ו

ונלע"ד שכן נראה דעת הרי"ף והרמב"ם. דהא הרמב"ם פ"ג מה"ג סתר הדרך שאין מעידין רק על פ"פ עם החוטם ולא נזכר כלל דמעידין אפילו ע"י סי"מ בגופו. לכן י"א דבאמת לא מהני לדידהו שום סי' זולת טב"ע וכ"מ בב"י סי' י"ז ובק"ע סעיף צ' אלא דהאחרונים הוכיחו מדבריהם דמהני סי"מ וכמו דמהני בגט בנקב בצד אות פלוני גם מדכתב הרי"ף שומא לאו סי"מ מכלל דסי"מ מהני מ"מ די לבא מן הדין להיות כנדון גבי גט לא נזכר בגמרא רק סי' בגוף הגט וה"ה במיתת הבעל משמע אבל כליו אינו עדות גמור (וגם גמרא סוף יבמות דמשמע שם דס"ל דמסקנת הגמ' כתי' דכליו בחיוורי וסומקי ולא משום שאלה א"ש לפי הנ"ל דודאי כך המסקנא למ"ד סי' דאורייתא ובנדון שלו בלא"ה ליכא חששא דשאלה כמ"ש הב"י והובא בתשובת ב"ח החדשות ססי' ס"ה וי"ל שגם המר' לא חשש לשאלה מה"ט רק שהביא דסמכינן על סי' זה שנשלח ע"י ר' ליט' דלא גרע מסי' דסומכין עליו וא"צ להיות פ"פ עם החוטם דוקא וצ"ע) ועפ"ז יתיישב מה שבסוגיא דפא"מ (דכ"ז ב') סידר הקושיא ואי ס"ד דחיישינן לשאלה אחר שתי' כליו בחיוורי וסומקי שהאריך בזה הב"ח בתשו' סי' פ"ו להוכיח דגם לפי' התי' דכליו בחיוורי וסומקי עכ"ז זה המתרץ ג"כ סובר דחיישינן לשאלה. ובאמת זה דוחק עצום דמ"ש בחיוורי וסומקי מיירי בכליו שאין דרכם להשאיל הוא דוחק גדול דכליו אלו ר"ל מלבושיו כמ"ש בגופו ובכליו דר"ל שלובש בהן ואם הני אין דרכם להשאיל א"כ ממילא בטלה חששא דשאלה. אבל לפמ"ש א"ש דבסוגיא דב"מ איבעי' לן אי סי' דאורייתא אי לאו דאורייתא ולא איפשיטא ע"כ מתחלה שרצה לפשוט מהמשנה דיבמות דסי' לאו דאורייתא דחה די"ל סיד"א וגופו דארוך וגוץ וכליו אי דחיישינן לשאלה או בחיוורי וסומקי וכן המסקנא ביבמות למ"ד זה סיד"א בכליו בחוורי וסומקי ומ"מ מקשה אח"כ ואי ס"ד דחיישינן לשאלה היינו למ"ד סי' לאו דאורייתא ומאחר שהש"ס גילה לנו דשייך ויש מציאות לחששא דשאלה ממילא מובן דלמ"ד סי' לאו דאורייתא ומחמיר בהכרה כמו"כ יש לו לחוש לשאלה ולכן פריך ואס"ד כו' ואינו למ"ד סיד"א משא"כ ביבמות דהשקלא וטריא הוא למ"ד סיד"א איך לפרש המשנה ולדידיה ודאי המסקנא דל"ח לשאלה ואינו מפרש כליו דמשנה משום חשש שאלה. וגם מ"ד סי' לאו דאורייתא י"ל שמפרש ג"כ כליו משום סיד"ר. אלא דלקושטא דמילתא ס"ל מבחוץ דאפי' טב"ע דכליו לא מהני כיון דחיישינן לשאלה וא"צ ע"ז הוכחה כלל ולא כמ"ש המרה"צ מהי תיתי להחמיר דאדרבה מהי תיתי להקל מאחר דמחמרינן בהכרה ובעי סי"מ דה"ל כעדות ברורה כנ"ל ובהכר' כליו אין שייך כלל לומר שזהו עדות ברורה כיון דשייך שאלה. מיהו בלא"ה אפשר לתרץ דאפי' את"ל דפריך בפא"מ ואס"ד דחיישינן לשאלה למ"ד סיד"א י"ל דסידר זה אחר ואב"א כליו בחיוורי וסומקי דאם היה מקשה מקודם ממצאו קשור בכיס כו' או שנמצא בין כליו ואח"כ היה מתרץ ואב"א כליו בחיוורי וסומקי היה הלשון משמע דמתרץ על נמצא בין כליו ולא על בגופו ובכליו שבמשנה משו"ה סידר ואיב"א בכליו בחיוורי וסומקי קודם מצאו קשור כו' בין כליו. משא"כ ביבמות דאין מזכיר שם (דקכ"ב ע"ב) או שנמצא בין כליו. ע"כ מסדר האב"א אחר מצאו קשור כו' להורות דהמסקנא כך דל"ח לשאלה:

קיצור (שכ"ד הרי"ף והרמב"ם ויישוב קושית הב"ח בתשו' סי' פ"ו למה סידר הש"ס קושייתו ואי ס"ד דחיישינן לשאלה אחר שתי' כליו בחיוורי וסומקי):