ז

ואין להביא ראיה להחמיר ממ"ש בגמ' (קט"ו א') ורב חייא בר אבין גברא חרוכא אינש אחרינא אתי לאצוליה ואכילתיה נורא ופסתא דידא נורא אתלי ביה ואתיליד ביה מומא ומחמת כיסופא אזל וערק לעלמא. הרי אע"ג דאיכא ידים מוכיחות טובא שגברא חרוכא ופיסתא דידא בעל אשה זו הוא שהרי האשה אמרה חזו גבראי חזו גבראי שהאש אוכלתו והא קמן גברא חרוכא דשדיא והפסתא דידא אינה סתירה כיון שי"ל שהפסתא דידא מגוף זה החרוך הוא דאל"כ מה קאמר רבא ועוד כו' ופסתא דידא דשדיא הא הפסתא היא עזר כנגדו. וכ"מ בחידושי הרשב"א גבי מעשה דעסיא וכ"מ במרדכי והגמי"י בשם ר"נ ור"ש ובמהרי"ו סי' ע"ט כמ"ש במרה"צ ס"ק ס"ו. ואפ"ה אנו בודים חששות רחוקות גם עושין פירוד בין הדביקים לומר דהפסתא דידא אינו מגברא החרוכא כ"א דחתנא הוא דערק כו' וגברא חרוכא אינש אחרינא הוא דאתי לאצוליה ואכילתי' נורא. וגם רבא לא פליג רק משום דאמרה חזו גבראי חזו גבראי דבכה"ג לא שייך בדדמי. ומ"ש ועוד הא גברא חרוכא אין ר"ל אפילו לא אמרה ח"ג. כמ"ש בהדיא הרשב"א שם גבי מעשה דעסיא ועד כאן לא פליג רבא כו' ע"ש דלא כהב"ח בתשו' סי' נ"ה והגבעת שאול סי' ט"ו שלא ראו דברי הרשב"א. וא"כ בנד"ז דחיישינן לשאלה ולא דמי לח"ג ח"ג א"כ אפילו לרבא יש לחוש דהבגדי' הסמוכי' באו לשם מבעל אשה זו ע"י איזו סיבה כמו שאנו בודים שם דאינש אחרינא אתי לאצולי' ומפרידין לומר שהפסתא דידא אינו מגוף זה כך י"ל כאן. וכ"ש לרב חייא בר אבין שפסקו כן רוב הראשונים כמ"ש בנ"י וכ"פ הב"י בתשו'. ועי' בתשו' בית אפרים סי' מ' שהעיר ג"כ מעובדא זו לחוש לשאלה אף שנמצא עצם בתוך הכתונת כו' מיהו לסוף העלה דל"ח לזה. וכ"ש בנ"ד י"ל דלא חיישי' כי הנה אף דמ"ש רבא ועוד אינו טעם מספיק בפ"ע להתיר אם לא אמרה כלל ח"ג ח"ג ודלא כתשו' ב"ח ותשובת ג"ש. מ"מ עכ"פ צ"ל דענין הועוד היינו את"ל דאמירתה ח"ג ח"ג אינו מספיק להתירה שי"ל דאמרה בדדמי דדילמא אח"כ ברח כו' מ"מ עכשיו דאיכא עוד ראי' דהא קמן גברא חרוכא כו' לא חיישינן לבדדמי. וא"כ אדרבה מרבא יש ראי' לנד"ז דאע"ג מצד הבגדים שעליו אינו מספיק להתירה מ"מ מצד צירוף הבגדים הסמוכים מהני כמו דמהני התם צירוף הא גברא חרוכא לחזו גבראי אע"ג שכ"א אינו מספיק בפ"ע מ"מ בהצטרף שניהם מהני ולא חיישי' לחששא דרב חייא בר אבין דילמא גברא חרוכא אינש אחרינא הוא כו' ופסתא דידא כו' כמ"כ הכא אין לחוש שהבגדים הסמוכים באו ע"י אבידה דלא שכיחא ושעל ההרוג באו ע"י שאלה אלא אמרינן כולם באו ע"י סיבה א' כמו התם אמרינן הגברא חרוכא ופסתא דידא איש א' הוא. ואין לומר דאפילו לפי הועוד דח"ג מצד עצמו לא מהני מ"מ עדיף מחששא דשאלה לכן שם דייקא מהני צירוף של ועוד הא גברא חרוכא. אבל גבי שאלה דחששא גמורה היא לא מהני אפילו הצירוף דבגדי' הסמוכי' וחיישינן שהבגדים הסמוכים באו לשם בפ"ע ע"י אבידה כנ"ל. דזה אינו דאף אם בסתם שאלה תאמר דהוא חשש גדול יותר מחששא דבדדמי שם. מ"מ בשאלה דהכא גם מצד הבגדים שעליו לבד יש כמה פנים לומר שאין לחוש כ"כ לשאלה שהרי בכתונת שעליו הביא תשובת ב"א סי' מ"ב הנ"ל בשם נ"ב מה"ת שאין לחוש לשאלה כשלא הי' עמו רק כתונת א' ונמצא ההרוג תוך ימי השבת באופן שלא עבר עליו שבת א' משיצא מביתו בכתונת אחת זו עד שנמצא ההרוג בכתונת זו. וגם במכנסים צידד בתשובה הנ"ל ססי' י"ד שאין לחוש לשאלה כשלא היו עמו רק מכנסיים אחת. וגם בנד"ז הבגדי' שעליו הן רוב הבגדי' של בעל אשה זו דג"כ רחוק בהן החשש שאלה. לכן אף דאין כ"ז מספיק מ"מ לא גרע מחששא דבדדמי כח"ג ח"ג לפי הועוד. וע"כ יספיק לזה צירוף שאר בגדים הסמוכים כמו דמהני התם כו'. והנה אע"ג דרב חייא בר אבין פליג התם י"ל דלפי הפי' שהפסתא דידא י"ל שהוא מגברא חרוכא ודאי העיקר כרבא. וכ"ד ראב"ן ומהרש"ל ביש"ש וכן נוטה דעת הרשב"א. והפוסקי' שפסקו כרחב"א י"ל דמפרשי' דהפסתא דידא ניכר שהי' מגברא אחרינא דהיינו שגברא חרוכא הי' שלם ולבד זה יש ג"כ עוד פסתא דידא וא"כ שם ע"כ איתלי נורא בגברא אחרינא לכן חייש רחב"א משא"כ בדליכא שום דבר שמורה שהי' עוד אחר י"ל אפי' לרחב"א לא חיישינן וזהו דעת הרמ"ה ברי"ו וכ"פ הב"ש ס"ק ק"ס וכ"ד האחרונים הב"ח והג"ש וכ"כ בתשו' ב"א סי' מ' לומר דרב חייא בר אבין לא פליג רק משום דהפסתא דידא הי' מגוף אחר כו'. ואאזמו"ר נ"ע כ' שכ"ד רש"י והרא"ש. מכל הלין נ' שבנד"ז שהבגדים שעליו לבד הן ג"כ מצד עצמן יש לומר קצת דה"ל ככלים דלא מושלי. משום שכשתאמר שהשאילן לא נשאר לו רק חגורה וארבע כנפות וקאפלעש ואניצעש ושטיוועל שאין דרך שום אדם לילך בהן לבד בלי כתונת ומכנסיים ובגד עליון כו' דה"ל רוב גופו ערום. וגם בכתונת י"ל ג"כ רחוק מצד עצם החשש שאלה. וגם הקאפלעש אף שהי' סמוך ולא עליו ממש מ"מ כיון שהי' מלוכלך בדם הרי ניכר שהוא מההרוג י"ל דלכ"ע שדינן לי' בתר הבגדים שעליו. וכן האניצעש כיון שהיו סמוכין ממש לרגליו י"ל לכ"ע שדינן לי' בתר הבגדים שעליו הכתונת ומכנסיים והזופיצע. ואף שבודאי אין לסמוך על כ"ז לבד מ"מ בכה"ג ודאי מצרפין כל הבגדים הסמוכים לדונן כאילו הן עליו ממש מאחר שידועי' כולם לבעל אשה זו. וכיון שכן ה"ל שאילת כל בגדיו ובתוכן כלים דלא מושלי. והרי לשאילת כל בגדיו י"ל ג"כ דלא חיישינן כשיש עוד אומדנות והוכחות לזה. כמו בנד"ז שניכר בטב"ע דגופו שזהו בעל אשה זו. ושנמצא החלל בדרך שהלך בו בעל אשה זו וגם לא עבר שבת א' משיצא מביתו בבגדים אלו עד שנמצא החלל וידוע שלא הי' עמו שום בגד אחר. ושהי' שלום בינו לבינה והלך ע"ד לחזור למחר. אשר בהצטרף כ"ז י"ל בכה"ג יש להורות דלא חיישינן לשאילת כל בגדיו. וכ"ש שיש בהן ג"כ כלים דלא מושלי. לכן נ' להתירה מכבלי העיגון: