ז

ועפ"ז א"ש הא דהשמיטו הרי"ף ברייתא דמצאו קשור ועי' תשובת ג"ב סימן כ"א שהכריח מזה דס"ל דל"ח לשאלה. דאלת"ה ה"ל להשמיענו דבהנך ל"ח לשאלה דאין יוצא ממ"ש מצא בחפיסה כו' דהתם צ"ל דמיירי שידע שלא השאילו משא"כ בכיס וארנקי וטבעת א"צ לידע כו'. ואף על פי שי"ל דס"ל להרי"ף דבמצאו בעצמו ליכא חשש שאלה והש"ס היה סבור דבמצאו בכיס מיירי שאחר מצאו ומחזיר לשליח ע"י סי' שאומר על הכיס דסיד"א. משא"כ להמ"ד סי' לאו דאורייתא וצ"ל דהוא בעצמו מצא א"כ ליכא תו חששא דשאלה ג"כ מ"מ הרי ברש"י ביבמות ותוס' ב"מ (כ"ז ב') משמע אפי' מצאו בעצמו שייך חששא דשאלה (ומהרש"א בב"מ שם לא כתב כן בדעת התוס') ומצאו בחפיסה היינו דיודע ברור שלא השאיל. והרי"ף מסתמא לא פליג ע"ז. א"כ הי' צריך הרי"ף להשמיענו דין מצא קשור בכיס כו' דל"ח לשאלה אלא עכצ"ל דס"ל דל"ח לשאלה כלל. זהו תוכן דבריו. ואני בעניי כתבתי כבר הנלע"ד דצדקו יותר ד' הרב"י בהבנת ד' הרי"ף והרמב"ם לדינא דלמ"ד סי' לאו דאוריי' אין לסמוך על כליו כלל. וליישב מה שהשמיטו הברייתא דמצאו קשור בכיס נ' משום דודאי אפי' אם חיישינן לשאלה גבי כליו דמת מ"מ לא קרב זה אל זה כלל למצאו קשור בכיס כו' דהתם החשש שאלה רחוק במאד מאד אפי' במצאו אחר כמ"ש הפנ"י בב"מ (דכ"ז) כיון שזה האיש שואל גט וידעינן שאבד גט כו'. ונמצא הגט בחפיסה שלו איך נחוש שאחר ששמו כשמו אבד גט בחפיסה של זה. וה"ז חששא רחוקה יותר משאלה דיחיד שבמיתה דכאן בגט נוסף ע"ז הא דידעינן שזה האיש אבד גט בודאי כו'. וגם נוסף ע"ז הא דזה השליח צווח ככרוכיא שלא השאיל חפיסה שלו לאחר י"ל שנא' ע"ז דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא כיון דבלא"ה נמי אינם תופסים שהוא כך כו' עי' תשב"ץ ח"א סי' פ"ג ועי' תוס' גיטין (כ"ז ב') דלא חשדינן ליה למשקר במזיד כו' והרמב"ן ס"ל דאינו נחשד כלל ע"ש. משא"כ גבי חשש שאלה בכליו דמת דהתם הוא חששא גמורה וקרובה דאין שם רגלים לדבר והוכחות שלא השאיל כמו בגט לא מיני' ולא מקצתי' וכש"כ את"ל דבגט מיירי במצאו בעצמו וחיישי' שמא השאיל ושכח כו' דלשכחה י"ל דל"ח כלל כמו שהוכיחו בתבואות שור בי"ד סי' י"ח סקכ"ט. אלא דמעיקרא למ"ד סיד"א יהי' מוכרח לפרש המשנה דאין מעידין על סימני כליו דהוא משום דחיישי' לשאלה ומשום חששא זו אין מעידין מדאוריי' כלל א"כ כיון שמבואר בפי' המשנה דחיישי' לשאלה מדאוריי' משו"ה נופל הקושי' אבריי' דמצאו קשור בכיס כו' אע"ג דשם יותר רחוק החשש שאלה מ"מ מנ"ל להקל בפשיטות נגד המשנה המפורשת דאולי גם בגט יש לחוש אף שהחשש רחוק יותר ועמש"ל בשם הסד"א. משא"כ להמסקנא דהמשנה מיירי בחיוורי וסומקי ואין הכרח כלל לומר שמפורש החשש שאלה במשנה וכ"ש למ"ד סי' לאו דאוריי' קרוב יותר לומר שאין מפורש החשש שאלה במשנה וכליו י"ל דמיירי בסי"ב וא"צ לדחוק בחיוורי וסומקי וא"כ אף שמסברא נ' לנו דחיישי' לשאלה בבגדי המת ולא סמכינן ע"ז כלל כמו דלא סמכינן על סי"ב בגופו אכן כיון שאין הכרח לומר שזה מפורש בהמשנה אין שייך להקשות אבריי' דמצאו קשור בכיס כו' דכיון דמסברא הוא החשש שאלה א"כ היינו דוקא גבי בגדי המת דהוא חששא גמורה משא"כ גבי גט שמצאו בעצמו קשור בכיס כו' הסברא נותנת להפך שאין שום מקום לחוש לחששות רחוקות ביותר עד שאח"כ יוכל ליפול החשש שאלה. עי' פנ"י שם ואם נחוש לחששות כאלה אף על סי' בגופו יכול ליפול חששא. ולכן נ' להו דלמסקנא אין שייך כלל חשש שאלה גבי מצאו קשור בכיס כו' ולאו דוקא בכיס אלא ה"ה בחפיסה כו'. ובזה יתורץ לן שבתשו' ג"ב סי' כ"א הביא ראיה מד' הרא"ש פ"ג דגיטין והמרדכי שם סי' שנ"ח שנ"ט שהביאו דין מצאו בחפיסה ומכיריו ולא התנו שיודע שלא השאיל שמע מינה דס"ל דל"ח לשאלה כלל ובאמת א"א לומר כן דא"כ יהי' הרא"ש סותר א"ע למ"ש בתשו' ובפסקיו ספ"ק דב"מ סי' נ' דחיישי' לשאלה אבל לפמ"ש א"ש דלפי המסקנא במצאו בעצמו לכ"ע ל"ח לשאלה כלל דלשכחה ל"ח וא"צ שיאמר שיודע ברור שלא השאיל רק כל שאינו זכור שהשאיל ל"ח כו' ואפי' במצאו אחר י"ל דהשליח נאמן כנ"ל. ובמ"א כתבתי עוד מנדון הבריי' דמצאו קשור בכיס בתשו' המתחלת בדין שאלה דיחיד:

קיצור. שלפ"ז יתיישב בטוב קושי' הפנ"י בתשובת גאוני בתראי סי' כ"א למה השמיטו הרי"ף והרמב"ם ברייתא דמצאו קשור כו':