א

סימן נז

בענין דין שאלה דיחיד הנה מבואר למעלה דהח"צ העלה בסי' קל"ד דלשאלה דיחיד לא חיישינן והקשה הח"צ אשמעתי' דא"כ מאי פריך הש"ס בפרק אלו מציאות (דף כ"ז ע"ב) ואי ס"ד חיישינן לשאלה כי מצאו קשור בכיס אמאי כשר ניחוש לשאלה כו' וכן הוא ביבמות (דף ק"כ ע"ב). והא לפי דרכו לשאלה כזו שהיא שאלה דיחיד לא חיישינן. ותירץ דשאני גט כיון דאפשר לכתוב אחר הוה לן למיחש אפילו לשאלה כה"ג. עכ"ד. והמרה"צ ס"ק צ"א (דף פ"א ע"ב) השיב עליו דהא לדין הש"ס אין לחלק בין עיגונא לגט כו' ע"ש ותירוצו דחוק וכן משמע בפסקי מהרא"י ססי' קס"א דמחמת קושיא הנ"ל דהח"צ מחמיר טובא בחששא דשאלה ואף בשאלה דיחיד כמש"ש ולא מהני אפילו לצרף כו' וכן משמע דעת התוס' ספ"ק דב"מ (דף כ' ע"ב) ד"ה מצא בחפיסה שכ' ול"ח לשאלה כו' דהכי תקון רבנן כו' מכלל דבעדות אשה חיישינן לשאלה כה"ג אע"ג דהוא שאלה דיחיד כמ"ש האו"ת סי' ס"ה ס"ק כ"ז. וכ"מ מדברי הרא"ש שם סי' נ' ובתומים שם ס"ק י"ב פי' דלא חיישי' שם לשאלה משום דה"ל שאלה דיחיד וס"ל כהח"צ ומדבריו שם יש ללמוד תירוץ לקושיא דמצאו קשור דפריך נחוש לשאלה אף דהוא שאלה דיחיד דהא שם מיירי ג"כ בהוחזקו שני יב"ש דאעפ"כ במצאו קשור בכיס כשר. וכמ"ש בש"ע סי' קל"ב ס"ד. והנה מלבד דבהוחזקו לא מקילינן משום שאלה דיחיד כמ"ש במרה"צ שם. אך עוד זאת הרי כתב התומים שם בשם חידושי הרשב"א בגיטין (דף כ"ז) דהואיל דהוחזקו שני יב"ש חוששין לכל יב"ש שבעולם א"כ ה"ל שאלה דרבים דחיישי' ששליח מיב"ש דעלמא שהי' כאן שאל הכיס ממנו. אלא דמ"מ יש להשיב עדיין דמ"מ בגט איכא הוכחה שלא לחוש לשאלה כמ"ש מהרא"י שם כיון שזה האיש שואל הגט ויודע שאבד הגט כו' אך מ"מ י"ל דלא דמי כלל הוכחה זו לשאלה דיחיד מה גם אם הוחזקו שני יב"ש אע"ג דידעינן שזה אבד כו' כיון דלא ידעינן שהשני ודאי לא אבד יש לחוש יותר מבשאלה דיחיד ולא הוחזקו:

עוד הביא המרה"צ שם קושיא על הח"צ בשם הרב בעל חמודי דניאל והיא לכאורה הוכחה גדולה לנגד. וגם בתשו' אחת הבאתי ראיה זו נגד הח"ץ מאביי דלולי דס"ל אותיות נקנות במסירה חיישי' דילמא מסר לי' יב"ש זה לחברו כו' דה"ל מכירה דיחיד וכ"ש דחיישי' לשאלה דיחיד. ומממונא דהוחזקו י"ל כמו כן לאיסורא אע"ג דלא הוחזקו. והנה המרה"צ שם העלה הפך שמסוגיא זו אדרבה יש ראי' להח"צ והיינו מרבא דפליג על אביי לפ"ד התוס' שם ביבמות (קט"ז) וס"ל דאותיות נקנות במסירה ואעפ"כ לא חיישינן דילמא מסר לי' ומזה הוכיח רבא דלא חיישינן לתרי יצחק. וא"כ אדרבה יש משם ראי' דכמו דלא חיישינן בשטרות למסירה דיחיד אע"ג דהוחזקו שני חבי בר נאני ה"ה דלא חיישינן ג"כ לשאלה דיחיד אפילו באיסורא בדלא הוחזקו. אמנם לפע"ד דבריו בלתי נכונים כלל דהא רבא לא חייש שם דילמא מסר לי' חבריה אע"ג דחבי בר נאני ונאני בר חבי שכיחא טובא במחוזא. וא"כ זהו אפילו חששא דמכירה ומסירה דרבים ואעפ"כ לא חיישינן כלל לחששא זו לרבא כיון שזה מוחזק בהשטר ואע"ג שהוחזקו הרבה חבי בר נאני כו' וא"כ נידוק מזה דכמו כן לא חיישי' לשאלה כלל בעיגונא בלא הוחזקו. לפי' המרה"צ דמפרש דלא הוחזקו היינו שידוע שבעלה של האשה הלך באותו הדרך שנמצא בו ההרוג ולא הוחזק איש אחר שנעלם מן העין באותו הדרך כו'. וזה לא אמרה הח"צ מעולם דגם הח"צ לא קאמר אלא דלשאלה דיחיד לא חיישינן דהיינו כשיש בו סי"ב בגופו כו'. וכ"ש כל הפוסקים שסתמו בפשיטות דחיישי' לשאלה אמאי לא הוכיחו מרבא. וגם בשאלה דיחיד משמע מהח"ץ דלא חיישי' בכל ענין דהיינו לא כציור המרה"צ דדוקא כשידוע שהלך באותו הדרך כו' שלא נזכר בהח"צ כלל. א"ו האמת יורה דרכו דמדברי רבא אין שום ראיה דלשאלה דיחיד ל"ח. דהא התוס' ורש"י כ' דלא ילפינן אלא איסורא דלא הוחזקו מממונא דהוחזקו ופי' לא הוחזקו דתרי יצחק היינו שבקורטבא ששם הי' דר יצחק ר"ג בעלה של זו לא הוחזק כלל שיש עוד יצחק אחר דהוי הוכחה גדולה ועצומה דליכא יצחק אחר כלל ובלא הוחזקו דכה"ג יליף איסורא מממונא דהוחזקו. משא"כ גבי שאלה אף שהוחזק שבעלה של זו הלך בדרך ההוא ולא הוחזק איש אחר שנעלם מן העין אין זה דומה כלל ללא הוחזק הנ"ל דאטו יש שומרים על הדרכים לידע מי ומי ההולכים. משא"כ בלא הוחזק יב"ש אחר בעיר זו דמקום דירתו הוי כעין חזקה דליכא יב"ש אחר וכמו לא הוחזק באחים בקדושין (דף ס"ד) דהוי כחזקה שאין לו אחים וכיון דלא שמעינן לי' לרבא רק בלא הוחזקו כה"ג מנלן למילף מזה דל"ח לשאלה דיחיד דאינה ענין ודוגמא כלל ללא הוחזקו דכאן. ואי ס"ל דזה שבעלה של זו הלך באותו הדרך ה"ל כהוחזק יב"ש א' ומה שלא נשמע אחר שנעלם מן העין הוה כלא הוחזק א"כ יוכיח מרבא דאף לסתם שאלה לא חיישינן בכה"ג (דומיא דחבי בר נאני דשכיחא טובא כו') וזה נגד הח"צ וכל הפוסקים ממש. א"ו אין דבריו נכונים כלל. כ"ש דסוגיא דב"ב (דף קע"ג) ס"ל בפשיטות הפך ממ"ש התוס'. אלא דחיישינן דילמא מסר לי' ומאן דלא חייש זהו משום דס"ל אותיות נקנות במסירה וכ"ד הרבה פוסקים הסוברים אותיות נקנות במסירה עיין בכה"ג בח"מ סי' ס"ו שגם בממון יכול המוחזק לומר קים לי כוותייהו ועיין בספר המכריע סי' כ"א. וא"כ לכאורה הדרא קושיי' לדוכתה להוכיח מאביי נגד הח"ץ כיון דמרבא אין ראי' להפך אפילו לשטת התוס' כנ"ל. ואמנם יש לתרץ דהא הח"צ גופי' בתשו' שם כ' דלא קאמר דלשאלה דיחיד ל"ח אלא כיון דאין דעת וכוונת שואל ומשאיל תלוייה כלל במקרה ההוא שהוא הרושם שבמצח כו' ואף שמתכוונים זה להשאיל וזה לשאול. לענין פרט הרושם שבמצח הוה ליה כאלו נעשה מאליו וה"ל כנפילה דחד דלא שכיח לאביי עכ"ל. משא"כ גבי מסירה ופקדון מיב"ש זה לחבירו דחיישינן לאביי היינו משום דדעת וכוונת המפקיד והנפקד תלוייה ממש בענין היחידות ההוא שזה היוסף בן שמעון דעתו וכוונתו דוקא להפקיד אצל יוסף בן שמעון ההוא שידוע לו שהוא איש נאמן או שהוא אוהבו. והרי ענין השם יוסף בן שמעון זהו אשר בו נקרא האדם וזה שמו אשר יקראו לו ומכוונים אל זה משא"כ הרושם שבמצח ע"ז שייך לומר מ"ש הח"צ דאין דעת וכוונת שואל ומשאיל תלוייה במקרה ההוא כו'. וכמו שהביא הח"צ שם ראיה מהא דבידי אדם אפשר לצמצם כשמכוין לזה משא"כ בידי שמים א"א לצמצם וכמו כן בידי אדם כשאינו מתכוין לזה וכו' יעו"ש. וכ"ת א"כ מאי מקשה הח"צ אשמעתי' מדחיישי' לשאלה במצאו קשור משום דלשאלה כה"ג שיהיו שמות המשאיל והשואל שוין לא חיישינן. והא בשמות דשייך כוונת שואל ומשאיל לא אמרינן הכי. י"ל דשם י"ל ג"כ שהיחידות תלוי במקרה בלי כוונה כי השאיל הגט לשליח אחר שהוא רק שלוחו של יוסף בן שמעון השני וא"כ אין כאן כוונת שואל ומשאיל על השמות. ואף אם השאיל ליב"ש עצמו הרי מה שגם שם אשתו כשם אשתו זהו ודאי בלי כוונת משאיל ושואל ונפל במקרה כפצע שבמצח הנ"ל. מש"ה שפיר מדמה זה הח"צ לשאלה דיחיד דל"ח ועי' פנ"י בגיטין דשם רחוק חשש שאלה מכמה טעמים: