ד

עוד כתב כת"ר לצדד דשאלה הוא רק חששא דרבנן והוא שהקדים דהנך ב' תי' הא' דחיישינן לשאלה. והב' בחיוורי וסומקי אזלא לב' תי' דפ' יש בכור לל"ק דמדאורייתא סגי בפ"פ בלי חוטם ומדרבנן החמירו במשנה זו דאין מעידים אלא על פ"פ עם החוטם והיה הקושיא לפ"ז למה החמירו אפילו יש ג"כ סי' אם סי' מדאורייתא (דאם סי' דרבנן שפיר ניחא דהחמירו אפילו בדרבנן גבי עיגונא בתח"ע משא"כ אם סיד"א ה"ל תרי חומרי) ולל"ב דאין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם הוא מדאורייתא א"כ הקושיא כיון דלל"ב זה דפי"ב לא החמירו גם בתח"ע א"כ למה החמירו שלא לסמוך על סי"ב אם סי' דאורייתא וע"ז תי' ב' תי' הא' דחיישינן לשאלה מדרבנן והוא תי' לל"ב הנ"ל ואע"ג דלל"ב זה לא אחמירו רבנן בתח"ע מ"מ חששא דשאלה שאני אע"ג דהיא רק מדרבנן מ"מ כיון דחומרא דשאלה חוששין אף גבי גט ובכל האיסורים ממילא דיש לחוש גם בעיגונא. אמנם לל"ק דפי"ב אין תי' זה מספיק דתרי חומרי הוא כיון דבלא"ה אין כאן רק איסור מדרבנן למה יחושו לשאלה מש"ה הוצרך לומר כליו בחיוורי וסומקי ומזה יצא לו דצריך לומר דחששא דשאלה הוי רק דרבנן וע"כ לא די לו בתי' דשאלה לל"ק דפי"ב והוכרח לומר כליו בחיוורי וסומקי אבל אל"כ יהיה קשה קושיית הב"ח סי' פ"ו ל"ל לחדושי חששא דשאלה ואם שאלה חששא פשוטה היא לל"ל אח"כ בחיוורי וסומקי כו'. ואני שמעתי ולא אבין דהא אפילו אי שאלה הוי רק חששא דרבנן היה יכול להיות התי' זה טוב גם לל"ק דפי"ב דהא מצינו דחוששין לשאלה גבי גט אפילו בחששא דרבנן דהיינו אפילו לא הוחזקו שני יב"ש דכתבו התוס' ספ"ק דב"מ דאף בלי שום סי' לא חיישינן אלא מדרבנן אעפ"כ בעינן שלא יהיה חששא דשאלה כמ"ש בטוש"ע סי' קל"ב ואע"פ דהתם בלא"ה ג"כ החששא דשאלה רחוקה יותר מבמיתה דה"ל שאלה דיחיד ועוד טעמים כמ"ש בפנ"י פ' א"מ (דכ"ז). וא"כ לל"ק דבעיגונא ג"כ אחמירו רבנן בהכרת המת ודאי דכ"ש יש לחוש לשאלה אפילו בדרבנן במכש"כ מגט (וכ"ה באמת דעת רמ"א סל"ב דחיישינן לשאלה במשאל"ס דרבנן א"ל כשראוהו שנטבע בבגדיו אלו והחמ"ח והב"ש החמירו שם אפילו בכה"ג). וא"כ לכת"ר מי ניחא למה צריך לומר ואבע"א בחיוורי וסומקי (ומה שהביא כת"ר ראיה דבדרבנן ל"ח לשאלה מהא דפרק א"מ בא ישראל ונתן בה סי' מותרת בשתי' למוצאה הוא תמוה דהתם ה"ל כלים דלא מושלי שישראל לא ישאיל כלי כשר לעע"א שישים בו יי"נ). גם מ"ש לל"ב פי"ב מתרץ דחיישינן לשאלה ומדרבנן ג"כ א"נ כלל דממ"נ כיון דלא החמירו בהכרת המת לל"ב זה למה יחושו לשאלה את"ל דמדאורייתא לא חיישינן לשאלה ומ"ש מסי"ב בגופו לא החמירו לל"ב זה את"ל סימני' דאורייתא עד שהוצרך לומר גופו דארוך וגוץ כו' ומ"ש משום דמצינו כמו"כ בגט לא נזכר בשום מקום חששא זו במשנה וברייתא כ"א אדרבה אחר שתי' וחידש דחיישינן לשאלה הקשה מצאו קשור בכיס היאך מהדרינן אבל לא נמצא בשום מקום דחיישינן לשאלה גבי גט עד שמזה יכריח לחוש לשאלה בעיגונא כו'. א"ו לל"ב דפי"ב דלא אחמירו כלל בהכרת המת ואפ"ה חוששין לשאלה עכצ"ל דהוא חששא דאורייתא ומה שאח"כ חזר בו הש"ס מתי' זה ותי' כליו בחיוורי וסומקי י"ל שבתחלה תירץ דחיישינן לשאלה משום דתי' זה טוב יותר דהא לתי' כליו בחיוורי וסומקי הוי זו ואצ"ל זו דאתיא במכש"כ מארוך וגוץ דגופו. ומ"ש מע"ל דאדרבה בגופו י"ל משום סי' עשוי' להשתנות לאח"מ משא"כ [בכלים] ז"א דארוך וגוץ דגופו אינו משתנה לאח"מ וא"כ כש"כ חיוורי וסומקי דכליו דאין מעידין וא"כ ה"ל זו ואצל"ז (או ר"ל אפי' יש סי' דארוך וגוץ בגופו וגם סימנים חיוורי וסומקי דכלים) מש"ה תי' כלי' דחיישינן לשאלה ולכן אפילו סי"ב לא מהני ואפילו סי"מ לא מהני ומה שאח"כ חזר בו מתי' זה היינו משום דבאמת נראה לו יותר דל"ח לשאלה וכמ"ש התוס' דלמסקנא ל"ח לשאלה והיינו למ"ד סיד"א דוקא דכיון דסומך אסי"ב ואע"ג דשכיחי קצת עכצ"ל דלא אזיל בתר חששא כמו"כ י"ל יותר דלא אזיל ג"כ בתר חששא דשאלה והוצרך לומר כליו בחיוורי וסומקי ור"ל אפי' יש סי' כאלו ג"כ בגופו כנ"ל. אבל לשאלה ל"ח כלל דלא אזיל בתר חששות כמו דלא חייש בסי"ב בגופו דילמא אתרמי סי' כסי'. אבל מעיקרא דתי' דחיישינן לשאלה היינו ודאי מדאורייתא. ונמצא עלה בידינו (דאי) דלא חיישינן כלל לשאלה אבל אי חיישינן כתי' הש"ס תחלה היינו ודאי מדאורייתא דאין כאן עדות כלל:

קיצור. וישוב למה תי' הש"ס תחלה כליו דחיישינן לשאלה ואח"כ חזר בו ותי' כליו בחיוורי וסומקי: