"ש שם מבואר דשני יב"ש הדרים בעיר א' אין מוציאין שט"ח על אחרים למ"ד אותיות נקנות במסירה משום דחיישינן דיב"ש חבירו מסר לו ואע"ג שזה יב"ש א' מוחזק בהשטר וחזקה כל מה שת"י האדם הוא שלו מ"מ כ"ז מהני רק לגבי הקלף העצמי שהוא מוחזק בו ולא להוציא ממון עי"ז דלגבי הממון שאינו מוחזק בו ממש אע"ג שיש ראי' ברורה מהשטר ששייך לו את"ל דהשטר ודאי שלו מ"מ כיון שאינו מוחזק בהממון אמרי' דלגבי הממון חיישי' מדאורייתא דילמא חבירו יב"ש מסר לו ואע"ג דהא בהא תליא מ"מ אשכחן כה"ג במשנה ו' פט"ו דיבמות דהיא תנשא וצרתה אוכלת בתרומה וכמש"ל (סוף אות ט') וכה"ג הביא אאזמו"ר ז"ל במה"ב. וכמו"כ ודאי מה שנמצא מת מוטל בלבושיו הידועים לבעל אשה זו אף שהמלבושים מחזקינן שהם של מת זה ולא ששאל אותם מ"מ לגבי היתר אשה הנ"ל דיש חזקה דאיסורא חיישי' מדינא שאל אותם המת מבעל אשה זו וא"כ מוכח דאפי' לשאלה דיחיד חיישי' כמו דחיישי' דיב"ש זה מסר ליב"ש חבירו כנ"ל. וא"ל דאדרבה דהרי התוס' והרא"ש והרמב"ן כ' דרבא ביבמות (קט"ז) ס"ל כו' עמש"ל אות יו"ד י"א להשיב ע"ז. ולחלק בין שאלה דיחיד לנפילה דיחיד יש ב' חילוקים א' משום דנפילה לא שכיח יותר לפי"ז היכא דהשאילה לא שכיח יש לצדד קצת עי' בית מאיר סעי' כ"ד. אמנם לפמ"ש רבינו בשם ר"ח הי' צועק כו' אין לצדד. גם מ"ש בתשו' א' להקל בסי"ב בגוף וטב"ע בבגד מצד שני הספיקות שמא סיד"א ושמא ל"ח לשאלה נסתר לפמש"כ דהכל ספק א' דלמ"ד סיד"א חיישי' לשאלה: