ו

והנה לכאורה יש להמציא עוד חששא דנהי דלתרתי תיוהי היינו שאלה ואבידה דלא שכיחא לא חיישינן היינו לומר שנזדמן אח"כ שהיה אבידה במקום שנהרג השואל כו' דהאבידה מצד עצמה שיאבד אדם בגדיו כולן לא שכיחי יותר משאילת כל בגדיו דלא שכיח. וכ"ש שיהיה האבידה במקום שנהרג השואל. אכן י"ל חששא אחרת שהיה רק שאלה שהשאיל לו קצת בגדיו אלא שנזדמן שבשעה שהתחיל להפשיט בגדיו להשאילן להשואל נפלו עליהם לסטים ועל כן עזב המשאיל יתר בגדיו ג"כ ונמלט על נפשו והשואל נהרג בקצת הבגדים ששאל ממנו ולבשם. וא"כ אין כאן רק תיוהא א' דהיינו שאלה רק שנזדמן שנפילת הרוצחים על השואל היה בשעת השאלה. והרי ע"כ נהרג השואל (למ"ד דחיישינן לשאלה) ואין אנו מחדשים רק שנפילת הלסטים היה בעת השאלה וע"כ עזב המשאיל יתר בגדיו כו'. אך באמת י"ל דאדרבה חששא זו ודאי אין לחוש כיון שתצטרך לומר שבשעת השאלה ממש אירע תיוהא כזה נפילת הלסטים על שניהם ושעל כן הוכרח המשאיל לעזוב כל בגדיו ושא"כ נפילת הלסטים היה כשפשט כל בגדיו. חששא כזו רחוק יותר מכלים דלא מושלי דלא חיישינן בהו לשאלה. והנה להח"צ בתשובה סי' קל"ד דס"ל דלשאלה דיחיד לא חיישינן משום איך יפול המקרה שהמשאיל ישאל דייקא למי שיש לו סימן בגוף כמותו כשלא נתכוין לזה איך יפול כן ממילא ע"ש. כ"ש שיש לומר כן בנד"ז איך יפול שיזדמן תיוהא עצום כהנ"ל בעת השאלה ממש. דלא שכיחא יותר משאלה דיחיד. וגם יש בכללה שאלה דיחיד שהרי צ"ל שאחד מהן היה ערטילאי דהיינו השואל. דאל"כ איה בגדיו דאין כאן רק בגדי המשאיל. ולחליפין לא חיישינן. וגם נצטרך לומר שבתואר ותמונת הגוף שוין המשאיל והשואל ואין לך שאלה דיחיד גדולה מזו. אלא גם להחולקים על הח"צ י"ל דאע"ג דחיישינן לשאלה דיחיד לשאילה כזו שיזדמן תיוהא כהנ"ל בעת השאלה לא חיישינן כמו בכלים דלא מושלי. דהנה צ"ל להחולקים על הח"צ דחיישינן לשאלה דיחיד אף דבודאי חשש רחוק הוא יותר מסתם שאלה. מאי שנא מהא דלא חיישינן לשאלה באוכף וכיס וטבעת וארנקי משום שיש ע"ז טעם דאין דרך להשאילם. והרי גם שם אינו ודאי גמור שלא ישאיל לעולם שהרי באוכף אם נצרך לו מאד לענין נחוץ אפשר אף שיסקיב חמורו לא ימנע מלשאול וכן בטבעת אם השואל נאמן אצל המשאיל לא יחוש לזיופא. וכ"ש לפי מה שדקדק בתשו' גאוני בתראי ססי' כ"א מפרש"י ותוס' דכלים שאין דרך להשאילן אין חוששין בהו לשאלה ולאו דוקא טבעת וכיס וארנקי לחוד וגם הצ"צ ססי' ק"ו ותשובת גבעת שאול סי' ד' ס"ל דלא חיישינן לשאלה בדבר שהיה אצלו בשאלה משום שהכל יודעים שאין השואל רשאי להשאיל. וכדמות ראיה לדבריהם מהא דפ"ק דע"א (דט"ו סע"א) כיון דלא דידיה היא לא מושיל כו'. והנה ודאי שעכ"ז יוכל להזדמן שאחד יעבור ע"ז וישאיל (וע' בת' חב"י ססי' ק"ל) אלא צ"ל כיון דעכ"פ לא שכיח כלל שאלה בהנך חפצים לכך לא חיישינן דהא שאלה גופה חששא היא וכשנוסף ע"ז דלא שכיחא כלל לא חיישינן לשאלה. וא"כ מדוע חיישינן לשאלה דיחיד דג"כ לא שכיחא וצריך לחלק דהא דלא חיישינן לחששא דשאלה דלא שכיחא. היינו כשיש דבר מה המונע שלא ישאיל. משום דהכלי הוא מכלים דלא מושלי. או משום דאין השואל רשאי להשאיל. דנמצא שיש מניעה בשאלה זו משא"כ בשאר שאילות. משא"כ בנדון שאלה דיחיד שהיא כשאר שאילות ואין בה שום מניעה נוספת לומר שמחמת זה לא ישאיל לו. רק דהענין איך נפל המקרה שיב"ש זה השאיל ליב"ש השני ע"ד דאיתא פ"ק דחולין (דף ה') ואיתרמאי מילתא דתרווייהו שמייהו עורבים. עיין רש"י וחי' הריטב"א שם. מ"מ כיון שאין זה ענין הגורם מניעת השאלה רק תימה איך הזדמן כן דתרווייהו יב"ש לא דמי כלל לכשיש דבר מה המונע שלא ישאיל דבכה"ג דוקא לא חיישינן. משא"כ הכא י"ל דחיישינן דמ"מ איתרמאי מילתא דכמו שיכול להיות שישאיל לסתם בני אדם כך יוכל להיות שיפול שישאיל ליב"ש דהוא ג"כ אחד מכל בני אדם וע"כ רק לאחד השאיל. וכה"ג חילקתי במ"א דאע"ג שהתוספות כתבו ביבמות (דקכ"א) דאע"ג דרובייהו דצורבא מרבנן אי סליק קלא אית ליה לא חיישינן לאותו רוב כו' הרי אע"ג שיש כאן עוד רוב לבד משאל"ס לא מהני. י"ל דהיינו משום שאין רוב זה דאי סליק קלא אית ליה הוא ענין גורם לסבב מיתתו רק שהוא ראיה דמת מחמת המשאל"ס וזה לא מהני. אבל כשיש עוד רוב המסבב מיתתו לבד משאל"ס כגון שהמים היו נקרשין כמה מילין שאף את"ל שכשנטבע היה חי ושט תחת הקרח מ"מ ע"פ רוב יש כשת"נ בכמה מילין כו' אזי יש להקל דל"ד לרוב דאי סליק קלא אית ליה שאין בו מעשה הגורם מיתתו כנ"ל. וכך ממש יש לחלק בין שאלה דיחיד ובין כלים דלא מושלי דיש דבר שיש בו ממש הגורם ומונע שלא ישאיל משא"כ בשאלה דיחיד ליכא דבר המונע בפועל ממש אלא שהוא רק איך נזדמן כו' וזה לא מהני כמו דלא מהני הרוב דצומ"ר אי סליק קלא אית ליה. והוא ק"ו מנדון הנ"ל. ומעתה בנדון זה לכאורה ג"כ י"ל דלא דמי לכלים דלא מושלי כ"א לשאלה דיחיד. דהא אע"פ שכאן רחוק מאד איך יזדמן שבשעת השאלה יזדמן שיפלו רוצחים כנ"ל מ"מ אין כאן ענין המונע לומר שמחמת זה לא ישאיל אלא איך הזדמן כו' וזה לא מהני כנ"ל. אך באמת י"ל שזה אינו דבנד"ז איכא טעמא אחרינא דכיון דלא סגי חששא דשאלה לחוד עד שתאמר ג"כ שעוד נעשה מעשה גדול כזה בשעת השאלה י"ל עליך הראיה שנעשה מעשה. ומעשה כזה לא שכיחא יותר ממעשה שבכלים דלא מושלי שיעבור וישאל. משא"כ בשאלה דיחיד א"צ לבדות שום מעשה אחר זולתי השאלה. ותדע דאל"כ באוכף ניחוש ששאל ממנו ושכרו ונתן לו שכר שיוכל לתקנו כמדת חמורו של השואל ואז לא שייך דמסקיב ליה לחמרא. כ"ש שאין לחוש למעשה כהנ"ל. אע"ג דאין כאן מעשה חדש לגמרי דהא ממ"נ חיישינן שנפלו לסטים על השואל והרגוהו ואין כאן רק התחדשות הזמן לומר שנפלו עליו בעת השאלה אך זה אינו כי כאן אנו רוצים לבדות שנפלו הלסטים גם על המשאיל וזהו מעשה חדש לגמרי. ועוד כי המעשה מצד עצמה רחוק יותר דעל שני אנשים לא בקל יפול הרוצח כמו על איש א' ועוד דגם לבדות הקדמת הזמן שנפלו הלסטים תומ"י בשעת השאלה ממש י"ל דגם ע"ז שייך לומר עליך הראיה שנעשה המעשה אז. ועיין בחי' הרשב"א ביבמות פרק ארבעה אחים (דף למ"ד) ד"ה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת. כשאתה בא לאוסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסרה עליך הראיה עכ"ל אע"ג דאין שם התחדשות מעשה גמור שהרי זרק לה גט בודאי אלא שהיה ספק אם קרוב לו או קרוב לה. וא"כ לומר שהיה קרוב לה מלו אין זה רק קצת שינוי ותוספת בהמעשה אעפ"כ אמרינן ע"ז עליך הראיה שנעשה תוספת מעשה זה. ואע"ג דהתוספות בכתובות (דכ"ג א') ד"ה תרווייהו כ' כיון דודאי זרק לה כו' ע"ש. ופי' אאזמו"ר הגאון נ"ע דהיינו טעמא דאביי ורבא לא ס"ל הא דרבה ביבמות פד"א (דל"א) שם א"כ מוכח לכאורה דמשום תוספת קצת בהמעשה לא אמרינן עליך הראיה שנעשה מעשה. מ"מ יש לחלק טובא דהכא הוי כהתחדשות מעשה להקדים הזמן הרבה שי"ל שאז עדיין לא נעשה שום מעשה כלל וגם לבדות שנפלו רוצחים על שני אנשים הוא מעשה חדש לגמרי. מה גם הרי בש"ע אה"ע סימן מ"ז מבואר דטעמא דהתוס' אינו רק אלכתחלה אבל אם נשאת לא תצא משום דאמרינן עליך הראיה שנעשה מעשה. ואע"ג דבמצאו קשור בכיס פריך ונחוש לשאלה אע"ג דאי נחוש לשאלה צריך לומר שהיה עוד מעשה דאבידת גט שני ולא אמרינן מנ"ל לבדות שנעשה מעשה. אך כבר נת' לעיל (אות ד') דהתם שאני דהמעשה הוא ענין בפ"ע שהיה אבידת גט שני אבל הכא צ"ל שנעשה מעשה גדול בעת השאילה ממש. וכיון שא"א לצייר השאילה כ"א ע"י התחדשות מעשה תמוה בשעת שאילה ממש י"ל דלא גרע מכלים דלא מושלי. וכמו דלא חיישינן גבי מגוייד שמא בסכין מלובנת נתגייד כדלעיל. כ"ש לפמש"ל (אות ה') שי"ל דגבי מצאו קשור אין הכרח כלל לומר שהיה עוד מעשה ואבידת גט שני:

(שאין לחוש ג"כ שהי' נפילת הלסטים בשעה שהפשיט בגדיו להשאילם לו וע"כ עזב בגדיו וינוס ערטילאי. דלא מיבעי' למ"ד לשאלה דיחיד לא חיישינן כ"ש הכא. אלא אפילו להחולקים. וצ"ל החילוק בין שאלה דיחיד לכלים דלא מושלי דבכלים דלא מושלי יש דבר ממשי הגורם שלא ישאיל משא"כ בשאלה דיחיד מ"מ גם כאן כיון שנצטרך לומר שבשעת השאילה הי' מעשה עצום ה"ל ככלים דלא מושלי וכמו דאמרי' עליך הראי' שנעשה המעשה גבי ספק קרוב לו כו' וכמו דלא חיישינן במגוייד שנתגייד בסכין מלובנת ול"ד למצאו קשור דהתם מעשה האבידה אין שייך כלל להשאלה משא"כ הכא א"א לצייר השאילה מצד עצמה כ"א ע"י שהי' ג"כ מעשה תמוה בשעת השאילה י"ל דה"ל ככלים דלא מושלי):